הדפס עמוד זה
רביעי, 30 נובמבר 2016 19:37

היהודים אשמים בהתייקרות הדירות

התברכנו בענף יצוא משגשג, בתמורה כספית של כ-6 מיליארד ₪ בשנה. הענף מכניס למדינה כ-2 מיליארד שקל בשנה כמיסים. אז למה הממשלה מנסה לחסל את הענף? 

טירוף: ענף ייצוא משגשג שהממשלה מנסה לחסל

התברכנו בענף יצוא משגשג, בתמורה כספית של כ-6 מיליארד ₪ בשנה. חומרי הגלם שמרכיבים את המוצר הם לרוב מקומיים, חלקם מיובאים (חלקי מתכת ברזל ואלומיניום), עבודת ההרכבה והבנייה מבוצעת בישראל. 

תהליך הייצור מפוצל בין מאות יזמים, אלפי מהנדסים ומעצבים, אלפי קבלני משנה. הענף מעסיק עשרות אלפי עובדי ייצור, שיווק ופרסום. מרבית מוצרי הענף המשגשג נמכרים בשוק המקומי ומבוקשים גם על ידי אזרחי ישראל. הייצוא הגדול מהווה בערך 8 אחוזים מהיקף הכספי של הענף. עיקר המוצרים מיוצא לארצות הברית ולצרפת, אך גם למדינות אחרות. הביקוש למוצרים יציב ואף היה במגמת צמיחה עד לשנה האחרונה.

ענף יצוא משגשג זה אינו זוכה להנחות, לסובסידיות, או לתקציבים של מכון היצוא. נהפוך הוא, הענף עתיר מיסים ואגרות. למעלה משליש תמורות היצוא נגבה על ידי המדינה כמיסים. כ-2 מיליארד שקלים בשנה נכנסים לקופת האוצר.

מחירו של מוצר בודד, שאינו הייטק מתוחכם, נע בין חצי מיליון דולר למיליון דולר ליחידה ממוצעת, ובעשור האחרון יוצאו מידי שנה בין 2,000 ל-3,000 יחידות. היקף הענף, גדול מסך כל הייצוא החקלאי של מדינת ישראל, אך בניגוד לחקלאות המסובסדת – הענף המדובר מפיק רק הכנסות נטו לאוצר. 

הבעיה הגדולה בענף היא הרגולציה והמעורבות הממשלתית העמוקה בכל שלבי התכנון, הייצור ואספקת חומרי הגלם. כך תמיד קורה בכל ענף בו פקידי מדינה משתלטים על תכנון המוצר, הכתבת מפרט למוצר, קביעת מכסות ייצור ומכסות מכירה. מסיבה זו מתארך משך הייצור, נוצר מחסור זמני במוצרים ומחירם מאמיר. המחסור והמחירים העולים מעוררים זעם ציבורי – הפוליטיקאים נדרשים לעשות "משהו". 

הפוליטיקאים והציבור לא מבינים שהבעיה נובעת מעצם מעורבות השלטון בתהליך ולכן הפתרונות "הרגילים" כמו סבסוד, ויתור על מע"מ, הגבלות על מכירה של מספר מוצרים לקונה אחד והטלת קנסות על הרוכשים מספר מוצרים – לא ממש פותרים את בעיית המחסור והמחירים.  

מאשימים את "הזרים"

הפוליטיקאים הלחוצים שנרתעים מהתמודדות עם שורש הבעיה, ניצבים חסרי אונים מול המשך המגמה השלילית – המחסור והמחיר העולה. כאשר ממצים את התירוצים ו"הרפורמות", נותר עדיין כלי אחד באמצעותו אפשר אולי להרוויח זמן: מאשימים את ה"זרים". העם בדרך כלל לא אוהב "זרים" – אפשר בקלות יחסית להסית נגדם, להצביע עליהם כאשמים ברוב הצרות שלנו, לייחס להם "הרעלת בארות". להאשמת ה"זרים" אין מחיר פוליטי כי הם לא מצביעים בבחירות. ה"זרים" יכולים להיות סינים, היספאנים, מקסיקנים, ולאורך ההיסטוריה – יהודים. זה מצליח לזמן מה ו"מלכד" את העם מאחורי ההנהגה.

במקרה שלנו בישראל, ה"זרים" הם תושבי חוץ שקונים בהמוניהם את מוצר הייצוא היקר בו פתחנו את הכתבה. הם רוכשים "יותר מידי" דירות, גורמים למחסור ולעליית מחירים.

אלפי יהודים תושבי חוץ קונים דירות בישראל ומתגוררים בהן מספר שבועות בשנה בלבד, או משכירים אותן לישראלים. מדובר בענף ייצוא לכל דבר, למרות שהמוצר עצמו אינו יוצא מגבולות המדינה. יצוא הוא רכישה של מוצר מקומי על ידי מי שאינו גר בישראל ומשלם את תמורתו במטבע חוץ. 

 

1678

 

כמו כל ענף יצוא, התמורה מתקבלת במטבע חוץ. בנק ישראל לשיטתו, מייקר באופן עקבי את חיי היום יום שלנו באמצעות מדיניות החלשת השקל (רכישת מט"ח) במטרה מוצהרת "לעודד יצוא", אבל יד שמאל של ממשלת ישראל נלחמת ביצוא שירותי דיור. 

לפני כ-3 שנים בוטל הפטור ממס רכישה לתושבי חוץ (שהונהג בתקופה בה יהודים בעלי ממון היו רצויים בישראל). לאחר מכן הוקפץ המס מ-5% ל-8% וגם ל-10% לדירות שמחירן מעל 4.9 מיליון שקל. בערים הגדולות הוטלה ארנונה כפולה על דירות נופש של תושבי חוץ העומדות ריקות רוב השנה. העירייה מזהה "דירת רפאים" באמצעות מוני המים והחשמל שלא זזים... מתווך דירות תל אביבי סיפר כי הוא מרוויח יפה על שירות ייחודי לתושבי חוץ: הדלקה של מכשירי חשמל זוללי זרם כמו דוד חימום מים, ופתיחת ברזים בדירה "כדי שהשעונים יסתובבו". זה זול מכפל ארנונה...  טירוף כבר אמרנו?      

המאבק בזרים כנראה "מצליח". משרד האוצר פרסם (בחדווה?) כי רכישת דירות ע"י משקיעי חוץ (2016) נמצאת בשפל של 13 שנים. טירוף כבר אמרנו? 

למדינת ישראל מגיעים מעט תיירים אמיתיים. מגיעים אלינו פחות מ-3 מיליון "תיירים" בשנה למרות שישראל יכולה להציע אתרי תיירות מתחרים לרומא וליוון. לרומא מגיעים כ-24 מיליון תיירים בשנה. משרד התיירות המיותר לא מספק נתונים על פילוח "התיירים" לישראל: כמה מהם קרובי משפחה שמגיעים לביקור משפחתי חוזר? כמה מהם אנשי עסקים שמגיעים מספר פעמים בשנה? בקושי רואים אצלנו שיירות של תיירים שבראשם מדריך עם דגל צבעוני. הסיבות לכך שונות ולא כך המקום לדיון. אבל, עשרות אלפי יהודים שבבעלותם דירה כאן מגיעים לעיתים קרובות לנופש ממושך בישראל. שהייתם ארוכה מזו של תייר מזדמן ומניבה תועלת כלכלית עצומה. שאלו את נהגי המוניות ובעלי המסעדות בתל אביב ובירושלים. חלקם משתקעים לבסוף בישראל כעולים חדשים. אלה היהודים שמסומנים כ"איום" החדש של כלכלת ישראל. טירוף.  

מפלגות השמאל הנאור בהובלת מר"צ מציעות חוק למס מיוחד על דירות של יהודים תושבי חוץ, את תקבולי המס צריך לייעד על פי חוק ל"דיור בר השגה". הלאה הזרים.

לאורך ההיסטוריה היהודית בעת החדשה נחשבה רכישת דירה בישראל כמעשה ציוני, כהכנת מקלט לעת מצוקה בגולה וכצעד ראשון לקראת עליה לארץ. תמיד קיבלנו בברכה יהודים שמשקיעים בישראל. רק בשנים האחרונות פתחו פוליטיקאים (מכל המפלגות) בהסתה נגד "הזרים" שמעלים את מחירי הדירות לישראלים האומללים שמחפשים בנרות דירה בשדרות רוטשילד בתל אביב.

בעיית "המחסור בדירות" נובעת בעיקר מהרגולציה הממשלתית המטורפת על הבניה. נראה שהמדינה ופקידיה עושים כל מה שאפשר כדי לשבש את מנגנון השוק ולמנוע מיזמים לענות לביקוש. התכנון המרכזי והריכוזי של ענף הבנייה מוביל למחסור בדירות שעלול להסתיים גם בעודף דירות ובקריסת הענף. הכישלון הבלתי נמנע של המעורבות הממשלתית גורר לפתרון הקל והמוכר: היהודים אשמים.     

מוטי היינריך

 

עודכן לאחרונה ב רביעי, 30 נובמבר 2016 19:50

פריטים קשורים