הדפס עמוד זה
שישי, 13 פברואר 2015 21:23

הדרך האחרת ל"עידוד הכלכלה" - הדפסת כסף

הדפסת כסף כמוה כהוספת מים למרק טעים כדי להגדיל את כמות המרק. האם מרק שהוסיפו לו מים ישביע אותנו יותר? אולי בטווח הקצר. מתי נבחין שרימו אותנו? רק אם תוספת המים תתמשך.

פוליטית, לא נעים להשתמש במונח "הדפסה", לכן מאז משבר 2008 קוראים לזה "הקלה כמותית". הממשלה מדפיסה אגרות חוב והבנק המרכזי "קונה" את האג"ח של המדינה. העברת כסף מכיס ימין לכיס שמאל.

הקונה פיקטיבי – הבנק המרכזי (זרוע של המדינה) מדפיס כסף לרכישת אג"ח של המדינה. זה בעצם מה שממשלת ארצות הברית עושה מאז משבר 2008, ממשלת יפן והבנק האירופאי המרכזי החל מינואר 2015.

כדי להבין מדוע הדפסת כסף וחלוקתו באמצעות תקציב המדינה אינה "תרופה" למיתון, צריך לחזור לתיאור הבסיסי של הפעילות הכלכלית האנושית.

אנשים יוצרים, באמצעות עבודתם, ערך ממשי ושפע (wealth) בצורה של שירותים ומוצרים – האדריכל מוכר שירותי תכנון ליזם, והמלצר מוכר שירותי מלצרות לבעלי המסעדה. אין חלוקה בין "יצרנים" לבין "צרכנים", כולנו "יצרנים" (מי שבאמת עובד). אנחנו מייצרים תועלת למישהו אחר – ההוא שמשלם לנו. כולנו כיצרנים, מחליפים זה עם זה מידי יום את פרי עבודתנו, את התועלת שייצרנו עבור אחרים. הכסף הוא רק אמצעי חליפין שמקל על חילופי המוצרים והשירותים בינינו. כל כסף שבארנק ובחשבון הבנק מקורו בערך שיצרנו עבור מישהו אחר. אין כסף מבלי שמישהו ייצר משהו בעל ערך תמורתו. גם אם קיבלתם ירושה, המוריש הוא שייצר מוצר או שרות שתמורתו קיבל כסף. גם הכסף שבידי השודד נגנב ממישהו שייצר כנגדו מוצר בעל ערך, כי אחרת לא היו משלמים לו בכסף. גם הכסף שבידי מובטל נכה שמקבל קצבה מהמדינה – מקורו באזרח אחר שעבד, יצר ערך שחלקו הוחרם על ידי המדינה כמיסים.

בכל העברת כסף מאדם לאדם – ממשלם למקבל הכסף – מתבצעת עסקת חליפין. כל אחד משני הצדדים לעסקת החליפין "תרם" מוצר או שירות ל"פול" הענק שנקרא "כלכלה". כאשר אנחנו קונים בהפסקת הצהריים עוגה בקונדיטוריה – בעל העסק תרם ל"כלכלה" עוגה שייצר. אנחנו שולפים את הארנק ומשלמים עבור העוגה בכסף שמקורו ב- 20 דקות של עבודה, בשירות מועיל שהענקנו למעסיק שלנו. באותו רגע מתבצעת עסקת חליפין בערכים כספיים שווים: החלפנו 20 דקות עבודה במשרד תמורת עוגה. בכל עסקה תמיד מעורבים שני מוצרים שהצדדים בעסקה יצרו והם מחליפים ביניהם את המוצרים.

 

1525


עכשיו נכנס לתמונה הליקופטר הכסף הממשלתי ומחלק לעשירונים הנמוכים ולמקורבי השלטון טונות של כסף טרי שהודפס. הכסף המודפס מגיע לארנקם שלא בתמורה למוצר או שירות שהעניקו למישהו אחר. הכסף לא נלקח מ"העשירים" שייצרו מוצר תמורת הכסף הזה והועבר לעניים כמו במקרה של גיוס אג"ח על ידי המדינה (ראו מאמר קודם). אף אחד לא תרם ל"כלכלה" שום מוצר או שירות תמורת הכסף המודפס. לכן הכסף המודפס אינו מייצג תוספת עושר ל"כלכלה".    


כלכלה יכולה לצמוח רק אם מתווסף עושר – מוצרים ושירותים חדשים. אלה יכולים להתווסף רק מהגדלת מספר העובדים היצרנים או שעות עבודתם, או מעליה בפריון העבודה (מצליחים לייצר יותר מוצרים תמורת אותה "כמות עבודה"). גורמים אלה אינם משתנים כאשר הליקופטר מפזר כסף מודפס.

מי שמאמין שאפשר להגדיל את העוגה הכלכלית ללא השקעת עבודה והון, סתם על ידי הדפסת כסף – מאמין בניסים. מי שמאמין בכך חייב גם להאמין שאם פושע ירכוש מכונת דפוס איכותית, ידפיס שטרי כסף ויצליח להפיץ אותם – המשק יצמח והכלכלה תפרח.

אפשר לרמות את ה"כלכלה" בטווח הקצר

על שטרי הכסף אין סימון למקורם, הם אחידים. על שטר הכסף שבכיסו של נהג המונית לא כתוב שהוא קיבל אותו בתמורה לשירות שמכר לנוסע. את מוכר הפלאפל לא מעניין מקורו של השטר שהוא מקבל מנהג המונית שסועד אצלו.

כאשר ממשלה משלמת משכורות לעובדיה אין סימון על הכסף אם מקורו בהלוואה שהממשלה לקחה, או בכסף שהדפיסה. ההשפעה של הגדלת הוצאות המדינה בטווח הקצר אינה שונה בין אם הממשלה מגייסת הלוואה או בין אם היא מדפיסה את הכסף. בטווח הקצר, הדפסת כסף אפילו עדיפה על פני הנפקת אג"ח מדינה, כי המדינה לא מתחרה ביזמים על הלוואות.

הדפסת כסף כמוה כהוספת מים למרק טעים כדי להגדיל את כמות המרק. האם מרק שהוסיפו לו מים ישביע אותנו יותר? אולי בטווח הקצר. מתי נבחין שרימו אותנו? רק אם תוספת המים תתמשך.

כמה זמן זה "הטווח הקצר"? איש לא יודע. אבל, אין ניסים – לבסוף הכלכלה "סוגרת חשבון". התהליך כואב ומלווה בירידת מדרגה ברמת החיים של רוב האוכלוסייה. הציבור יגלה את האמת המרה – תוספת המים למרק לא השביעה את הרעב.

המשך יבוא.

 

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שבת, 28 מאי 2016 07:02

פריטים קשורים