הדפס עמוד זה
שישי, 09 דצמבר 2016 04:35

שריפה: מי ישלם פיצויים? הביטוח או כולנו?

"מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". אחריות אישית משמעותה שאם לא טרחתם בערב שבת – אין לכם זכות לכפות על הקהילה לספק את מזונכם בשבת.

האם "החברה" צריכה לפצות נפגעי שריפה שלא טרחו לבטח את רכושם? 

במהלך החיים צריך להתמודד מול סיכונים "חיצוניים" אפשריים, חלקם יתממשו וחלקם לא. תיתכן רעידת אדמה, אולי שריפה, צונאמי, או פגיעת מטאוריט מהחלל. תיתכן גם מלחמת טילים רצינית (לא צינורות "קסאם" מעופפים). נגד חלק מהסיכונים, אפשר להתגונן כלכלית. 

 

1680

 

השוק יצר כלים כדי לצלוח בשלום אירוע מסוכן ונדיר, לפחות מבחינה כספית. זה השירות שנותנות חברות ביטוח – כמובן שלהגנה מהבלתי נודע יש עלות – בדרך כלל ויתור קטן יחסית ברמת החיים השוטפת. פרמיית הביטוח עולה ככל שההסתברות לאסון גבוהה. חלקנו מעריך, לדוגמה, שאובדן כושר עבודה של המפרנס העיקרי במשפחה יהיה מעמסה כלכלית קשה, כך גם עם מקרה מוות. כהגנה פיננסית לאירוע טראגי כזה, רבים רוכשים פוליסת ביטוח חיים או אובדן כושר עבודה. גם להשתקמות כלכלית משריפה או מרעידת אדמה אנחנו יכולים לרכוש ביטוח.

ההחלטה לרכוש פוליסת ביטוח היא אישית, כמאמר חז"ל: מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. אחריות אישית משמעותה שאם לא טרחתם בערב שבת – אין לכם זכות לכפות על הקהילה לספק את מזונכם בשבת. השיקולים של הפרט האם להבטיח לעצמו את השבת יכולים להשתנות בייחוד אם ה"שבת" אינה מחר, אלא אירוע בעיתוי לא ידוע בעתיד, אולי רחוק מאד. אירוע רעידת אדמה קטלנית יכול לקרות מחר, אך אולי רק בעוד 100 או 500 שנים. רבים יחליטו לא "לטרוח" עכשיו בתשלום פרמיית ביטוח על אירוע עם סיכוי התממשות נמוך. אנחנו לא יכולים לשפוט את הפרט על החלטה שלא לבטח עצמו לימי סגריר –  אלה העדפותיו. אין מענה נחרץ מי צודק.

הסרת האחריות האישית לתוצאות מעשינו

המגמה "החברתית" במדינת הרווחה המודרנית היא להסרת האחריות האישית של הפרט לתוצאות מעשיו. במקום שהפרט יישא בתוצאות – "החברה אשמה", ולכן "החברה" תשלם. כדי לממש את רעיון "האשמה הקולקטיבית" וביצוע תשלום פיצויים על ידי "החברה" צריך כסף. אבל לקולקטיב ערטילאי זה אין כסף משל עצמו. לכן המדינה צריכה להפעיל כוח, ולכפות מיסים על אזרחיה, כדי לחלק כסף למי שלא טרח בערב שבת. אלה שטרחו קשה בערב שבת מצטיירים כ"פרייארים". 

הרוח הגבית לתהליך הסרת האחריות האישית נושבת מזה שנים רבות גם מכיוון האקדמיה ובתי המשפט. אם ילד בבית הספר יטפס על מעקה מדרגות, או על חלון בקומה השלישית, וייפול אל מותו – מערכת המשפט תעניש את "החברה" ותפסוק להוריו פיצויים על חשבון משלם המיסים. כך יקרה גם אם מישהו יטפס על עמוד חשמל ויתחשמל למוות. למה? כי מישהו הרי צריך להיות "אשם" – אנחנו כ"חברה" אשמים. 

הסרת האחריות האישית חביבה ביותר על פוליטיקאים – טמון בה רווח פוליטי, ופגיעה פוליטית קשה בפוליטיקאים שיעזו לא להיכנע, בייחוד אם האירוע רחב ממדים ומתוקשר היטב. 

גל השריפות האחרון חשף את תהליך הסרת האחריות האישית והרווח הפוליטי הטמון בתהליך. חלק ניכר  מנפגעי השריפה (כנראה 60% על פי הפרסומים) שילם במשך שנים רבות פרמיות ביטוח מבנה ותכולה שכללו כיסוי נגד שריפה. אחרים לעומתם לא טרחו "בערב שבת".

במדינה מוסרית, המכּירה באחריות אישית ובחופש הפרט – חברות הביטוח היו נושאות בעלויות השיקום של רכוש פרטי שנפגע; המדינה הייתה נושאת בעלויות שיקום תשתיות ציבוריות. מי שלא טרח לבטח עצמו היה נאלץ לשלם מחסכונותיו, לקחת הלוואה מהבנק או מקרובי משפחה.

אבל מצוקה של אלפי אנשים יוצרת תמיד הזדמנות לרווח פוליטי. כאן נכנס "הבאג הדמוקרטי" לתמונה ונוצרת הזדמנות פוליטית להבטיח לאלפי מצביעים פוטנציאלים "הטבות" על חשבון אחרים, משלמי המיסים. פוליטיקאים לעולם נדיבים עם כסף של אחרים. שר האוצר משה כחלון כבר הורה לשלם לכל הנפגעים מיד ו"ללא ניירת". בחור טוב כבוד השר.   

האם המדינה צריכה לתפקד כ"מבטח-על"?

האם "המדינה" צריכה לתפקד כחברת ביטוח עבור תושביה, כך שכל אזרח נפגע יזכה לפיצוי? רבים יסכימו עם דרישה זו. האם הדרישה מוסרית? 

מהיכן תיקח "המדינה" את הכסף לפיצויים? קיימים שני מקורות בלבד: הטלת מיסים עכשיו, או נטילת הלוואות עכשיו. המדינה תיקח הלוואה שתפרע באמצעות מיסים בעתיד. בכל מקרה מדובר בהעלאת מחיר הקוטג', המילקי והדירות.

גם אם נבחן זאת לשיטתם של "החברתיים": ראו את בעלי הבתים הפרטיים, שידם משגת לקנות בית פרטי בחיק הטבע של חורש טבעי. ליבנו על האובדן, אבל למה גב' כהן משיכון ג' בחדרה צריכה לממן את השיקום אם בעלי הווילה לא ביטחו את רכושם נגד אש?  

איפה מסתיימת אחריות "החברה"? למה צריך להפלות משפחה בודדת שביתה נשרף מקצר חשמלי ואינה זוכה ל"פיצוי מהמדינה", לעומת 200 משפחות שביתם נשרף בגלל קרבה לחורש עצים? מה אשמים דייריו של בניין בן 4 קומות ששקע בתל אביב ולא זכו ל"פיצוי מהמדינה"? האם "המדינה" צריכה לשלם עבור חילוץ מטייל ישראלי שנתקע בסופת שלגים בנאפל?

חסידי הסרת האחריות האישית חושפים כרגיל רק צד אחד של המטבע: התמיכה במסכנים שנפגעו מהאירוע. צדו האפל של המטבע מוסתר: כדי שהמדינה תתפקד כחברת ביטוח צריך לכפות בכוח על אזרחים לשלם את פרמיית הביטוח (לרוב דרך מחיר הקוטג'). צריך ליטול מאזרחים את הזכות להחליט מה לעשות בכספם ולהפקיע מידיהם את הבחירה האם להשקיע בפוליסת ביטוח. הכפייה נוטלת מאתנו את הזכות להעדיף הוצאה שוטפת אחרת על פני תשלום פרמיה לביטוח. מגדיל לעשות ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני) שמציע לכפות על חברות הביטוח הפרטיות לשלם לנפגעי השריפה גם במקרה של אירוע טרור, למרות שהן לא גבו פרמיה עבור כיסוי פעולות טרור. שוד חברתי באיצטלה של "צדק".

איך אמר השכן החכם שלנו? "אידיוט מי שמבטח נגד רעידת אדמה – בסוף כולם יקבלו פיצויים מהמדינה". בינתיים השכן אביגדור צודק.

חופש הפרט

מי שדוגל במדינת חופש, בה האדם אחראי למעשיו ולהחלטותיו, מבין שהמדינה לא צריכה לכפות על תושביה "הגנה" מסיכונים אישיים. ישפוט כל אחד מאתנו את עומק ההגנה שמשפחתו תבחר ויישא בתוצאות אם שגה. 

אם לא טרחנו בערב שבת אין לנו זכות להחרים את רכוש האחר כדי למלא את צרכינו ב"שבת", כאשר ניקלע למצוקה. ייתכן שהמעגל המשפחתי או השכנים יסכימו לתרום לנו משהו מרצונם החופשי, אבל אין לנו זכות מוסרית ליטול מהם בכוח, באמצעות המדינה.

שירותי כיבוי שריפה, לעומת זאת, הם "מוצר ציבורי" –  כמוהם כהגנת המדינה באמצעות הצבא. כאשר בניין עולה באש אי אפשר למנוע את השירות מהשכן בקומה השלישית שלא שילם את דמי המנוי למכבי האש. לא כך שיקום נזקי אש לרכוש פרטי. שיחליט כל אחד לעצמו אם הוא מעוניין בביטוח. 

כפייה באמצעות המדינה מבטלת ומלאימה את תחושת הסולידריות האישית עם נפגעים. לא עוד גילויי חמלה אישיים והתנדבות לסייע לנפגעים – ש"המדינה תעזור להם" – אנחנו כבר "תרמנו במשרד".

זו אינה דרכה של מדינת חופש.

מוטי היינריך

 

 

עוד משהו...

אומרים שהמדינה אגרה כסף ב"קרן מס רכוש" שהגיעה ליתרה מרשימה של כ-8 מיליארד שקל בסוף השנה החולפת. לשווא תחפשו בדוחות הכספיים של ממשלת ישראל היכן מושקע הכסף של אותה קרן פיצויים. אין זכר. מסתבר שזו קרן וירטואלית, "רישומית". "הכנסותיה" נבלעות בהכנסות המדינה האחרות, הכסף אינו יושב בפיקדון בנקאי סגור ונפרד שמושקע במניות גוגל ומיקרוסופט. קרן הפיצויים של מס רכוש שימושית מאד לפקידי האוצר, בעיקר כאחד מכלי הלהטוט החשבונאיים להצגת גירעון או עודף בתקציב המדינה בהתאם לצורך הפוליטי (מגדילים או מקטינים את ההפרשה לקרן הפיצויים"). עם או בלי ה"קרן" – הפיצוי תמיד על חשבון מחיר המילקי.

 

פריטים קשורים