סדרת הטלוויזיה "מגש הכסף" שמבקרת את החברה והכלכלה בישראל היא הצלחה. התחושה כי "התזמורת מזייפת" מלווה כנראה רבים בישראל מזה שנים. אז מה התרופה המומלצת על ידי מושיעי "מגש הכסף"?
כל עוד חברת החשמל חברה ממשלתית צריך לאסור בחוק על שביתה. לאסור על עובדי מדינה וציבור לשבות.
המציאות מוכיחה שכמעט בכל מקרה בו ממשלות קבעו מה צריך להיות מחירו "הנכון" של מוצר, כמה לייצר או לייצא ואיזה רווח צריך להבטיח ליצרן או לקמעונאי – נגרמו נזק וסבל רב לאזרח מן השורה.
"אולי אתם צודקים אידיאולוגית, אבל אין סיכוי לרפורמה שתשנה הכול, אז מה אתם מציעים לעשות 'מחר בבוקר'?". זו שאלה שאני נשאל לעיתים תכופות בכל תחום שעולה בוויכוח בו דעתנו העקרונית מושמעת.
ההנחה שכדאי למדינה לקחת כסף מהעשירים ש"רק חוסכים את הכסף" ולפזר לעניים ש"צורכים" את כל כספם – וכך יגדלו הביקושים ותגבר הצמיחה – היא מיתוס סוציאליסטי.
רשימת דורשי הפיצויים מהמדינה הולכת ומתארכת. כפי שאמר יו"ר ארגון נהגי המוניות: "אם לא נצעק – בסוף לא יישאר לנו"...
על פי חוקת מקסיקו כל הגז והנפט "שייכים לעם" - ויש שם הרבה. לממשלה יש מונופול על חיפוש, גילוי, הפקה ושיווק המשאבים - החלום של השמאל-מרכז הישראלי מתגשם במקסיקו. ומה התוצאות?
שר האנרגיה הקודם הזהיר מ"מחסור בחשמל", השר הנוכחי וחברת החשמל טוענים שיש "עודף חשמל". מה שבטוח, כל משפחה בישראל תצטרך להכניס את היד לכיס ולשלם בערך 40,000 שקל לכיסוי החוב המצטבר של חברת החשמל.
נתניהו, והצמרת הפוליטית מדקלמים שצריך "לעודד תחרות". לחוקק חוקים "לעידוד התחרות", להגדיל את מעורבות הממשלה בכלכלה ולצמצם את חופש הפרט - "למען התחרות". להקפיא מים כדי שיתחממו.
סיפור הריכוזיות במשק הישראלי הוא אגדה שמקורה באידיאולוגיה ובססמאות מרקסיסטיות. זה פשוט לא נכון – זאת לא המציאות בישראל. יש "טייקונים" שצמחו ב"עשר אצבעות", יש שעשו הונם בחו"ל, ויש מתעשרי הייטק.