אפקט הדומינו היווני יתחיל מחיתוך חד של רמת החיים ביוון. בהמשך ייפגעו בנקים באירופה ומוסדות אמריקאים. ישראל עלולה "להידבק" דרך פגיעה ביצוא ובהשקעות זרות. הפגנות לא יועילו - רק עבודה יוצרת רווחה.
הצרות של יוון לא מסובכות להבנה – השאלה אינה האם יוון תגיע לחדלות פירעון, אלא רק מתי תגיע. "אירועים מכוננים" לעיתים אינם כה פשוטים, ומאחורי הקלעים מתנהל סרט שונה לגמרי. כך מסתבר גם בסיפור היווני.
המשבר ביוון חוזר לכותרות: שוב נגמר להם הכסף. "הלכו" 145 מיליארד דולר שקיבלו כ"חילוץ" לפני כשנה בלבד. הפוליטיקאים היוונים, כמו בישראל, מוכשרים בחקיקה חברתית - לא הייתה בעיה לקחת הלוואות ולפזר את הכסף.
ארה"ב הגיעה לתקרת החוב המותרת על פי חוק (14.3 טריליון $). כדי להמשיך ללוות כסף צריך לשנות את החוק. צמיחת המשק האמריקאי מטעה כי היא ממומנת באמצעות הלוואות. אמריקה נחה על הטיטאניק ונעה לאט אל הקרחון.
שוק המשכנתאות האמריקאי רחוק מלהיות "שוק חופשי". הוא יותר מולאם מאשר פרטי. השליטה הממשלתית על רוב השוק לא מנעה בכל אותן 70 שנות הלאמה משברי דיור ופשיטות רגל של בנקים. ועכשיו - האם הממשל "הרים ידיים"?
יפן נתפסה עם "המכנסיים למטה" ללא רזרבות חשמל. זה מה שיקרה לנו מפגיעת טיל בתחנת כוח באשקלון. הקמפיין הירוק והמוצלח נגד שימוש בפחם מוביל לאסון כבר עכשיו ולא בעוד 100 שנה (אולי) בגלל "התחממות גלובאלית".
אולי יש לממשלות ולמשקים כושר חיות ארוך מכפי שניתן להעריך ונבואות חורבן בדרך כלל לא מתגשמות? אין לנו מושג עד להיכן ניתן למתוח את החבל עד שייקרע.
רעידת האדמה היא הזדמנות פוליטית נדירה להנהגת רפורמות כלכליות מבלי שציבור הבוחרים והאופוזיציה יוכלו לתקוף פוליטיקאים – ניתן יהיה לשכנע את הציבור שהמשבר הכלכלי הוא תוצאה של "כוח עליון" ואינו באשמתם.
מתחזקת הדיעה שהתמוטטות המערכת הפיננסית בעולם, זו המוכרת לנו, היא בלתי נמנעת. שורשיה נעוצים במודל מדינת הרווחה שממומן על ידי הממשלות באמצעות חובות הולכים ותופחים. נתונים והערכות חדשות.
לנגיד הבנק המרכזי האמריקאי, בן ברננקי, יש תרומה לא-צנועה למהומות במצרים. ככל שהאוכלוסייה ענייה כן מוקדש חלק גדול יותר מהכנסתה למזון. הדפסת הכסף בשנים האחרונות היא הגורם לעליית מחירי המזון והסחורות.
