"גלובליזציה" הייתה קיימת מאז ומתמיד. לפני הולדת הכינוי השתמשו במונח "סחר חוץ". למדינת ישראל יש היסטוריה "מפוארת" של מלחמה בגלובליזציה. אי אפשר "להילחם בגלובליזציה" מבלי לירות לעצמנו ברגל. האם זה טוב?
ירידת כושר התחרות לא גררה ירידה ברמת החיים בארה"ב כי לממשלת סין שצוברת דולרים יש השקעה "בטוחה" - הלוואות לממשל האמריקאי. יכולת הממשל להנפיק אג"ח מאפשרת את המשך מדינת הרווחה, גם את רווחת וולסטריט.
המלצות לשיקום הכלכלה ע"י סיוע ממשלתי מבוססות על הנחה שגויה שחברות ותיקות כמו אינטל מייצרות את רוב מקומות העבודה. נתונים של 30 שנים - מציגים את הטעות - מקומות עבודה נוצרים כמעט רק ע"י מיזמים חדשים.
מחקר אמריקאי, שמצוטט על ידי פובליציסט כלכלי ותיק בידיעות אחרונות, קבע שהעלאת שכר המינימום העלתה את השקעת המעסיקים בטכנולוגיה ועודדה צעירים ללמוד. האומנם? העיתונאי קורא להעלאת שכר המינימום בישראל.
החשש לאמינות הבנקים המרכזיים ומערכת הבנקאות המקובלת, יגרור לירידה באמינותו של "הכסף". התערערות אמון במערכות ממשלתיות היא איטית וממושכת, אך תצבור תאוצה אם המגמה תימשך. השוק כבר מכין תחליף: "בנק זהב".
גירעון הממשלות והר החובות של המדינות עלולים להביא לקץ מערכת הבנקאות המקובלת. עליה ממושכת במחיר הזהב היא "עננים שחורים בשמים". רוב הציבור לא מבין את משמעותם כי השלטונות טוענים ש"זו אינה עונת הגשמים.
כלכלנים ומדינאים רוצים להאמין בדברים בלתי אפשריים ביחס למשבר החובות שמחלחל ומתפשט לכלכלה העולמית. בהשפעת אמונה זו הם מאמצים צעדים שיסתיימו בטרגדיה. נבחן לאן מובילה תבונת הממסד הפוליטי, במיוחד באירופה.
לפני כשבועיים הסתיים בשעה טובה מסע פרסום נוסף של משרד המסחר והתעשייה לקניית "כחול לבן". "הגנה על תוצרת הארץ" אינה מטיבה עם כלכלת ישראל. הצרכן הישראלי אינו מזיק למדינה אם הוא מעדיף לפעמים תוצרת חוץ.
כמות הכסף הבסיסית בארצות הברית צמחה פי שניים וחצי. מי שייצר את הכסף, יש מאין, הוא הבנק הפדראלי המרכזי. באורח פלא אף אחד לא מודאג, גם לא הבורסה. האם כולם "יופתעו"?
מסתבר שהאידיאולוגיה המרקסיסטית עדיין חיה ונושמת בחלקים של האקדמיה בישראל. ד"ר אפרים דוידי מאונ' בן גוריון, כמו מורו ורבו קארל מרקס, רואה באבטלה "תופעת קבע אופיינית לקפיטליזם".