הדפס עמוד זה
רביעי, 11 מרס 2015 04:45

טעות להשוות עובדי נמל לחמאס - ההשוואה המתאימה: ל"מאפיה"

סרטון בחירות של הליכוד הרגיז רבים. מוסטפא מהחמאס התלונן שביבי פגע גם בו. עובדי נמל שכפופים לבוסים בוועד אינם חמאס, הם לא חותרים להשמדת ישראל. התנהלותם דומה לענף צנוע של ה"מאפיה": סחיטת דמי חסות.

סרטון תעמולת בחירות של הליכוד הרגיז רבים. הסרט מציג "קבוצת תמיכה" של אנשים שנפגעו ממדיניות הליכוד. הצופה אמור היה להזדהות עם הפגיעה לכאורה של ממשלת הליכוד באותם סקטורים שמיוצגים ב"קבוצת התמיכה": טוב שעובד נמל נאלץ להתחיל לעבוד תמורת 35,000 השקלים שהוא מקבל לחודש, טוב שעובדי הגבייה של רשות השידור נשארו מחוסרי עבודה כי ביבי ביטל את אגרת הטלוויזיה ו"סוגר" את רשות השידור, נהדר ששכרו של עובד חברת הסלולר קוצץ בעקבות הגברת התחרות בין חברות הטלפונים. ואז הופיע הקש ששבר את גב הגמל: מוסטפא מהחמאס שהתלונן שנתניהו פגע גם בו. הארץ געשה ושמים רעדו.

הוגי הסרטון התכוונו להציג סקטורים שונים שהתנהלותם הזיקה לציבור הישראלי, וממשלת הליכוד "פתרה" לכאורה את הבעיה לעם ישראל – לכן עובדי הסקטורים האלה לא מרוצים. לעיתים קרובות פועל חוק התוצאות הלא מכוונות – כאן הוא הכה בחוזקה. התסריטאי ערבב בסרטון שני סוגי נזק: נזק כלכלי ונזק בטחוני ובכך הרים ליריבים כדור להנחתה. עובדי הנמל גורמים לנזק כלכלי, החמאס גורם לנזק בטחוני – וזה לא דומה למרות ששניהם מזיקים.

סחיטת דמי חסות – "פרוטקשן"

עובדי נמל שכפופים לבוסים בוועד אינם חמאס. הם לא חותרים להשמדת מדינת ישראל, לא משגרים טילים ולא חופרים מנהרות. לעומת זאת, פעילותם דומה להפליא לענף צנוע של הפשע המאורגן בעולם: סחיטת דמי חסות מעסקים. הדמיון אינו מושלם, חייליו של טוני סופרנו ודון קורליאונה שוברים את העצמות למי שאינו משלם. עובדי הנמל לא זקוקים לשבירת עצמות, כי הענף שלהם חוקי וחוסה בצל "חוקי עבודה מתקדמים" – כוחה של המדינה לצידם.

ענף "דמי החסות" בפשע מאורגן מתמחה בהפקת רווח מהפעלת כוח כפייה על אזרחים תמימים, כדי להעביר כסף ומשאבים כלכליים אחרים מהקורבן אל ארגון הפשע, בניגוד לרצונו ובכוח הזרוע. למשלמי ה"פרוטקשן" אין בדרך כלל ברירה, קל להם יותר לשלם את דמי החסות (אם הסכום לא גבוה מידי) מאשר להתנגד. יישום כוח כפייה בהיקף נרחב מחייב ארגון מסודר, משמעת פנים ארגונית קפדנית והטלת מרות של ראשי הארגון – על ה"חיילים". כוח הכפייה מאפשר לארגון להפיק רווח כלכלי ללא קשר לתועלת שהארגון הפשע יוצר לזולת. אף אחד לא מתנדב לשלם דמי חסות. יש ענפים אחרים בפשע המאורגן שכן מניבים תועלת לזולת כגון שיווק סמים, זנות והימורים שמספקים צרכים לציבור רחב של אזרחים ישרים שרוכשים את השירות מרצונם החופשי.

הדמיון למאפיה 

התשואה העודפת שיוצר ארגון הפשע לחבריו, יחד עם הצורך ברמת אמון אישי, גבוהה מהמקובל בחברות עסקיות רגילות, יוצרים את הנפוטיזם בארגוני הפשע – תופעת העסקת בני משפחה. לכן מדברים על "משפחות פשע". לעומת זאת, בשוק שפתוח לתחרות – הנפוטיזם זניח, כי החברה תעסיק את הטובים והמתאימים ביותר ולא בהכרח קרובי משפחה. מאמן מכבי ת"א לא יעלה לחמישייה הפותחת את הבן של רון חולדאי, ראש העיר, בגלל "לחצים" – כי בתחרות קודם כל צריך לנצח את היריב. נפוטיזם נפוץ בכל החברות הממשלתיות הדומיננטיות.

ועד העובדים הוא מערכת הירארכית מסודרת עם בוס דומיננטי, שאין מעיזים להמרות את פיו. הועד פועל בכוח נגד שבעה מיליון אזרחים, באמצעות סגירת שערי הנמל. האיום הוא בשיתוק חלק משמעותי של הפעילות הכלכלית במדינה וגרימת נזק ישיר לאלפי עסקים שנזקקים לשירותי הנמל, עצירת הייצור במפעלים ובבתי מלאכה בהעדר אספקה וחומרי גלם, השבתה מאונס של עשרות אלפי עובדים במשק תוך פגיעה בשכרם, ושרשור הנזק הכלכלי אל מיליוני אזרחים.

האזרחים וצרכני שירותי הנמל הישירים חסרי אונים מול כוחו של הוועד. פשוט יותר לשלם את "דמי החסות", לשתוק ולהתגלגל הלאה.

בתמורה לאיום המתמיד בהפעלת כוח, ולעיתים קרובות אף מימושו, צריך הציבור לשלם דמי חסות לארגון באשדוד ("אשדוד" כדוגמה). כספי הפרוטקשן מגיעים לארגון כמשכורת והטבות (וגם סטייקים) בסכומים שמעל ומעבר לשכר שהיו מקבלים בפעילות כלכלית, תחרותית וחופשית, בהפעלת נמל. אם כיום עומד השכר למעגל הראשון של חברי הארגון על 27 אלף עד 70 אלף שקל לחודש, הרי שבתנאי שוק פתוחים, ללא פרוטקשן, היה השכר לעבודה זהה עומד אולי על כ- 15 אלף שקל לחודש ואף פחות. ההפרש הם "דמי חסות" בהם נקנה השקט הזמני והסכמת הארגון שלא לגרום נזקים. כספי הפרוטקשן גבוהים במיוחד אם מביאים בחשבון את התפוקה הנמוכה יחסית של העובדים בחסות הארגון, בהשוואה לעובדי נמל בעולם (תפוקת צוות נמל בישראל עומדת על 23 מכולות בשעה לעומת 40 מכולות בשעה בנמלים מתקדמים בעולם).


1531


בוועד העובדים שולטת "המשפחה" הראשית. כל עניין הקשור לקידום ומינוי עובדים יישק על פי העומד בראש המשפחות – יו"ר ועד העובדים. גם תופעת הנפוטיזם רווחת בנמל – העבודה נשארת במשפחה, כ-40 אחוז מהעובדים הם קרובי משפחה.

ועד העובדים נבדל מארגוני פשע במספר היבטים: "הפשע המאורגן" בנמל חוקי לחלוטין ומגובה על ידי חוקי המדינה; הממשלה, במסגרת חוקי העבודה, דואגת לביצור המונופול ששולט ב"עבודה המאורגנת". המונופול על הפעלת כוח במקום העבודה, וועד העובדים, פועל ללא חשש ממתחרים. קהל היעד הנסחט של וועדי העובדים הוא "צרכן שבוי" – אזרחי ישראל אינם יכולים להימלט מנחת זרועו של וועד העובדים בנמל או בחברת חשמל; אין דרך חלופית לשנע מכולות לישראל כאשר המאפיה בנמל מהדקת את החבל.

משהו בכל זאת זז במונופול הנמלים. לאט מאד אבל בהחלט שינוי. נמלי חיפה ואשדוד הופרדו לחברות נפרדות. ממשלת הליכוד בכל זאת הצליחה לאשר הקמתם של שני נמלי ים חדשים "נמל הדרום" באשדוד ו"נמל המפרץ" בחיפה. הנמלים יהיו נמלים פרטיים שיפעלו מרציפים חדשים שייבנו.

קיימת סכנה ש"העבודה המאורגנת" תשתלט גם על נמלי הים החדשים. "הפרוטקשן החוקי" לא יוותר, החוק, בית הדין לעבודה ובג"צ לצידם. למה צריך להפלות את עובדי הנמלים הפרטיים החדשים מול עמיתיהם בנמל, בחברת מקורות, חברת החשמל ורשות שדות התעופה?

אי אפשר ליישם רפורמה בנמלים ללא שינוי חוקי העבודה בישראל. אי אפשר לשנות את חוקי העבודה ללא שינוי שיטת המשטר. כל ראש ממשלה שירצה להנהיג רפורמה אמיתית בנמלים, בחברת החשמל או בארגונים מונופוליסטיים אחרים – יחבל אנושות בעתידו הפוליטי גם ללא תקלה בסרטון בחירות.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שבת, 09 ינואר 2016 19:38

פריטים קשורים