הדפס עמוד זה
רביעי, 31 אוקטובר 2012 08:33

תרופת הפלא למניעת משברים בעתיד - עוד רגולציה

אם הציבור, פוליטיקאים ופקידים – דורשים יותר רגולציה – אז אנחנו מקבלים אותה. ייתכן שבנקודה מסוימת מערכות המדינה יסתיידו מרוב חוקים, בחישה, ביורוקרטיה ושחיתות ואז יתחיל תהליך הפוך של דה-רגולציה.

סטנלי פישר

נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, מאמין ביכולתו של השלטון המרכזי לשלוט ולכוון את הכלכלה באמצעות עשייה והתערבות פעילה בשווקים. להשקפתנו, התערבות השלטון אכן יכולה להשפיע על הכלכלה, אבל רק בכיוון אחד – גרימת נזק לציבור. במסגרת מדיניות הבחישה הממשלתית מחליטים "מומחי" המדינה את מי צריך "לעודד" ואת מי צריך "לרסן" בכל עת. מדיניות הבחישה מתבצעת באמצעות קביעת שער הריבית, שער מט"ח, מדיניות מוניטארית, רגולציה ותמיכות ישירות מתקציב המדינה.

המערכת הכלכלית כה מורכבת שאין פלא ש"מומחי" השלטון נאלצים לעיתים תכופות להתמודד עם תוצאות בלתי צפויות ובלתי מכוונות של צעדים קודמים שנקטו. הורדת שיעורי הריבית על ידי בנק ישראל מאז 2008 נועדה לספק כסף זול לעסקים כהקדמת תרופה לימים קשים ש"מומחים" צפו להם. הריבית הנמוכה פגשה מציאות מעוותת אחרת, של רגולציה ממשלתית על שוק הדיור – וזו מקשה מאד על בניה חדשה. שילוב קטלני לשוק הדיור שגרם לתוצאה "בלתי מכוונת" – הכספים זרמו אל שוק הדיור והזניקו את המחירים.

עכשיו נדרשת לגרסת השלטון התערבות נוספת ל"הקטנת הביקושים". ולכן, פישר, שהוא גם מנכ"ל-על של הבנקים, מורה להם כיצד ולמי לתת משכנתאות. גם לבחישה זו יהיו "תוצאות בלתי מכוונות" ואז תידרש התערבות נוספת, עיוות נוסף. ייתכן לדוגמה, שהניסיון לסלק את "המשקיעים" משוק הדיור, יקטין את היצע הדירות להשכרה ויזניק את שכר הדירה. "התיקון" הבא עלול לבוא בצורה של הגברת הרגולציה על שוק השכירות, חקיקה להגבלת שכר הדירה, חוקי "דיור בר-השגה" וחוקים נוספים שיועתקו מ"מדינות אירופה הנאורות" והקורסות.

בן ברננקי

בן ברננקי, יו"ר הפדרל רזרב, נאם בכנס בניו יורק (אפריל 2012) על מצב הכלכלה האמריקאית. לדבריו, האשמה למשברים המחזוריים האחרונים ("בועת האינטרנט" בשנת 2000 ו"בועת הנדל"ן" בשנת 2008) היא בגורמי שוק כגון: מינוף גבוה, מימון לא יציב וליקויים בניהול הסיכונים והבקרה. ברננקי גם דחה את ההאשמות שהמדיניות המוניטארית של הפדרל ריזרב [הורדת הריבית] היא זו שגרמה לבועת הנדל"ן. הפיתרון, לדבריו, למניעת בועות עתידיות הוא "הגברת הרגולציה והפיקוח על תחומים שונים במערכת הפיננסית".

ציבור האזרחים

תשובתו של ברננקי מאפיינת הלכי רוח כמעט אינסטינקטיביים בציבור. רוב הציבור בטוח שכדי לפתור את בעיית מחירי הדירות הגואים צריך שהממשלה תחוקק חוקים מתאימים שיפתרו אחת ולתמיד את הבעיה. מחירי מוצרים ירדו אם הממשלה תפקח על המחירים – כך "יהיה סדר". התורים הארוכים במערכת הבריאות יחוסלו רק אם יהיה שר בריאות שיידע לתכנן היטב את המערכת, להציע "פיתרון כולל" ו"ראיה מערכתית" תוך "פיקוח הדוק" על ביצועי המערכת. קיימת אמונה עיוורת שהממשלה צריכה להציב קריטריונים בכל תחום ומקצוע, "להסדיר" מקצועות לבל יהיו "פרוצים" ונתונים ל"תחרות פרועה". אם כל אחד יהיה חייב להירשם, למלא טופס, לעבור מבחן ממשלתי, לשלם אגרה ולקבל רישיון ממשלתי אז הציבור "יהיה מוגן".

 

1318מקור: אקונומיסט


על תחושות בטן רווחות אלה רוכבים פוליטיקאים, שמבינים בחוש הריח הפוליטי המפותח שלהם שככל שייזמו יותר פיקוח, הגבלות ורגולציה – אפילו בתחומים שנשמעים הזויים כמו משקל הדוגמניות, עידוד משוררים, או החוק לביטול שקיות הניילון – הציבור יקבל בחיוב את יוזמתם והם יראו ברכה בעמלם ביום הבחירות. שהרי מה יותר טוב מחוקים ש"עושים סדר" בברדק?

כולם בעד רגולציה

אבל לא רק פוליטיקאים טורחים להגברת הרגולציה – גם פקידי מדינה. לעיתים נובעות הנחיות לרגולציה חדשה, או לתוספת מאות דפי תקנות חדשים מיוזמה של יועץ משפטי בעירייה או במשרד ממשלתי. גם "באגים" אינסופיים ובלתי נמנעים בחוקי פיקוח קיימים גוררים תקנות חדשות כדי "לסגור פרצות" בחוק קיים. עוד מאה עמודים חדשים.

עיריית תל אביב החליטה לדוגמה, לפני כשנתיים, שפקידי עירייה חייבים לקרוא כל הסכם שכירות של דירה בעיר. בעבר, די היה לשלוח לעירייה דף ראשון ואחרון של הסכם שכירות לצורך העברת שמות בחשבון הארנונה. כיום "חשוב" לעירייה לדעת אם משלם חשבון הארנונה "רשאי" לשלם את החשבון... אין ספק שעשרות עובדים התווספו למחלקה מסוימת ואחד הפקידים הפך ל"מנהל בכיר". אבל גם שוכרי הדירות ובעלי הדירות מבזבזים לעיתים שעות רבות נוספות וחלקם פשוט מזייפים "מסמכים" כדי לקבל חותמת מהפקיד.

יש כמובן יצרני רגולציה משמעותיים נוספים, מחוץ למערכת הפוליטית: ארגונים "מתקני עולם" ובייחוד "ירוקים". רק מיעוטם תורם לשיפור איכות חיינו. ויש ארגונים עסקיים שמנצלים את המערכת הפוליטית כדי להנהיג רגולציה שנועדה לקדם את עסקיהם ולהקשות על מתחרים, כמובן במסווה של "צורך לאומי": כדוגמת תקנים למוצרי ייבוא או תקנה לאפודים צהובים לנהגים.  

ואם הציבור, פוליטיקאים ופקידים – דורשים יותר רגולציה – אז אנחנו מקבלים אותה. גם ברננקי, נגיד הפדרל רזרב, דורש. הרגולציה על הבנקים, על חברות הביטוח וההשקעות, על שוקי ההון והכספים נעה בעקביות לכיוון של ניהול ממשלתי של ענפים אלו. ראו כתבה באקונומיסט על רגולציית יתר באמריקה. הבעיה בתוצאה: כל סעיף רגולציה חדש מייקר מחיר של מוצר ב"אגורה אחת" –  וכמות הסעיפים צומחת. כל תקנה גורמת להעסקת פקיד נוסף ב"פרנסות אוויר" לא יצרניות. כל גחמה של רגולטור פוגעת בפריון העבודה כי העניין צריך לקבל אישור של הסמנכ"ל לענייני רגולציה בחברה ושל היועץ המשפטי. רגולציה מייצרת עבריינים ומגדילה את היקף "השחיתות העממית".

אז מה יהיה?

את תקנות הרגולציה כותבים בני אדם ופוליטיקאים הופכים אותן לחוקים (גם פוליטיקאים הם בני אדם). רגולציה משפיעה על עסקים גדולים וקטנים. ולכן, מיד עם היוודע על הקמת צוות או וועדה לניסוח חוק חדש או "רפורמה" בחוק קיים –  טבעי שיתארגן לובי של נפגעים פוטנציאלים, וכנגדו – לובי של המרוויחים הפוטנציאלים מהשינויים הצפויים בסביבת העסקית. תקנות הרגולציה הסופיות ישקפו את יחסי הכוחות הפוליטיים בין שתי קבוצות הלוביסטים. כך דרכו של עולם. לכן התוצאות הבלתי מכוונות של החוק שונות לעיתים קרובות מהצעתו הראשונית "התמימה" של היוזם. בדרך צריך לשלם גם ללוביסטים, ליועצים משפטיים ולתרום "משהו" לחברי הכנסת –  עוד אגורה מתווספת למחיר הקוטג'.

מה יהיה הסוף? לאן יוביל עודף הרגולציה והחקיקה? אין לנו ניסיון היסטורי במחזורי רגולציה ודה-רגולציה מקיפים, למרות שבעבר כבר היו נסיגות ברגולציה בענפים בודדים. נראה שאנחנו בעיצומו של "המחזור הראשון" של רגולציה מתגברת בעולם. ייתכן שבנקודה מסוימת מערכות המדינה יסתיידו מרוב חוקים, בחישה, ביורוקרטיה ושחיתות ואז יתחיל תהליך הפוך של דה-רגולציה.   

מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שלישי, 09 אוגוסט 2016 03:28

פריטים קשורים