הדפס עמוד זה
שני, 26 אוגוסט 2013 19:25

אירופה – חלומות אנרגיית רוח אוטופיים מתפוגגים

600 מיליארד אירו סובסידיות לאנרגיה ירוקה בוזבזו באירופה מ-2005 עם מחויבות להמשך ל-20 שנה. הון אדיר ללא תוצאות, מלבד ייקור חשבונות החשמל. האמת מחלחלת לתודעת הממשלות שהלכו שולל אחרי חלומות.

1400

בריטניה בנתה כ-5000 טורבינות רוח ענקיות ביבשה. השילוב של החשמל המופק מהרוח (כאשר נושבת רוח, שזה בערך 1/3 מהזמן) כרוך בבעיות. הדיילי מייל מספר על מצבים שבהם צריכים לשלם לבעלי תחנות הרוח כדי שלא יפיקו חשמל, ולא יזרימו חשמל לרשת. זה קורה כאשר תפוקת החשמל מכל המקורות גדולה וגם הרוח נושבת. אז יש יותר מדי חשמל ברשת, והוא עלול לשרוף את הרשת.

במקרים כאלה משלמת רשות החשמל הבריטית לבעלי תחנות רוח כדי שלא יפיקו חשמל ולא יחברו את התחנות לרשת. לעומת זאת, צריכה רשות החשמל גם לשלם לתחנות כוח "דמי גיבוי", כדי שבעלי תחנות הכוח הגזיות לא יסגרו את תחנותיהם ויפרקו אותן. התחנות הגזיות הפכו בלתי כדאיות באירופה בגלל המחיר הגבוה של הגז, והעובדה שחלק מהזמן החשמל שלהן לא נמכר, בגלל החשמל הירוק אותו חייבת הרשת לקנות תמיד. אבל התחנות הגזיות נחוצות כגיבוי לתקופות בהן אין רוח ושמש, כדי למנוע ניתוקי זרם. לכן צריכה רשות החשמל לשלם לבעלי התחנות הגזיות "דמי כוננות", כדי להבטיח שהן לא תיסגרנה, ותהינה זמינות כגיבוי.

הדבר די אבסורדי. מצד אחד – מובטח לבעלי התחנות תעריף הזנה גבוה, אותו הם מקבלים עבור כל קוט"ש שהם מפיקים. בניגוד ליצרני חשמל אחרים, שאת החשמל שלהם יכולה הרשת לרכוש או לא לרכוש לפי הצורך, ובמחירים הנקבעים לפי היצע וביקוש, במכרזים כל שעה, היצרנים הרוחניים – מובטח להם מחיר קבוע, גבוה, עבור כל קוט"ש שמיוצר כאשר הרוח נושבת.

המחיר המסובסד הוא 100 ליש"ט למגווט-שעה לטורבינות יבשתיות, ו- 150 ליש"ט לטורבינות ימיות. מחיר זה מובטח, על ידי הממשלה (על חשבון צרכני החשמל) ל- 20 שנה. זאת לעומת מחיר שוק, סיטונאי, ממוצע של כ- 50 ליש"ט למגווט-שעה אותו מקבלים שאר היצרנים.

האבסורד הוא, שכאשר רשות החשמל מבקשת מבעלי הטורבינות לא לייצר חשמל (לעצור את הטורבינות ולא להזרים חשמל לרשת), דורשים היצרנים פיצוי, עבור ה"טובה" הזו, וגם מקבלים 200 ליש"ט למגוואט-שעה שהם נמנעים מלייצר!

האמת היא שהבלאגן הזה קצת נמאס גם על ראש ממשלת בריטניה, דייויד קמרון, שהכריז לפני הבחירות, לפני שנתיים, כי ממשלתו תהיה הכי ירוקה אי פעם. כעת הוא שינה את מנגינתו. הוא אמר שכבר אין מקום להרבה טורבינות ביבשה, בייחוד שההתנגדות של התושבים לפורונקלים משחיתי נוף רועשים אלה הולכת וגוברת. גם מהסובסידיות המייקרות את חשבון החשמל נמאס לבריטים.

תופעה דומה מתרחשת בכל ארצות אירופה. 

ד"ר בני פייסר (יליד חיפה) מספר, באתר  GWPF   שהוא מנהל, בבריטניה,  על בעיות האנרגיה הירוקה באירופה, וכיצד כולם מתחילים לחוש, לאט לאט, שההוצאה האדירה שהוציאו עד כה לא ממש מניבה תוצאות, מלבד ייקור חשבונות החשמל. אירופה הוציאה מ- 2005 ועד עכשיו כ- 600 מיליארד אירו על סובסידיות לאנרגיה ירוקה, ומחויבת, בחוזים של תעריפי הזנה גבוהים שחתמה ל- 20 שנה, בסכום אדיר נוסף.

כולם מבינים שחגיגת הבזבוזים האדירה הזו לא יכולה להימשך, הציבור נמאס לו מזה. ובלי סובסידיות אין אנרגיה ירוקה. המציאות מחלחלת, לאט לאט, לתודעה של הממשלות שהלכו שולל אחרי חלומות אוטופיים עד כה.

יעקב

עודכן לאחרונה ב ראשון, 10 יולי 2016 04:52

פריטים קשורים