הגידול בהוצאה על שירותים חברתיים
לטענות דוברי השדולה החברתית, בדבר פיגורה של מדינת הרווחה הישראלית יחסית למדינות רווחה באירופה, אין בסיס עובדתי. המדדים המקובלים להצגת מימדי מדינת הרווחה מראים שהקצאת המקורות לרווחה בישראל גבוהים מאשר במדינות אירופה הגדולות.

הצריכה הציבורית, שמשקפת את עלות שירותי הרווחה הישירים לאזרחים כגון חינוך ובריאות, גבוהה בישראל ומגיעה ל- 28% מהתוצר, כאשר באירופה הנתון המקביל הוא בין 14% בהולנד לבין 26% בשבדיה. גם אם נקזז את הפרש נטל הביטחון (בניכוי הסיוע האמריקאי ותרומות מחו"ל) עדיין נתייצב בראש מדינות הרווחה האירופאיות. גם מדדים אחרים למדינת רווחה כגון היקף ספיגת המיסוי ביחס לתוצר מבססים אותנו ב"צמרת הרווחה". 

תשלומי העברה בשנים 1980-2000 גדלו פי 3.5 כאשר התוצר גדל פי 2 בלבד. מתוך 10 שקלים שהממשלה מוציאה, כ- 6 שקלים הולכים לרווחה, 4 שקלים הולכים לכל השאר – בטחון, השקעות, חוק וסדר, ממשל.

למרות הגידול המתמיד בהוצאה לשירותים חברתיים, מספר העניים הולך וגדל. בדרוג שיעורי העוני בעולם, נמצאת ישראל בקצה הגרוע בין הארצות המפותחות. בעשור האחרון (עד 2003) מצבה אף הורע. (דניאל גוטליב, בנק ישראל 10/2002). 

סגור חלון