הדפס עמוד זה
שבת, 30 מרס 2013 16:31

"סלקו ידיכם מקפריסין"...

קיימת אמונה תמימה ש"אין לדאוג לפיקדונות בבנק" כי המדינה מגינה עליהם, המדינה הכול יכולה. הקפריסאים נדהמים כאשר "המדינה" חסרת אונים. למרות שהבנקים שם עמדו בכל תקנות הרגולציה הנדרשות על ידי הבנק המרכזי.

1359 2

 

"סלקו ידיכם מקפריסין"? נו, אם אכן האירופאים (כלומר, גרמניה) יסלקו ידם מקפריסין, הרי ששעה קלה לאחר מכן כל הבנקים בקפריסין יקרסו ברעש אדיר.

מדהים שאנחנו מביטים בתמונות כאילו צולמו בעולם אחר. גם אצלנו נסגרו כל הבנקים למספר ימים ב-1983, והבורסה נסגרה לשבועיים. זה עלול לקרות שוב, גם אצלנו. הבנקים בכל העולם פועלים על פי אותם כללים. ההבדל בין קפריסין לישראל אינו בנגידים חכמים יותר, אלא שבישראל עושק הציבור יהיה מהיר יותר ופחות גלוי לעין.

ממשלת קפריסין אינה יכולה להדפיס כסף, כי אין לה שליטה באירו – עליה לפנות לעזרת הבנק האירופאי המרכזי (ECB). בנק ישראל, לעומת זאת, יכול להדפיס שקלים כרצונו, להזרימם לבנקים ולהוריד את ערך הכסף והחסכונות של כל אחד מאתנו בהינף מקלדת. כולנו נוכל למשוך כסף מחשבון הבנק שלנו כמה שנרצה, אבל נוכל לקנות פחות מוצרים באותו סכום. 

1359 1

התקשורת בעולם גינתה את רעיון "הפשיטה על פיקדונות האזרחים" בקפריסין –  "EU raid on savings" ומאות תגובות עממיות לכתבות מביעות זעזוע מהפגיעה בפיקדונות בבנקים. ככל שהציבור מתרחק מ"משבר מכונן" שקורה אחת לדור או שניים, כמו משבר 1929, כן גדל מבטחו ב"מערכת" – לכן כולם "מופתעים".

קיימת אמונה תמימה ועיוורת ש"אין לדאוג לפיקדונות בבנק" כי המדינה מגינה עליהם, המדינה הכול יכולה. הקפריסאים נדהמים כאשר "המדינה" חסרת אונים.

המפגינים שקוראים לאירופה לסלק ידיה מקפריסין אינם מבינים שבמקרה זה כמעט כל הפיקדונות שלהם בבנקים פשוט יימחקו. הם משלים עצמם שקיים משהו שנקרא "ביטוח פיקדונות". קשקוש, באירופה לא קיים רשמית מנגנון כזה ואני לא יודע מהיכן התקשורת המציאה את "הביטוח". בארצות הברית יש "ביטוח" שיעיל רק כאשר מספר קטן מספיק של בנקים קורס.

אבל לא כולם תמימים וחסרי הבנה. אחרים פשוט צבועים: כוונתם בקריאה "סלקו ידיכם מקפריסין" היא "קחו את הכסף מאזרחי גרמניה ופינלנד ומלאו לנו מחדש את חשבונות הבנק בקפריסין". סוג של סוציאליזם "בין מדינתי". הצבועים "המתונים" קוראים לבנק האירופאי המרכזי ליישם "סולידאריות" בין המדינות ולהדפיס כסף לכיסוי החובות של קפריסין ושות'. עמדה זו זוכה כמובן לתמיכת מדינות גדולות כמו איטליה, צרפת וספרד – פושטי הרגל של החודש הבא או של השנה הבאה. למה לא? הדפסת כסף תכרסם בערכו של האירו והעול יתפזר על פני 350 מיליון אירופאים. רוב העול ייפול על כתפי הגרמנים "העשירים", כי זו המדינה הגדולה ביותר מבחינת אוכלוסייה וכלכלה. 


1359 3

הלאמת השליטה על מערכת הבנקאות באמצעות הבנק המרכזי העבירה את האחריות ליציבות הבנקים (כך לפחות זה נתפס בעיני הציבור) אל המדינה. חוש הזהירות של האדם נפגע אנושות. פיקדון בבנק נתפס יציב ובטוח כסלע איתן. אנשים שכחו מזמן כי מי שמפקיד כסף בבנק נותן למעשה הלוואה לבנק וגם הרשאה לבנק להשתמש בכספו לפי שיקול הדעת הבלעדי של הבנק. מי שנותן הלוואה צריך להביא בחשבון שיש גם סיכון. כפיצוי על הסיכון הבנק מבטיח ריבית. אז הבנק הילווה את כספכם ל"לקוח בטוח" – לממשלת יוון. שום בנק לא נותן למפקידים אפשרות של "חשבון משמורת" בו כספי הלקוח רק נשמרים על ידי הבנק (כמו בכספת פרטית).

הבנקים בקפריסין לא "שדדו" את לקוחותיהם. הם פעלו על פי הנחיות החוק, צייתו לרגולטור שלהם ועמדו בכל התקנות הנדרשות על ידי הבנק המרכזי האירופאי וגם הקפריסאי. לא הבנקים הונו את הלקוחות, למרות שהם לא צדיקים – אלא "השיטה" של מערכת בנקאית שנוסדה לכאורה למען הגנה על כספי האזרח הקטן.

המערכת פורסת את כנפי החסות של המדינה, באמצעות הבנק המרכזי, על כל הבנקים. המערכת אינה מאפשר "ניקוי עצמי" באמצעות קריסה של בנק בודד שעשה עסקים גרועים. בשם הגנה גורפת על המפקידים בבנק בודד גרוע –  נבנתה מערכת שגוררת למצולות את כל הבנקים גם יחד. אנחנו מביטים "בתדהמה" במחיר הכבד של ניהול מרכזי במקום תחרות חופשית אמיתית בין בנקים.

אירועי קפריסין, ואחרים שבתור, יגרמו עם הזמן לשינוי בתודעת הציבור – מונחים חדשים יתבססו: "בנק שגדול מידי לחילוץ" במקום "גדולים מכדי לקרוס " (too big to fail), וכנראה גם "מדינה שגדולה מידי לחילוץ". ואם יורשה לי "להתפרע", ייתכן שתצמח מערכת מוניטארית שונה לחלוטין מזו שהתרגלנו אליה במאה השנים האחרונות (כזו, עם בנק מרכזי דומיננטי במרכזה).

בדורות האחרונים "העם" התרגל לחשוב שרווחה יוצרים מקצבאות של הממשלה ולא כל כך מעבודה. הממשלות התרגלו לממן את הקצבאות מגירעונות "סבירים" של כשלושה אחוזים לשנה "בלבד". אבל הזמן עושה את שלו ואפילו שלושה אחוזים "סבירים" לשנה של חוב ממשלתי חדש, מצטברים לאחר 30 שנה לחוב של יותר ממאה אחוזי תוצר. "הלך הכסף" והשאלה כעת מתמקדת במי ישלם את החשבון.

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שבת, 16 יולי 2016 15:52

פריטים קשורים