הדפס עמוד זה
רביעי, 05 יולי 2017 05:51

ה"ביטוח" הלאומי בגרעון עצום: מתי ייגמר לו הכסף?

המוסד סובל מגרעון אדיר. תוך כ-10 שנים המדינה תצטרך להעלות מיסים בקצב גדל כדי לתמוך בביטוח הלאומי. האם זה בכלל ביטוח?

"דה מרקר" מפרסם כתבה ארוכה על הגרעון העצום של הביטוח הלאומי. הנה הכותרת:

אזרחי ישראל נפרדים מדי חודש מעד 20% משכרם לטובת הביטוח הלאומי, אף שהמוסד סובל מגירעון אדיר של 332 מיליארד שקל, וצופה שקופתו תתרוקן ב-2045 ■ הסיבות למשבר והפתרונות ברורים – אז למה ברשות שוק ההון והביטוח כל כך אדישים?

הבעיה נכונה. הגרעון של הביטוח הלאומי גדול, כפי שרואים בגרף.

 

2390

הסיפור פשוט: היום, ומאז היווסדו ב-1952, הביטוח הלאומי לוקח מאנשים יותר כסף מאשר הוא מחזיר (משלם) בצורת קצבאות ל"זכאים". את היתרה הוא לכאורה חוסך ב"קרן" – למעשה, הכסף מועבר לממשלה לכיסוי הוצאות שוטפות (הוא מס הכנסה ב'). בשנת 2027 ישתנה המאזן (על פי התעריפים הנוכחיים) והגבייה השוטפת ממיסי ביטוח לאומי לא תספיק לתשלום הקצבאות. הביטוח הלאומי יצטרך לקחת כסף מ"קרן החיסכון" שלו – שלא קיימת. כלומר – בשנת 2027 הממשלה תפסיק לקבל כסף מהביטוח הלאומי, ובמקום לקבל – תצטרך עוד להעביר לביטוח הלאומי כסף מתקציב המדינה השוטף – כדי שהביטוח הלאומי יוכל להמשיך לשלם קצבאות. אותה "קרן" דמיונית תתרוקן לחלוטין בשנת 2045 (על פי תחזיות אקטואריות), ואז... אז מה? הממשלה תצטרך לקחת עוד יותר כסף מהציבור, ולשלם פחות לקצבאות... כלומר להמשיך לעשות מה שהיא עושה כל הזמן...

הכותב, יורם גביזון, טועה טעות יסודית ביותר כאשר הוא כותב "אז למה ברשות שוק ההון והביטוח כל כך אדישים"? הביטוח הלאומי אינו חברת ביטוח מסחרית, כגון אלה ש"רשות שוק ההון והביטוח" אמורה לפקח עליהן. הביטוח הלאומי הוא גוף ממשלתי, כמו משרד הבריאות, החינוך, או התחבורה.

מאז ומתמיד ניסו למכור לציבור את ה"ספין" (השקר) שהמוסד הזה הוא כמו חברת ביטוח מסחרית שמעניקה שרותי ביטוח (משלמים פרמיית ביטוח תמורת כיסוי של סיכון). מהתחלה ניסו למכור את השקר השני ש"המוסד לביטוח לאומי" הוא גוף עצמאי. אין כזה דבר "גוף עצמאי" ולא יכול להיות. כל ה"רשויות" הממשלתיות למיניהן (רשות הנמלים, רשות השידור וכו' וכו') הן כולן גופים ממשלתיים (ולכן – פוליטיים), וכך גם הביטוח הלאומי.

הביטוח הלאומי הוא הזרוע של הממשלה לביצוע תשלומי העברה. תשלומי העברה פירושו – לוקחים בכוח מ- א' ונותנים ל- ב' – בכוח הממשלה, כוח המיסוי שלה. זה אינו דומה לשירות מסחרי (ביטוח) שאנחנו רוכשים אם כדאי לנו ואם לא – אז מוותרים עליו. ב"ביטוח" הלאומי לא קיימת האופציה לא להשתתף. לכן, אין הבדל בין תשלומי ביטוח לאומי לבין תשלומי מס הכנסה. זה מס וזה מס (גבייה בכוח). ההתעקשות של הממשלה להשתמש בכינוי השקרי "ביטוח" נובע מהרצון להמתיק את גלולת המס, באמצעות מריחתה בציפוי של שקר. ואם לוקחים מאתנו כסף בכוח, תמורת שרות כלשהו כביכול – תמיד נחוש שמרמים אותנו ושודדים אותנו – הרגשה נכונה ומוצדקת במקרה של ה"ביטוח" הלאומי.

המגיבים לכתבה בדה-מרקר הדגישו כולם נקודה זו... רק דה מרקר לא מבין את הבעיה, ומתלונן על "גרעון אקטוארי". סיפור הגרעון האקטוארי לא רלוונטי, כי הביטוח הלאומי אינו חברת ביטוח פרטית שמשאביה מוגבלים. הוא הממשלה. לממשלה אין, ולא יכול להיות גרעון אקטוארי, היא לא יכולה לפשוט את הרגל. אם ייווצר מצב כזה, לכאורה, היא תעלה מיסים, תקטין תשלומים ו/או תדפיס כסף.

הביטוח הלאומי הוא, לכאורה, כלי לעזרה סוציאלית – להעברת כסף מהעשירים לעניים המסכנים. הוא עושה גם את זה, אבל זה לא עיקר עיסוקו, מבחינת נפח הכספים. הביטוח הלאומי משלם קצבאות זקנה, ילדים ונכות – לכול האוכלוסייה, כלומר גם לעשירים. מרבית האוכלוסייה אינם עניים, והכסף מועבר לכולם. מרבית הכסף מועבר לאנשים שאינם עניים. הזקנים, מקבלי הקצבאות, הם בדרך כלל הרבה יותר עשירים ומבוססים מאשר הצעירים העובדים שמהם נלקח הכסף המועבר לזקנים. רובם הגדול של תשלומי הביטוח הלאומי (אולי שלושה רבעים או יותר) הוא מעניים (צעירים) לעשירים (זקנים).

הביטוח הלאומי מרגיע את הצעירים: "עכשיו אתם משלמים אבל אל תדאגו, כאשר תזדקנו תקבלו גם אתם תשלומים מהביטוח הלאומי". כאן המקום להבהיר: הביטוח הלאומי אינו תכנית חיסכון או השקעה. הכסף ששילמנו (בכפייה) אינו נשמר בקופת גמל שלנו, לשימושנו בעתיד. הכסף שאנחנו משלמים היום מועבר, בקצבאות, לזקנים של היום והוא מת, לא קיים יותר. מה שאנחנו מקבלים זו הבטחה (באמצעות חקיקה) שנקבל קצבה בעתיד. האם אכן נקבל קצבת זקנה בעתיד? אולי. תלוי בממשלה, ביכולתה לשלם, ובחוקים שתעביר בעתיד.

אם מנסים להציג את הביטוח הלאומי כתכנית פנסיה בה אנחנו חוסכים היום כדי לקבל את כספנו לעת זקנה – צריך לשאול: האם זה כדאי. כלומר – מה היחס בין הכסף שאני משלם לביטוח לאומי במשך חיי, לכסף שאני צפוי לקבל חזרה בעתיד, בצורת קצבה? התשובה – למי שטורח לעשות את החשבון היא: כלום. הקצבאות נמוכות, ואדם רגיל, שעבד מרבית חייו אפילו במשכורת מינימום, מקבל, לעת זקנה הרבה פחות ממה שלקחו ממנו בחייו. כלומר, הביטוח הלאומי "עוזר" למרבית האנשים: לוקח מהם בכוח את הכסף שיכלו לחסוך לפנסיה, ומחזיר להם חלק קטן ממנו, בלבד, לעת זקנה.

צריך להודות שיש מיעוט של אנשים שהביטוח הלאומי כן עוזר להם: העניים באמת, אלה שלא עבדו מרבית חייהם, החולים, הנכים או הבטלנים – אלה מקבלים מהביטוח הלאומי יותר מאשר שילמו לו. הם מקבלים את הכסף על חשבון ה"עשירים" ופראיירים הלא-עשירים שעבדו כל חייהם. אבל, צריך להדגיש: העניים באמת הם חלק קטן מהאוכלוסייה. הביטוח הלאומי הוא מכבסת סרק לסכומי כסף אדירים, ללא קשר לעזרה סוציאלית לעניים.

על שיטה אחרת ל"ביטוח לאומי" באמצעות קרנות חיסכון אישיות, שיטה שהונהגה במדינות אחדות (כולל שבדיה) אפשר לקרוא פה. כתבות קודמות נוספות.

יעקב

עודכן לאחרונה ב רביעי, 05 יולי 2017 06:12

פריטים קשורים