הדפס עמוד זה
ראשון, 12 מרס 2017 16:40

"צה"ל הפיק את הלקחים"

צה"ל אולי "מפיק לקחים" אבל לא בנוי להטמעתם. למה אנחנו "קונים" את הבלוף?

צה"ל אולי "מפיק לקחים" אבל לא בנוי להטמעתם. הכתבים הצבאיים בתקשורת מדקלמים מאז פרסום דו"ח מבקר המדינה על מבצע "צוק איתן" את "הלקחים שצה"ל הפיק" בעקבות הלחימה בעזה. לדבריהם, אנחנו ממש בעיצומה של מהפכת הלחימה במנהרות החמאס. אולי, נקווה. אפילו מבקר המדינה מציין לחיוב את המאמצים הרבים שצה"ל עושה מאז מבצע "צוק איתן" כדי לשפר את התנהלותו.

צה"ל תמיד מפיק לקחים. כך היה גם במבצעי עזה האחרים בשנים האחרונות: "ימי תשובה", "גשמי קיץ", "חורף חם", "עופרת יצוקה", "עמוד ענן", ואולי שכחנו מבצע או שניים.

צה"ל צבא מצוין כל עוד לא צריך לירות. היו כמובן מבצעים נקודתיים מדהימים... אנטבה כבר אמרנו? אבל כמעט כל מלחמה שצה"ל מעורב בה, גדולה כקטנה, היא מחדל שאחריו "מפיקים לקחים". כל רמטכ"ל חדש, הוא מועמד מעולה וקצין מבריק ומנוסה – כל השבחים עד שפורצת מלחמה קטנה. לא פלא שצמרת צה"ל בדרך כלל פציפיסטית ומתנגדת למלחמות – תופעה יוצאת דופן בדברי ימי צבאות בעולם. לא פלא שאנשי צבא טוענים לרוב ש"הפתרון" אינו צבאי אלא מדיני .

איתן הבר, יועצו וראש לשכתו של יצחק רבין, אמר בראיון ל"מעריב" (דצמבר 1995) שאחת מהסיבות להסכם אוסלו היה חששו של רבין מביצועי הצבא. איתן הבר מנה את אכזבת רבין מהישגי צה"ל במבצע "דין וחשבון" (נגד החיזבאללה ב-1993) כשיקול נוסף לאימוץ יוזמת אוסלו. אין רע בהתנגדות רמטכ"ל ליציאה למלחמה. רע מאד אם ההתנגדות נובעת מספקנות בכישורי הצבא. כמובן ששום קצין בכיר לא יודה בכך.

לצה"ל יש מעט מאד מבקרים אמיתיים. כתבים צבאיים משתדלים שלא להרגיז את מקורותיהם ואילו רוב הפוליטיקאים עוברים לדום במחיצת אנשי צבא. למרות הפאשלות החוזרות, אין בישראל גוף שלטוני, בו קיים פער כה גדול,  בין המציאות לבין תדמיתו בתודעת הציבור. הצבא הוא המוסד הפופולרי בישראל, ליבת הקונצנזוס. בכל הסקרים שמתפרסמים על אמון הציבור במוסדות המדינה – צה"ל תמיד מדורג במקום הראשון. מיתוס "הצבא הטוב בעולם" חזק ואיתן ולכן עדיין לא קם ראש ממשלה שהעז לבצע רפורמה יסודית במערכת הביטחון. זה עולה לנו 70 מיליארד שקל בשנה, אבל אנחנו מתקשים במבחן מול החמאס או החיזבאללה שתקציבם כנראה לא עולה על 70 מיליון שקלים בשנה, אלפית המחיר.

אין במי להטמיע לקחים

צה"ל לא יכול להטמיע לקחים כל עוד אינו צבא מקצועי. אין במי להטמיע את הלקחים. אלכס פישמן, הכתב הצבאי של ידיעות אחרונות מדקלם (במהדורה המודפסת 03/03/2017) את מה שקצינים מסרו לו: "חלו שינויים ארגוניים והוקמו צוותים ייעודיים", "יחידות חי"ר מתרגלות לחימה מול מנהרות" ועוד תיאורים צבעוניים. הכול כנראה נכון, אבל זו רמייה עצמית.

רמייה! כי החיילים שמתאמנים היום משתחררים בעוד כשנה ונוסעים לתאילנד ולהודו. רובם לא ישרתו במילואים ואלה שישרתו יגיעו במקרה הטוב לשבוע אימונים בשנה. שבוע? מתוכו יתבזבזו "יום קליטה" ו"יום הזדכות ושחרור"; באמצע יבלו חצי מהזמן בשמש בצאלים בצ'אטים בווטסאפ, בהמתנה לתורם בתרגיל; ולפעמים בהכנה להצגה מבוימת לקראת ביקור האלוף. גם אימון בירי חי באמצעים מתקדמים מוגבל "בגלל התקציב"...

אין בצה"ל חיילים לוחמים בשרות קבע, לכן אין במי להטמיע את "הלקחים". בקבע יש רק מפקדים ומנהלים. הקצינים הזוטרים הלוחמים (מ"מים) משרתים "קבע קצר" וגם הם ממריאים לדרום אמריקה עם תרמיל על הגב. בהעדר חיילים-לוחמים בצבא קבע אין במי להטמיע אימונים ותורות לחימה, אין המשכיות. זה באמת בזבוז כסף לאמן חייל בירי חי של טיל מתקדם, הרי הוא משתחרר בעוד חצי שנה מצה"ל. השקר הנפוץ של "הפקת הלקחים" חוזר מידי מלחמה, בכל תחקיר או וועדת חקירה. כולם מחפים על המיתוס השקרי כי מסקנות אמת נוגדות את האידאולוגיה של "צבא העם".

צה"ל – מכונת הדרכה ענקית ומבוזבזת

עיקר עיסוקו של צה"ל אינו לחימה וגם לא ביטחון שוטף, אלא הדרכה  – מכונת הדרכה ענקית שמלמדת אנשים צעירים מקצועות צבאיים, מאפשרת להם רק להתחיל התמחות תוך כדי עבודה וממהרת לשחרר אותם... שוב נקלט מחזור חדש של  מתחיילים, וחוזר חלילה... בהעדר המשכיות מקצועית יורדת לטמיון ההדרכה הראשונית.

החיילים הצעירים שמתגייסים עוברים קורסים וסדרות אימונים, אבל מהר מאד הם מגיעים אל חופשת השחרור. קשה לצבור ניסיון כלשהו בתקופת שרות קצרה ועוד מתקצרת. שחקן כדורסל או כדורגל מתאמן כמעט מידי יום ועומד למבחן מול קבוצה יריבה כמעט מידי שבוע. לכן השחקן – מקצוען, והחייל – חובבן.

גם המח"ט והאוגדונר מדלגים מתפקיד לתפקיד מידי שנתיים ולפעמים גם פחות. זה טוב לקידום אבל רע לצבירת ניסיון והטמעת תורת לחימה. כמה פעמים בקריירה הם הפעילו מסגרת גדולה של חטיבה או אוגדה, אפילו במסגרת תרגיל?

2364

אין צורך במבחן תקופתי לחיילי מילואים כדי להגיע למסקנה על חוסר מקצועיותם. הרי כבר את השרות הסדיר הם סיימו כאנשי מקצוע צבאיים חובבנים. תוספת האימון לה זוכים במסגרת המילואים היא בסדרי גודל של שבעה ימי אימונים נטו בשנה... שגם יעילותם בספק (להבדיל מפעילות ביטחון שוטף שתורמת מעט מאד לאימון). כדי להבין את האבסורד צריך לחזור שוב למקצועות האזרחיים שאנו מכירים: האם טכנאי מחשבים, מכונאי רכב, פסנתרן או שחקן כדורגל יכולים לשמור על כושר מקצועי אם יתאמנו במקצועם שבוע בשנה?!

חייבים להסב את צה"ל לצבא מקצועי בו לוחמים חותמים קבע לשנים ארוכות תמורת שכר גבוה. אבל למה ש"בכירים" יסתכנו במהפך כה מורכב? הרי עוד מעט הם פורשים לפנסיה מדושנת, נכנסים לפוליטיקה, או מקבלים ג'וב של יועץ בכיר. להיפך... למען הפופולריות צריך לקצר עוד יותר את שירות החובה כדי שיישאר מספיק תקציב לצבא קבע שמן של מפקדים ומנהלים בלבד.

מכוח הרגל ושגרה, צמרת הצבא והביטחון ממשיכים לפמפם לנו את השטויות של "הפקת לקחים" מידי מבצע או מלחמה. והכי מפתיע – אנחנו קונים את הבלוף.

מוטי היינריך

פריטים קשורים