הדפס עמוד זה
שני, 09 אוקטובר 2017 04:09

"כשל שוק" והבאג הדמוקרטי

"כשל שוק" היא סיסמה שנועדה להצדיק התערבות ממשלתית, בזבוז כספי ציבור, והענקת הטבות לאנשי שלומנו. כך אכן קורה. 

שונאי השוק החופשי למדו היטב את הסיסמה: "כשל שוק". כל פעם שחשקה נפשם בהתערבות ממשלתית, בזבוז כספי ציבור, והענקת הטבות לאנשי שלומנו – נשלפת הסיסמה הנדושה "כשל שוק" כדי להצדיק מעשיהם. בסיסמאות הם חזקים.

מה זה "כשל שוק"? הציבור והפוליטיקאי רואים בעיני רוחם מצב אידיאלי-דמיוני-אוטופי כלשהו – וכאשר מצב זה לא מתקיים במציאות, מכריז הפוליטיקאי שהסיבה היא "כשל שוק". כאילו שהשוק החופשי מבטיח התגשמות כל המשאלות והאוטופיות – והנה הוא נכשל. אבל, במציאות יש מגבלות, לא כל אוטופיה אפשרית, לא כל משאלה מתקיימת והשוק החופשי לא מבטיח כלום מלבד חופש. אם משאלה לא מתקיימת זה לא מצביע על "כשל שוק" – יותר סביר שזה מצביע על כך שלא כל הגשמת משאלה אפשרי. הצועק "כשל שוק" מרמז שכאילו יש לו פתרון חלופי לבעיה (מבוסס על כפייה ממשלתית). כלומר, יש לו דרך טובה יותר למימוש האוטופיה – אבל זו דמגוגיה. אין דרך כזו. גם התערבות ממשלתית אינה מביאה התגשמות כל המשאלות... רחוק מזה.

הנה דוגמה מתחום שהיה בחדשות לאחרונה: הוריקן הארווי וביטוח נגד שיטפונות בארה"ב.
השוק החופשי איננו מציע ביטוח נגד נזקי שיטפונות (לפחות לא במחיר סביר). מדוע? כי ביטוח נגד שיטפונות לא אפשרי – זה נוגד את מהות הביטוח. העיקרון של הביטוח הוא קיומו של סיכון נפוץ לאוכלוסייה גדולה, מול אסון נדיר הפוגע במעטים. למשל – ביטוח נגד שריפה. שריפה היא סיכון שעלול להתרחש בקרב בסיס רחב מאד של אנשים – שריפה עלולה לפרוץ בכל בית או עסק – ולכן כולם מעוניינים לבטח עצמם, ובסיס המבוטחים רחב מאד. לעומת זאת – אירוע שריפה הוא נדיר למדי, ונניח שאחד מ- 10,000 בתים מבוטחים נשרף בשנה (סטטיסטית). לכן הפרמיה הנמוכה למדי, של 10,000 מבוטחים, צוברת מספיק כסף כדי לשלם פיצוי לקורבן האחד של השריפה.

לא כך המצב בנושא שיטפונות. לא כולם נתונים בסכנת שיטפון – הסכנה חלה למעשה רק על בתים באזורים בהם פני השטח נמוכים. באזור הידוע מראש כמועד לשיטפון. כלומר – בסיס המבוטחים הפוטנציאליים הוא קטן. רוב גדול של בעלי הבתים לא יעשו ביטוח נגד שיטפונות כי בתיהם לא נתונים לסכנה זו. וכאשר מתרחש שיטפון הוא לא מכה בבית בודד אחד (כמו שריפה) אלא מכה בו זמנית בעשרות או מאות בתים באזור השיטפון – לכן הנזק גדול מאד. נזקי שיטפונות הם סיכון שחברות הביטוח המסחריות לא יכולות לבטח (במחיר סביר) כי מדובר בנזק גדול ובבסיס מבוטחים קטן.

למרות זאת השוק החופשי ממלא את תפקידו למופת. הוא מסמן בבירור לבעלי הבתים: אל תבנו באזור מועד לשיטפון, לא נוכל לבטח אתכם נגד הנזק. אם יקרה שיטפון – הנזק עליכם. בכך הביטוח עוזר לקוני הבתים, ולחברה בכלל, להימנע מנזקים גדולים, על ידי הקטנת הבנייה באזורים מועדים.

כאשר הוריקן בטסי היכה בחוף מפרץ מקסיקו ב- 1968, הרג 76 בני אדם וגרם נזק גדול, ראו פתאום האנשים שאין מי שיפצה אותם על הנזק כאן קפצו הפוליטיקאים האמריקאים (ליתר דיוק – הנשיא ג'ונסון והמפלגה הדמוקרטית) וצעקו "כשל שוק", "למה חברות הביטוח לא מבטחות נגד שיטפונות"? הם דרשו שהממשלה העשירה והכול-יכולה תקפוץ ותעמוד בפרץ, תתקן את הכשל, ותציע ביטוח ממשלתי נגד שיטפונות. כך חוקק הקונגרס בשנת 1968 את תכנית הביטוח נגד שיטפונות (NFIP – National Flood Insurance Program). בעל הבית ישלם פרמיה "ברת השגה" (נמוכה) והממשלה תכסה, מהמיסים, את הנזקים הגדולים שהפרמיות הנמוכות לא מכסות. התוצאה: האנשים בונים חופשי, חופשי, והרבה – באזורים מועדים לשיטפונות, והנזקים עולים עם כל סערה חדשה.

נקודה נוספת: אנו רחמנים בני רחמנים וכאשר אסון טבע (שיטפון) מכה, קשה לעמוד מנגד ולהגיד לנפגעים "אכלת אותה, למה בנית שם?" בעת אסון נוצר לחץ על הממשלה לסייע לנפגעי האסונות מכספי הציבור. לכן, חשבו חכמי הקונגרס: אם ממילא עוזרים לנפגעים מכספי הציבור – בואו לפחות נחייב אותם בפרמיה כלשהיא (אפילו נמוכה). נגבה כסף במשך השנים שלפני האסון, כדי לכסות לפחות חלקית את הפיצוי שממילא נשלם בעת אסון. ייתכן שזה היה ההיגיון מאחורי ביטוח השיטפונות הממשלתי. אבל – האנשים חכמים יותר. אם ממילא הממשלה עוזרת בעת חרום – מדוע לעשות ביטוח שיטפונות בכלל? כך יצא ש- 80% מבעלי הבתים ביוסטון (שהוצפה לאחרונה בעקבות הוריקן, ולא לראשונה בהיסטוריה) לא היו מבוטחים נגד שיטפונות, למרות הפרמיות הממשלתיות הנמוכות והמסובסדות. בכל ארה"ב, רק כ- 50% מבעלי הבתים, באזורים מועדים לשיטפון, טורחים לעשות ביטוח ממשלתי נגד שיטפונות (כלומר לשלם פרמיות שנתיות נמוכות).

צריך לציין שחלק גדול של בעלי הבתים שנפגעים בשיטפונות, בעיקר לאורך חופי הים, הם אנשים עשירים, והבית על החוף הוא לרוב הבית השני או השלישי שלהם (בית קייט שאינו מאוכלס ברציפות). בתים על החוף יקרים, והם לא בהישג ידם של עניים. עשירים יכולים בהחלט להרשות לעצמם לבנות את בית הקיט מחדש פעם ב- 30 או 40 שנה, כאשר הוריקן פוגע באזור שלהם. הם לא מסכנים, וההנאה של מגורים על החוף אולי מצדיקה את ההשקעה. אין שום סיבה שהבנייה מחדש תיעשה על חשבון הציבור, כפי שנעשית היום.

כאן רואים את ה"באג הדמוקרטי" בפעולה. אנשים אוהבים לקבל "מתנות" מהממשלה, כלומר כסף של אחרים. פוליטיקאים אוהבים גם הם לקחת כסף מאנשים (מיסים) ולחלק לאחרים (תומכיהם), ובדרך – משהו לעצמם. לאנשים "חברתיים" (סוציאליסטים) נוח להגיד "כשל שוק", ופחות נוח להגיד "הבאג הדמוקרטי". נוח להסתיר את הגניבה (גניבת כספי ציבור כדי לסייע לעשירים נפגעי שיטפונות) תחת סיסמה שקרית "כשל שוק".

יעקב

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר

 

 

עודכן לאחרונה ב רביעי, 20 דצמבר 2017 06:55

פריטים קשורים