הפקת אנרגיה סולארית היא תהליך תעשייתי לכל דבר. מטוסים, משאיות ומנופים משנעים, מובילים ופורקים רכיבים וחומרי גלם מכל העולם אל מפעלי הייצור לפאנלים. מפעלים עתירי אנרגיה מייצרים את הזכוכיות, הפלסטיק והסיליקון; מכונות תעשייתיות צורכות חשמל יוצקות, מכופפות ומדביקות את הפנלים; אלפי פועלים עובדים במכרות הברזל הנחושת והאלומיניום כדי להפיק את העפרות מהם מייצרים את הקונסטרוקציה, את הממירים ואת מאות הקילומטרים של כבלי נחושת ומסגרות הפאנלים הסולאריים. מאות, ואולי אלפי פועלים יצטרכו לנסוע במכוניות מזהמות מידי יום לעבודה כדי לנקות ולתחזק משטחים שפרוסים על שטחים שגדולים לעיתים מהעיר גבעתיים. למשאבים שמושקעים בתהליך ייצור ה"אנרגיה הירוקה" מהשמש יש תווית מחיר. וכאשר מסכמים את המחירים בקופה מסתבר שהעסק יקר, יקר מאד. מנגנון המחירים מאפשר לנו להשוות בקלות כמה משאבים מושקעים בייצור חלופות שונות של אנרגיה. המחיר מייצג טוב למדי את כמות המשאבים המושקעים במוצר הסופי, בייחוד כאשר המשאבים הנדרשים לייצור החלופות דומים באופיים וזמינים. עלות הפקת חשמל מפחם וגז עומדת על כ-25 אגורות לקילוואט-שעה לעומת כ-2 שקלים שחברת חשמל נדרשת לשלם עבור קילוואט-שעה מהשמש. פי שמונה בערך. טרוף.

האידיאולוגיה הירוקה טומנת ראשה בחול ומתעניינת רק בחוליה האחרונה שבשרשרת הייצור: קרני השמש. נכון, הן יותר רומנטיות מפחם או גז, אך התהליך המלא הנדרש להפיכתן לחשמל כלל אינו "ירוק". פערי העלויות העצומים כמעט ואינם מותירים ספק לקביעה שהתהליך התעשייתי שהופך את קרני השמש לחשמל צורך יותר אנרגיה ומשאבי טבע וסביבה מאשר ייצור חשמל באמצעים מקובלים ופחות אופנתיים. זה מה שמספרים לנו פערי המחירים – מנגנון המחירים משקלל על בסיס זהה ומובן את כל הגורמים שמעורבים בייצור חשמל מהשמש מול הגורמים שמעורבים בייצור חשמל מפחם.

הטירוף הסולארי אינו נגמר במחיר שאנחנו נדרשים לשלם עבורו. והנה הפצצה: הוא אינו חוסך אפילו תחנת כוח פחמית אחת. מכיוון שאף אחד מאתנו לא יסכים שפעולת המזגן או המקרר במטבח יהיו תלויים בקפריזות של השמש, עננים ואובך – צריך להמשיך לבנות ולהפעיל תחנות כוח פחמיות כגיבוי לשדות הסולאריים. תחנת חשמל פחמית אי אפשר לסגור ולהדליק מחדש משעה לשעה והן פועלות ברציפות – מה שהופך למעשה את כל ההשקעה הסולארית למיותרת. שורפים בשמש כסף גדול. טוב שיזמים וחברות ישראליות מקימים מפעלים סולאריים בגרמניה או בספרד על חשבון משלמי המיסים הספרדים והגרמנים – כדאי להמשיך ולנצל את האבסורד שם. הבעיה מתחילה כאשר הפוליטיקאים שלנו מתחילים להאמין בבלוף ומאלצים אותנו לשלם עבורו.

יום יבוא, ומדענים יפתחו תהליכים חדשים להפקת אנרגיה יעילה, זולה ונקייה מאשר פחם ונפט. קשה להתנבא מתי, ואפילו כלל לא בטוח שזו תהיה מבוססת על קרני שמש או רוח. טירוף ה"אנרגיה החלופית" הנוכחי נובע ממניעים מתחום הפוליטיקה, האידיאולוגיה, פסיכולוגיית ההמון, ואינטרסים כלכליים של מקימי הפרויקטים המסובסדים.

כאשר תהיה אנרגיה ירוקה אמיתית, היא גם תהיה כדאית כלכלית. יזמים ישקיעו מכיסם כדי להפיק רווח ממכירת חשמל שיחסוך משאבים והוצאות לצרכנים. לא יידרש סבסוד באמצעות הטלת מיסים עלינו. זה העיקרון הפשוט של כלכלת השוק, הקפיטליזם.

מוטי היינריך