בשבועיים האחרונים מסתובב ברשת מייל עליו חתום אבי אריאל שהיה דובר נציבות כבאות והצלה בשנים 1993-1998. לא הצלחנו לאתר את הכותב כך שאני לא בטוח אם לא מדובר ב"שם ספרותי". נתעלם מזהות הכותב כי החשיבות בתוכן. המכתב מציג מידע פנימי שמוכר לכל אחד מאתנו ממערכות ציבוריות אחרות. אין לי ספק בנכונותו בהיכרותי האישית עם כבאי בכיר באזור המרכז.
והנה המכתב:
"נציבות כבאות והצלה הוקמה עוד בתקופת שר הפנים דרעי וראש הממשלה רבין , כחלק מלקחי מלחמת המפרץ הראשונה ב 1991 וכבר אז נתגלה מערך הכבאים במערומיו. אגב, אז היה מספרם 1000 איש והיום הם מונים 1500 איש ( 50% ) יותר.
אין צורך בעוד וועדת חקירה ואין צורך בעוד החלטת ממשלה, כי כאלה יש בשפע והכתובת היא על הקיר שנים רבות. הבעיה היא שהכבאים בעצמם משחקים משחק כפול:
הם מאוגדים בוועד לוחמני שמנע מאז ומתמיד את הרצון להקים גוף ארצי נוסח משטרה או מד"א וכל זאת תחת חסות ההסתדרות שנתנה להם גיבוי. לא תאמין אבל מקצוע הכבאות מאוגד בהסתדרות החדשה תחת "הסתדרות הפקידים ", ולמה הם כל כך מפחדים? כי בעצם אז ייצא וייחשף הסוד האמיתי – אין כבאי במדינת ישראל שזו עבודתו העיקרית!
כבאי מועסק במשמרות של 24 שעות, כאשר בשמונה השעות הראשונות הוא מקבל על פי תעריף מוסכם, 8 השעות הבאות במשמרת הוא מקבל תוספת של "שעות נוספות" ואת שמונה השעות האחרונות הוא מקבל כתוספת על תוספת כלומר "תעריף מיוחד". אחרי זה יש לכבאי 48 שעות חופש ואם המשמרת שלו נופלת על שבת וחג, אז כמובן שכל המשמרת מקבלת תוספת מיוחדת החל מן השעה הראשונה. כלומר, כבאי בעצם עובד עבור משכורת מאד נכבדה רק 10 ימים בחודש. לרוב הכבאים יש עסק נוסף: שרברבים, שרותי הובלה,מזגנים או שרותי ייעוץ לקבלנים בנושאי מיגון אש, רובם גם ממשיכים לנהל את העסק הפרטי שלהם מתוך התחנה [ידידי הכבאי עובד מזה שנים כסוכן נדל"ן. מ.ה.].
הקמת "חיל כבאים ארצי" יחסל את הנגע הזה, שכן לשוטר למשל או לקצין צה"ל אסור לעסוק במשלח יד נוסף, הוא שוטר 24 שעות ביממה ותמיד אפשר להזעיק אותו.
ולכן הכבאים מדברים בשתי שפות: המפקדים מדברים בעד הקמת נציבות ארצית, ואילו הכבאים מטרפדים בפועל כל כוונה להקים מערך כבאות ארצי! מתוך הבנה שבמצב התוהו ובוהו הקיים היום יש להם שליטה מלאה.
מדובר בכאוס ארגוני שלפיו יש 24 רשויות של איגודי כבאות המדינה, שלכל אחד יש יו"ר, הממונה בדרך כלל ע"י פוליטיקאים, יש לו מנגנון מנופח המפרנס בכבוד עשרות אנשים. חלק מהיו"רים נוסעים במכונית פולקסווגן מפוארת בצבעי אדום-לבן עם הרבה אנטנות, פנסים מנצנצים, ומערכות קשר.
בד בבד יש ליד 24 רשויות אלה, שלפעמים כפופות לרשויות פושטות רגל, 4 מחלקות עירוניות גדולות ועשירות של העיריות הגדולות בישראל, וראה זה פלא לכל אחד מראשי מחלקות הכבאות האלה דרגה אישית זהה לדרגתו של נציב כבאות והצלה ארצי (רב טפסר) – דרגה המעוצבת כאילו הוא רב אלוף ... תאר לעצמך שבצה"ל יש לרמטכ"ל כמה מתחרים על דרגתו כאשר בפועל הם כפופים לראש העיר...
וזה לא הכול, לכל מפקד כבאות יש את הספקים שלו לציוד, יש האוהבים את הציוד הגרמני והם נוסעים תדיר לביקורים בגרמניה הממומנים על ידי בתי החרושת המייצרים את הציוד היקר, יש האוהבים את האנגלים ויש כאלה שמאוהבים בארה"ב והביאו ארצה מכוניות כיבוי ענקיות מסוג A1 שיש להם מגבלות גישה קשות לרוב המקומות בארץ בגלל אורכן. אבל שיא השיאים הוא האבסורד שחלק מצינורות הכיבוי קוטרם באינטשים וחלק הצינורות הכיבוי קוטרם בס"מ... כך שבזמן חירום אי אפשר בכלל לחבר ביניהם, אין תקן אחד, אין מערך אחד, אין רשת קשר ארצית!
שלא תבינו נכון, אני שרוף על הכבאים! זהו "עם" חם במיוחד של אנשים קשוחים ואמיצים המוכנים להיכנס לאש או להוציא פצועים צועקים ומדממים מתוך מכוניות שהיו מעורבות בתאונות דרכים.
אבל עכשיו גם תבינו למה הם לא כל כך ממש מעוניינים בשינוי המצב: כשיש ברדק למעלה אצל הפוליטיקאים, ויש אפסות בביצוע מול הרבה מילים והחלטות ממשלה נבובות מתוכן, אלה "שיודעים להסתדר", חוגגים!
יש לי חבר אורטופד שסיפר לי שלפעמים על מנת לרפא יש צורך לעשות שבר מבוקר, תוך הטרייה של הפצע שלכאורה נגלד, על מנת שתהליך הריפוי יהיה שלם. אולי זו הדרך היחידה לעשות זאת גם כאן. ואם כבר עושים ניתוח כואב תעשו את זה עד הסוף! תחברו את מד"א עם שירותי הכבאות לגוף מבצעי אחד!!! אין צורך בתחנת כבאות נפרדת כאשר במורד הרחוב יש גם תחנת מגן דוד אדום, גם ככה הכבאים נקראים שירותי כיבוי והצלה, אז למה לא לעשות מה שעובד מצוין ברוב מדינות העולם? בארה"ב, בצרפת וגם בגרמניה זהו שירות משולב, לכבאים יש רופאים ופאראמדיקים, מצב החוסך מערך אדמיניסטרציה מיותר, צורך בכיבודי פוליטיקאים וסרח עודף שאיננו תורם לכוח המבצעי בפועל.
ויפה שעה אחת קודם, כי במלחמה הבאה העורף הוא החזית וזה כבר לא מצחיק!"
אבי אריאל
שכונה צבאית יבנה.
הערה:
שירותי הכיבוי הם שירות ממשלתי. כל שירות ממשלתי מאופיין בחוסר יעילות, שחיתות מובנית, פוליטיזציה ומחדלים. את "סיפור הכבאי" תמצאו, פחות או יותר, כמעט בכל מוסד ממשלתי בהתאמה לאופי העבודה של המוסד. עובדי המוסד הממשלתי הם אזרחים "נורמטיביים", הם השכן ממול או אנחנו. אבל, כאשר המעסיק הוא "הממשלה" מופעלת מערכת תמריצים שונה מאשר בעסק פרטי ואותם האנשים פועלים אחרת מאשר אילו הועסקו בעסק פרטי במשק תחרותי.
גם בשיטה הכלכלית בה אנו דוגלים תהיה ממשלה ויהיו מוסדות מדינה. לכן, המחדלים הם חלק בלתי נפרד מחיי מדינה. קיים חסם עליון ליעילות האפשרית של מוסד ציבורי בהשוואה לגופים פרטיים במשק תחרותי. אפשר כמובן לחתור ולשאוף ליותר, כמו שטוב יותר לשאוף להיות בריא ויפה. יש מדינות בהן שירותי הכיבוי יעילים הרבה יותר מאשר אצלנו – וגם שם הם ציבוריים. יש לכך שתי סיבות: האחת – הם מאומנים יותר כי ארצות אלה סובלות מכמות גדולה יותר של שריפות.
הסיבה השנייה להבדלי היעילות בסקטורים הממשלתיים בין מדינות, נובעת מרמת היעילות והתפוקה הכללית במשק של אותה מדינה. הסקטור הממשלתי בכל מדינה לעולם יהיה פחות יעיל, אבל לא במרחק גדול מידי מהמקובל בסקטור הפרטי באותה מדינה. ככל שהסקטור הפרטי גדול וחופשי יותר, הוא שיקבע את הנורמות המקובלות במשק (גם הציבורי) בתחום המוסר, היעילות, השירות והתפוקה. כאשר הסקטור הציבורי מצומצם, הוא אומנם ישתרך מאחור בדרך התנהלותו, אבל הציבור באותה מדינה לא יסבול פיגור גדול מידי יחסית לנורמות אליהן הוא רגיל בתחומים אחרים. יש לשער שמכבי האש בהונג קונג או בניו יורק יעילים יותר ומושחתים פחות משירותי הכבאות במצרים או ברוסיה. חזרנו לנקודה: ככל שהמדינה חופשית – כך יתפקד בה גם המשק הציבורי ביעילות גבוהה יותר, כולל שירותי הכיבוי.
מוטי היינריך