עזרה לקשישים
הגיל עושה את שלו. מגיע יום בו אזרח זקן אינו מסוגל לעבוד, אך להתקיים צריך. הדרך המסורתית היא שאדם חוסך כסף ונכסים בימי חייו הפעילים שישמשו לפרנסתו כאשר הוא מאבד את כושר העבודה. לעת זקנה עומדים לרשותו חסכונותיו; ובמקרה הגרוע, אם כל חייו חי מהיד לפה, או העדיף חיי שעה ולא הצליח לחסוך – יצטרכו ילדיו לתמוך בו.

בסוף המאה ה-19 המציאו בגרמניה של ביסמארק פטנט חדש: הממשלה לוקחת (גובה בכפייה, כמס) סכום כסף מכל האנשים העובדים ומחלקת את הכסף, מיידית, בין כל הגמלאים. פתרון פשוט לכאורה, הוא פוטר את האדם מן הצורך לגלות אחריות ולחסוך, ופותר את בעייתם של קלי הדעת שלא רוצים לחסוך, והעניים שלא מסוגלים לחסוך. בקיצור: אדם פטור מלדאוג לעצמו, הממשלה דואגת לו –  בכפיה – דהיינו, בין אם רוצה הוא ובין אם לאו. הממשלה יודעת יותר טוב מה טוב לאזרח, והיא מטפלת בו לפי הכללים שגאוני הממשלה קבעו, מבלי להיוועץ בבעל הדבר.

העסק עובד בצורה סבירה כל עוד יש יחסית הרבה אזרחים צעירים יחסית לזקנים, כלומר – הרבה משלמי מיסים ביחס למקבלי הקצבאות. אולם בימנו היחס מתהפך. הזקנים חיים שנים רבות ומושכים קצבאות לאורך שנים, אבל הילודה בירידה, כך שיש מעט עובדים ביחס לגמלאים.

כיום, הביטוח הלאומי לוקח מהאנשים הרבה יותר כסף במשך חייהם היצרניים מאשר הקצבאות שהוא אמור לשלם להם לעת זקנה. שימו לב, אם כן, כיצד הביטוח הלאומי עוזר לאנשים עובדים: הוא לוקח בימי חייהם הרבה מאד כסף ומחזיר להם לעת זקנה קצת מזה! אילו לא לקח הביטוח הלאומי את הכסף, האדם יכול היה לחסוך אותו ולצבור פנסיה גבוהה יותר (אולי פי שניים או פי שלושה)  מהקצבה שהביטוח הלאומי נותנת לו. לכן, הביטוח הלאומי (ככל הקשור לקצבת זקנה) הוא עסק רע מאד שחייבים לסגור בדחיפות.

ומה יהיה על הקשישים המסכנים? ממה יחיו? ובכן – החדשות הטובות הן שמרבית הקשישים דווקא די מבוססים ואמידים, מאחוריהם חיים רבי פעילות, הם צברו הרבה נכסים. דווקא הצעירים (מהם גובים את מיסי הביטוח הלאומי) הם העניים יותר. הם עדיין לא עבדו מספיק כדי לצבור רכוש, ודווקא להם יש הוצאות כבדות: רכישת דירה, קיום משפחה עם ילדים וכו'. לכן, זה עוול לקחת כסף מהצעירים כדי להעבירו לקשישים. אבל – הזקנים (או המבוגרים) הם בעלי הכוח הפוליטי, ולהם היכולת לכפות על הצעירים את העוול.

ומה יהיה על הקשישים המסכנים שלא חסכו ואין להם? יש, מן הסתם, גם כאלה, אם כי שוב, לא יותר מ- 10% או 15% מהאוכלוסייה. זקנים אלה יחיו מקצבת סעד, בדיוק כמו צעירים עניים. קצבת הסעד שלהם תמומן ממיסים כלליים. 15% של קשישים עניים לא מצדיקים את כפיית שיטת הביטוח הלאומי שגורמת ל- 85% מהציבור הפסדים גדולים.

יעקב רסלר.