הדפס עמוד זה
שלישי, 01 ינואר 2013 04:37

חברת החשמל - איך מיישרים את הקו ?

הרפורמה שמוצעת ב"קו ישר" היא "אוטופיה" פוליטית. אבל החלופה גרועה יותר: הר החוב ימשיך לצמוח, שכר העבודה בחברה ויתר "זכויות העובדים" ימשיכו לטפס, אין סיבה שגם "דור הנכדים" לא יצטרף למשפחת מקבלי התלושים.

חברת החשמל בישראל היא מונופול ממשלתי רב כוח. בידודה של מערכת החשמל הישראלית (ואנחנו לא יכולים לסמוך על גיבוי מחברת החשמל הסורית...) בצרוף חוקי עבודה שמעניקים כוח, בלתי מסויג למעשה, לקבוצות עובדים מאורגנות, הפכו חברה שרשמית נמצאת בבעלות המדינה לחברה שבעליה בפועל הם ועדי העובדים. 
 
שליטתם ב"שאלטר" של המדינה הייתה לאקדח לגביית דמי חסות חוקיים. החלטות ניהוליות משמעותיות מתקבלות בסופו של דבר על ידי "נציגי" העובדים במישרין. גם החלטות שמתקבלות לכאורה על ידי הממשלה וההנהלה הן "באישור הועד" כי אלה יודעים מראש אילו החלטות לא יתקבלו על דעת הוועד...      
 
"בעלי הבית" האמיתיים של חברת החשמל כה חזקים שכל "שערורייה" מתקבלת בהבלגה והשיירה ממשיכה. חיפוש מהיר בגוגל יכול למלא עמודים רבים – נזכיר רק את ה"אירועים" האחרונים: מבקר המדינה כתב באוקטובר על מיליארדי שקלים בחשבונות סודיים של הוועד, חריגות אדירות בשכר ובפנסיה. בנובמבר 2012 "התגלה לפתע" חור שחור בתקציב – גירעון של כ- 1.4 מיליארד שקלים וכחודש לאחר מכן הודתה חברת החשמל ב"טעות נוספת בחישוב הפער התזרימי" (240 מיליון נוספים). משרד האוצר, שחפץ להגיע לבחירות בשלום, הודיע על מחיקת 6 מיליארד שקלים מחובות החברה. חוב אינו יכול להתאדות, ומישהו יצטרך לשלם את ה"מחיקה" – אנחנו נשלם את החוב בתוספת מיסים שיעלו שוב את מחיר הקוטג' והחשמל. גם את יתר 70 המיליארדים של החוב נשלם. מפעם לפעם מתבררת פרשיית שחיתות ושוחד כגון הטיית מכרזים בהיקף עצום. זה המצב "הנורמאלי" במונופול ממשלתי. 

1336


צביעות ציבורית מקיר לקיר
 
"פרשיות" אלה לא מעוררות כעס ציבורי, כי הן הפכו לנורמה. הזעם הציבורי נגד עובדי חברת החשמל נובע בדרך כלל מקנאה פשוטה בשכרם הגבוה ובחשמל חינם – זה כבר מדבר לליבם של אזרחים רבים. מורת הרוח משקפת צביעות כי חלק ניכר מהאזרחים שמתלוננים על השכר והתנאים בחברת חשמל גם הם "עובדי ציבור" – שהרי סקטור אדיר זה מונה לפחות 800 אלף עובדים. עובדי חברת החשמל אינם שונים בהתנהגותם מעובדי עיריית תל אביב, עובדי הנמל, המרצים באוניברסיטאות, רופאי בתי החולים הממשלתיים ורשימה ארוכה של סקטורים ציבוריים שאינם חשופים לתחרות. 
 
רמת השכר וההטבות נקבעים בהתאם ליכולת העובדים להזיק למדינה, ובהתאם לפוטנציאל הנזק הפוליטי שהוועד יכול להסב למפלגה השלטת. אלה כללי המשחק במדינה בה הכלכלה מנוהלת על ידי הממסד הפוליטי. זו השיטה. לעובדי חברת חשמל יש כוח רב יותר ולכן הם מגיעים "להישגים" טובים יותר. ה"חיצים" כאן מופנים אל השיטה ולא אל עובדי חברת החשמל, או אל החרדים... הם אינם "רעים" או "טובים" – הם ממצים את האפשרויות שעומדות לרשותם במסגרת כללי המשחק הקיימים. אף אחד בקשת הפוליטית אינו מעז לערער על "כללי המשחק". הויכוח בין המפלגות בישראל הוא על חלוקת הכסף – למי מגיע וכמה – לכל היותר שואפים לבלתי אפשרי, ל"ניהול תקין" של החלוקה. אף אחד, בכל הקשת הפוליטית, לא דורש הפסקה מוחלטת של חלוקת כסף על ידי הממשלה – קראו את דבריו של יו"ר חברת החשמל, יפתח רון-טל על הרפורמה ששוב מתוכננת

"הפרטה" שאינה הפרטה
 
הבעיה ב"כללי המשחק". הניסיון להפריט חלק מייצור החשמל באמצעות יצרני חשמל פרטיים (כולל מאות "יצרני" חשמל סולארי) – למעשה נכשל כי אף יצרן "פרטי" לא הכניס את היד לכיסו בטרם הובטח מראש חלקו בעוגה. מעט "היצרנים הפרטיים" זכו למעשה לקבל מכונה להדפסת כסף. שום "יזם" לא מתקדם בפרויקט של "אנרגיה חלופית", או במיזם חשמל אחר, בטרם תאשר הממשלה את השיטה בה המכונה תפלוט שטרות כסף באופן רציף ובלתי מופרע. הממשלה קובעת את מכסת החשמל שהם רשאים לייצר, את מחירו לצרכן, את המחיר הגבוה יחסית בו חברת החשמל הממשלתית מחויבת לרכוש מהם את החשמל – ומעל לכל – הם גם זוכים לערבות מדינה לרווחיהם. ממש "הפרטה" ישראלית טיפוסית. זו אינה הפרטה, אלא חלוקה אחרת של המתנות על חשבון הציבור. "היצרנים הפרטיים" יהיו זרועה הארוכה של הממשלה – מדובר במיקור-חוץ של ייצור החשמל על ידי הממשלה – לא בהפרטה.
 
מיקור-חוץ עדיף במשהו על פני בעלות ישירה של הממשלה. אבל זה רק שאלה של זמן שיקום ועד עובדים בחברת "אלון תבור" (אחת מחברות הייצור הפרטיות) וידרוש ברבות הימים "השוואת תנאים" עם עובדי חברת החשמל. אפשר לנחש שאולי יקום אפילו "ועד גג" ארצי לעובדי החשמל בישראל שידאג לתאום היד שעל השאלטר – סולידאריות הדדית של העובדים. 
 
חברת החשמל היוונית
 
אחת הטענות הנפוצות היא שמחיר החשמל לצרכן בישראל הוא מהנמוכים בעולם. נתון מטעה לחלוטין כי במקביל צוברת החברה חובות שגבוהים משמעותית מכל תקציב הביטחון הענק של מדינת ישראל. "מישהו" יצטרך לפרוע את החוב: יהיה זה האזרח שזוכה היום ל"מחיר הנמוך בעולם". חברת החשמל עם הכנסות של כ-19 מיליארד שקל (2010) לא מצליחה "לגמור את החודש". אז איך בכל זאת משלמים משכורות בשמים, וגם קולטים לעבודה בעיקר קרובי משפחה, וגם דואגים לצרכנים מרוצים? איך פועל הקסם? 
 
הולכים על השיטה היוונית – הלוואות ודיווח פיננסי "סלקטיבי". החברה שקועה בחובות גלויים של כ-70 מיליארד שקל (פי שלושה מתקציב הבריאות) – לא כולל את ה"בור" ששוב התרחב "לפתע" בימים האחרונים, והוצאותיה גדלות משנה לשנה. תחת עינו הפקוחה של "הרגולאטור הממשלתי", החברה מנהלת קרנות נסתרות כמו הפרשות-יתר של מיליארדי שקלים לפנסיה לחבר'ה, או קרן אחרת שהתגלתה להבטחת תוספות שכר עתידיות שעדיין לא המציאו את השם שלהן (1.4 מיליארד שקל); אין ספק שיש קופות "קטנות" נוספות שהרגולטור לא יודע עליהן... לפי "תוכניות ההתייעלות" שמועלות בשנים האחרונות – החברה סוחבת על גבה לפחות 2,500 עובדים מיותרים (ואם אלה המספרים שוועד העובדים מרשה לפרסם, אז כנראה שמספר אוכלי החינם כפול לפחות...). 
 
גם ה"רפורמה" במשק החשמל שבינתיים נגנזה (נדחתה בפעם העשירית), לא הייתה בעצם שינוי. שום תחרות לא הייתה צומחת מפירוק החברה למספר חברות והפרדת קווי ההולכה בחברה נפרדת. נקבל הרבה "חברות חשמל" עם משכורות בשמים, הרבה ועדי עובדים לוחמניים, ותעריפי החשמל היו ממשיכים להיקבע על ידי הממשלה, תוך התחשבות בוועד, ולא על ידי השוק.
 
תכנית "קו ישר" 

  1. תנאי מקדים הוא רפורמה בחוקי העבודה והשביתה, אבל נניח שעברנו את זה...

     

  2. קווי המתח הגבוה הארציים הקיימים יאוגדו בחברה ארצית להולכת חשמל. לא תהיה לה בלעדיות וחברות אחרות יוכלו להקים רשתות ארציות מקבילות, או לחכור מחברת הולכת החשמל שימוש מקביל בעמודי החשמל הבינעירוניים. תשתית קווי החשמל העירונית (כולל העמודים) תועבר לידי תאגיד חשמל עירוני, שיתופעל (אחזקה שוטפת) על ידי קבלנים שייבחרו במכרזים למספר שנים מוגבל. גם לתאגידים העירוניים לא תהיה בלעדיות על הולכת חשמל עירונית. כלומר, כל יזם חשמל אחר יוכל לעשות שימוש בכבלי החשמל העירוניים, או לבנות מערכת הולכה פרטית מקבילה – תת-קרקעית או עילית (פחות רצוי).

     

  3. "המקטע האחרון" – החיבור בין הרשת העירונית ("עמוד החשמל" שברחוב) לבין הצרכן יהיה בבעלות הצרכן. כיום רק החיבור מלוח החשמל שבחדר המדרגות אל תוך הדירה הוא בבעלות הצרכן. חלוקה זו תאפשר לבניין לנתק עצמו ולהתחבר לרשת מתחרה אחרת, אם תקום.

     

  4. תחנות הכוח לייצור חשמל הקיימות – יפוצלו לחברות עצמאיות. כל תחנת כוח תהיה חברה נפרדת ותוכל לספק חשמל ללקוחות בכל מקום בארץ.

     

  5. חובות חברת החשמל יחולקו בין תחנות הכוח העצמאיות לפי גודלן.

     

  6. חברות החשמל יופרטו, כאשר אין מניעה שהעובדים ירכשו או יקבלו נתח מהעוגה (אני יודע ש"לא מגיע להם") על ידי מכירת מניותיהן בבורסה. 

     

  7. יוסר כל פיקוח על מחירי החשמל לצרכן. צפוי שמחירי החשמל לצרכן יעלו ויתייצבו על מחיר שיפיק את הרווח המרבי לחברה (מחיר שכל עליה נוספת בו – תקטין את ההכנסה הכוללת של החברה כתוצאה משימוש חסכוני של הצרכנים). המחיר הגבוה יחסית יאפשר גם את פירעון חובות העבר. החובות ישולמו למעשה על ידי צרכני החשמל באופן יחסי לצריכת החשמל שלהם. החלופה שכלל אזרחי ישראל יישאו בתשלומי החוב, ללא הבדל בצריכת החשמל שלהם – פחות רצויה.

     

  8. כל יזם שירצה לספק חשמל יוכל להקים תחנת כוח, לשכנע לקוחות, להתחבר אל חברת ההולכה ולמכור חשמל. אף אחד לא יבטיח לו "מחיר מינימום" – הסיכון העסקי – כולו שלו. לא יהיה צורך בסבסוד יזמים (כפי שנעשה היום) כי מחיר החשמל הגבוה, לפחות בשנים הראשונות לרפורמה, ימשוך יזמים רבים להשקעות בענף.

     

  9. מחיר "גבוה מידי" לחשמל יעודד יוזמות להתנתקות מרשת החשמל (מפעלים, יישובים קטנים, מוסדות, מרכזים מסחריים, שכונות) והתחברות לגנראטורים פרטיים גדולים מופעלים בגז. יזמים רבים ינהרו לענף אם מחיר החשמל יעלה. תחנות כוח בגדלים שונים יתחרו על הצרכנים.

     

  10. יבוטל כל סבסוד ו"עידוד" ליצרני חשמל חדשים מכל סוג שהוא. 

     

  11. במהלך 10 השנים הראשונות לרפורמה יאסרו מיזוגים בין חברות ייצור חשמל. לאחר התייצבות השוק יבוטל האיסור. 

     

  12. תחנות כוח יחתמו על הסכמי אספקה עם הלקוחות ויהיו חשופות לתביעות בגין הפסקות חשמל ופיצוי על נזק מוכח כתוצאה מהפסקת חשמל. החשש מתביעות פיצויים יאלץ את חברות החשמל להחזיק בעודף כושר ייצור כרזרבה וכן לחתום על הסכמי גיבוי הדדיים. 

  13.  
  14. המחירים הגבוהים החדשים, מיד לאחר הרפורמה, יאפשרו חיסול הדרגתי של הר החובות, אך גם יגרמו לחיסכון משמעותי בצריכת החשמל וכנראה שתיווצר מיידית רזרבה עודפת מסוימת בכושר היצור. הרזרבה תאפשר תקופת הסתגלות למערך החשמל החדש עד שחברות ויזמים יתחילו להשקיע במיזמים חדשים להפקת חשמל.

 
חלום? בשלב זה כן – כל רפורמה אמיתית שמוצעת ב"קו ישר" היא "אוטופיה" פוליטית. אבל החלופה גרועה יותר: אין סיבה שהר החובות לא ימשיך לצמוח, אין סיבה ששכר העבודה בחברה ויתר "זכויות העובדים" לא ימשיכו לטפס, אין סיבה שגם "דור הנכדים" המתרחב לא יצטרף ליתר בני המשפחה מקבלי התלושים בחברה.   
 
מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שבת, 30 יולי 2016 04:07

פריטים קשורים