הוויכוח על הגז מתנהל בין ניאו-קומוניסטים שגורסים שזכותו של האדם לרכוש פרטי קיימת רק ב"קטנה": האופניים, המכונית, והאייפד שייכים לבעליהם. אבל אם אתה "עשיר", או חלילה "טייקון" – רכושך שייך ל"עם".
האידיאולוגיה ה"חברתית" שונאת עשירים. התעשרות מקורה בניצול ה"פועלים" – כמו שטוען המרקסיזם. לגיטימי להחרים לעשיר את רכושו. גם פוטין שונא אוליגרכים, אלא אם הם חבריו. רבים אצלנו חושבים כמו פוטין.
"חוק התוצאות הבלתי צפויות" אינו הגורם היחיד לנזק שבבחישת פוליטיקאים בכלכלה, אלא הסבר נוסף לתופעה מדוע ניהול ממשלתי-ריכוזי של הכלכלה (בניגוד לחופש כלכלי) מסתיים לרוב בנזק.
סדרת הטלוויזיה "מגש הכסף" שמבקרת את החברה והכלכלה בישראל היא הצלחה. התחושה כי "התזמורת מזייפת" מלווה כנראה רבים בישראל מזה שנים. אז מה התרופה המומלצת על ידי מושיעי "מגש הכסף"?
שירותי הדואר הם חלק "מהסקטור הציבורי המפואר". צרה צרורה. אין שום סיבה שהממשלה תתעסק בהעברת דברי דואר.
