ראשון, 04 נובמבר 2012 08:35

הרגולציה ההדוקה של משרד הבריאות לא מנעה התעללות בחולים הפסיכיאטרים

כל הדוברים, בתוכנית של קרן נויבך ברשת ב', התחרו  בהאשמת "הפרטת" שירותי בריאות הנפש. אחרים טענו שמשרד הבריאות אשם כי חסר "פיקוח נאות". אין ב"רגולציה" שום פיקוח והמוסדות הפסיכיאטרים "פרטיים" רק לכאורה.

קרן נויבך העלתה לדיון לפני מספר ימים, בתכנית ראיונות הבוקר ברשת ב' ("סדר יום"), את פרשת ההתעללות בחוסים במוסד הפסיכיאטרי "נווה יעקב". אכן פרשת התעללות לא אנושית.
 
עיקר הדיון התמקד באיתור האשמים: כל הדוברים, ללא יוצא מהכלל, התחרו ביניהם בהאשמת "הפרטת" שירותי בריאות הנפש. אחרים טענו שגם משרד הבריאות אשם בגלל העדר "פיקוח נאות". מרואיין מטעם משרד הבריאות ציין בצער שיש 124 מוסדות פסיכיאטרים "ובסך הכול" 20 מפקחים (המספרים על פי זכרוני). כולם הביעו שאט נפש מופגנת מבעלות פרטית על מוסדות פסיכיאטרים.
 
כחובב מספרים מושבע, לא קשה להגיע למסקנה שאם כל "מפקח" היה מקדיש מידי יום, את מחצית יום העבודה לביקור במוסד אחד, אז כל מוסד היה זוכה ל"ביקור ביקורת" אחת לשבוע. במחצית השנייה של יום העבודה יכול היה "המפקח" לכתוב את הדוחות שלו. כך היה זוכה כל מוסד לביקור של "מפקח" אחת לשבוע... בערך 52 ביקורים בשנה לכל מוסד (צריך לנכות חגים וחופשות...). אנחנו יודעים את טבעם של "מפקחים" ממשלתיים ולכן אנחנו בטוחים שהם היו עסוקים מאד, אבל בעשייה אחרת...
 
אימפוטנטיות מובנית של רגולטור ממשלתי
 
יכולת הפיקוח של המדינה היא אמונה טפלה, כפי שיעקב הסביר זאת מספר פעמים מעל דפי אתר זה. מדינה לעולם לא תוכל להעסיק את "מיטב הרופאים" כדי לפקח על רופאים אחרים, את "מיטב הבנקאים" כדי לפקח על הבנקים. לכן "פיקוח משרד החינוך" מייצר בישראל תלמידים עם הבנת הנקרא ברמה של צפון זמביה, והרגולטור האמריקאי (בעל תקציב שופע וצבא "מומחים" שקורא דוחות) לא הבין דבר וחצי דבר במשכנתאות הסאב-פריים ובסיכונים שחברת AIG לקחה על עצמה. אפילו על עסקים שבבעלות המדינה הרגולטור אינו יכול לפקח, ו"לפתע" מתגלה שלחברת חשמל חסרים בקופה 1.4 מיליארד שקלים...
 
מפקחי המדינה הם פקידים שמקבלים משכורת, קביעות ופנסיה – מגיעים לעבודה, יוצאים ל"סידורים", מגיעים הביתה בארבע אחר הצהרים ושוכחים מהעבודה עד למחרת וגם למחרת. "המפוקחים" מומחים במקצועם, חיים את המערכת אותה הם מפעילים משבע בבוקר עד תשע בערב, וממשיכים לחיות אותה גם אחרי ארוחת הערב. רווחתם הכלכלית תלויה בהכנסות העסק – אין להם "קביעות". לכן "יחסי הכוחות" בין הרגולטור והמפוקח לעולם לא שווים. לכן רגולציה הופכת מהר מאד למילוי שגרתי של עשרות דוחות וטבלאות שסותמים את הרגולטורים. לכן רגולציה מסתכמת לבסוף באוסף איסורים גורף שחונק ובולם את היצרנות והיוזמה, את העלייה ברמת החיים ומייקר את מחיר הקוטג'. אין ברגולציה שום "פיקוח".
 
יש ביקורת...
 
פסיכיאטרית ידועה, איתה התייעצתי, מספרת על "ביקורות פתע" של משרד הבריאות במוסדות הפסיכיאטרים: "כולם יודעים מתי תגיע הביקורת של נציגי משרד הבריאות, מתכוננים כמו בהפקה של חתונה, מעמידים את כולם לדום, מתחילים להתכונן ל"ביקור הפתע". מזמינים ציוד, שיפוצים, מתקנים, מנקים, קונים שתילים חדשים לאדניות שתייבשו מזמן, צובעים, מלבישים יפה את החוסים והצוות, מבשמים את האוויר... שמים פלסטר על המכות ומסתירים את ההתעללויות בכל מיני דרכים של קוסמטיקה... עד אחרי הביקורת/הפיקוח... לבסוף מקבלים ציון יחסי למוסדות אחרים, הערה או שתיים ועוברים הלאה". אני יכול להעיד על "תרגילי פתע" של גיוס חירום בצה"ל בהם לקחתי חלק לפני שנים רבות: ברוב המקרים, מפקדי היחידה המבוקרת היו מוכנים ל"תרגיל הפתע"... זו טבעה של רגולציה ממשלתית.
 
"האשמים הרגילים": מחסור בכוח אדם ובתקציב...
 
כאשר נזרקים מספרים לחלל הרדיו ונתקלים בווואאוו גדול של מנחת התוכנית, אז המאזינים קולטים מיד שהאשמה הראשונה היא המחסור ב"מפקחים" והמחסור "בתקציב". כמובן שאף אחד לא העלה את הטענה ש"פיקוח ממשלתי" הוא פיקוח כושל מעצם טבעו – אפילו בנושא פשוט מאד כמו ביקורים במוסד פסיכיאטרי, שאינו מסובך כמו "פיקוח על הבנקים", או על המיליארדים של חברת חשמל. כמובן שנציג משרד הבריאות בדיון ברשת ב' העלה את הפיתרון הרגיל: "צריך לגייס מפקחים נוספים, בעלי הכשרה מתאימה, וכמובן להגדיל את התקציב..."
 
וגם ה"הפרטה" של נתניהו...
 
עיקר האש בדיון הופנתה נגד "מדיניות הפרטת השירותים הציבוריים של נתניהו". המוסדות הפסיכיאטרים מקבלים תקציב ממשרד הבריאות על כל מטופל. צרכני השירות, משפחות החוסים, לא משלמים לספק השירותים, אלא הממשלה היא שמשלמת למוסד. לכן, אין קשר ישיר בין הצרכן לספק השירות. אין מנגנון שוק של מחירים, שפועל על פי היצע וביקוש, ומתגמל מוסד מוצלח על ידי עליית הביקוש והתמורה לשירותיו. מנגנון המחירים, שמסמל למשקיעים ולקונים את יתרונו של המוצלח על פני הפחות מוצלח – משותק בשם ה"שוויוניות" – כל המוסדות מקבלים תשלום אחיד עבור החוסים. העברת מטופל ממוסד למוסד מתחרה היא משימה ביורוקראטית כמעט בלתי אפשרית. תמיד אפשר להגיש תלונות למשרד הבריאות בשלושה עותקים...        
 
המוסדות הפסיכיאטרים "פרטיים" רק לכאורה. הם כולם מוסדות ממשלתיים שרק מופעלים טכנית על ידי שליחי הממסד תמורת חשבונית, במקום תמורת משכורת ממשלתית ישירה. המימון מהמדינה, נהלים ותקנים של משרד הבריאות, הפיקוח של המדינה. מערכת כזאת מזמינה שחיתות ויוצרת "שוויון" נוסח קובה של פידל קסטרו – כולם עניים ומסכנים באופן "שווה".
 
לא אופטימאלי, אבל פיתרון
 
לא נרחיב כאן על פיתרון "קו ישר" למערכת הבריאות, אבל גם במסגרת המערכת העקומה הקיימת ניתן לשפר את המצב ללא סטייה משמעותית מהמדיניות "החברתית" המקובלת: את המוסדות הפסיכיאטרים צריך לנתק מטבורה של המדינה – שיילחמו האחד בשני על כל לקוח. המדינה תעניק למשפחתו של חולה פסיכיאטרי תלושי-תשלום לאשפוז פסיכיאטרי. המשפחה תוכל לבחור בכל בית חולים או מוסד שתבחר ולשלם באמצעות התלושים. משרד הבריאות יפרע את התלושים לכסף. משפחה שתרצה אשפוז ברמה גבוהה יותר – תשלים את הסכום מכיסה.
 
הפיקוח על איכות השירות יעבור אל המשפחות, אל הקרובים, אל המוסדות המתחרים, אל כוחות השוק. מוסד שלא יוכל להתחרות – יפשוט רגל, ייסגר. התעללות? תהיה נדירה כי לקוחות יעדיפו מוסד אחר. התעללות היא עניין למשטרה. משרד הבריאות צריך לצאת מעסקי בריאות הנפש – הוא רק מזיק.
 
נזכרתי בדוגמה ל"אכזריות השוק" (מונח ששמעתי ברדיו): לפני עשרים ומשהו שנים היה מוסד קולינארי מכובד בתל אביב, ממש IN. מדובר בחומוסייה משגשגת בפסז' הוד שבדיזנגוף – "חומוס הוד". גדודים של מנגבי חומוס עמדו בתור, ניגבו ושמעו רכילות על מסיבות מתוכננות בעיר.
 
באחד הערבים שודרה בטלוויזיה תוכנית (אולי "כלבוטק") ובה נחשפו בדיקות מעבדה השוואתיות בין מספר מסעדות חומוס. הסתבר ש"חומוס הוד" דורג אחרון בגלל שפע החיידקים והזיהומים שהתגלו בחומוס גם בבדיקות חוזרות. כבר למחרת, המקום התדלדל מיושביו ותוך חודש נסגרה המסעדה והתפוגגה אל דפי ההיסטוריה הנשכחים של תל אביב. אילו "חומוס הוד" היה מקבל תקציב מהמדינה והיה תחת פיקוח משרד הבריאות – התגובה הייתה הרבה יותר איטית, אם בכלל.
 
מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב ראשון, 07 אוגוסט 2016 04:15

3000 תוים נשארו