קשה להילחם במבול הסיסמאות הסוציאליסטיות הקליטות כמו "העם דורש צדק חברתי", ובייחוד מול נחשולי האדם ששטפו את שדרות רוטשילד בקיץ 2011. יניב מנוס עושה זאת בסרט דוקומנטרי.
מבלי ששמנו לב, נוסף לבנק ישראל תפקיד חדש. מעכשיו הבנק לא דואג רק למדיניות המוניטארית, אלא גם אימץ יעדים "חברתיים" כמו "מניעת פערים". קראו מה חושב הנגיד לשעבר קליין על הנגיד לשעבר פישר.
גיא רולניק תורם לעיצוב השקפתם של מובילי דעה וגם מבטא את ההשקפה הרווחת של רבים בישראל, אלה שקצו בעיוותים הקיימים, אלה גם בחרו ביאיר לפיד. כוונתם טובה, אבל דרכם, למרבה הצער, תבטיח את המשך הדשדוש.
הבריחה אינה מקובה או צפון קוריאה, אלא מצרפת.
ממשלה לא צריכה לעסוק בתחבורה - ולא רק בברזיל. שוק תחבורה חופשי ללא צורך ברישיון למונית או בזיכיון לאוטובוס. כל רכב יוכל להסיע נוסעים במחיר מוסכם בין הנהג לנוסע. כל יזם יוכל להקים שירות הסעות.
ההמונים בברזיל ובתל אביב דורשים סקטור ציבורי גדול שימשיך לסבסד, להאכיל ולהגן על מקומות עבודה – אבל שלא יהיה מושחת ושהמסים יהיו נמוכים. יש רק בעיה קטנה – זה לא עובד, דבר והיפוכו. אין כפור חם.
איך קורה שבמדינה עם רזרבות הנפט הגדולות בעולם חסר נייר טואלט? המשטר הסוציאליסטי בוונצואלה הטיל פיקוח חמור על מחירים כדי לעזור לעניים. עכשיו חסרים מוצרי יסוד ומחירם בשוק השחור גבוה מאשר לפני "העזרה".
מאה העשרים חווינו את כישלון הניסוי החברתי הגדול בהיסטוריה – יישום הסוציאליזם. כישלון שטבע בנהרות דם ואומללות מתמשכת. ראוי להפוך את ה-1 במאי ליום זיכרון.
זו כותרת כתבה בדה מרקר. התשובה המתבקשת: "מה אכפת לכם, זה לא עניינכם". חברה ציבורית היא עסק פרטי של אלפי שותפים. ה"ציבוריות" שלה מוגבלת לציבור בעלי מניותיה, ל"עם ישראל" אין חלק ונחלה בחברה הציבורית.
השבוע, לפני 45 שנה חוסל בירי המהפכן הקומוניסטי צ'ה גווארה. דמות "הצעיר הנצחי" שמופיעה גם כיום על חולצות T, הייתה מסמלי "השמאל המתקדם" בעולם. הברנש היה רוצח סדיסט שמימש טרופו בחיסול "אויבי המהפכה".
