הדפס עמוד זה
שישי, 10 נובמבר 2017 15:00

עמנואל מקרון – נשיא העשירים בצרפת

נשיאה החדש של צרפת מוכתר בתואר הגנאי החברתי: "נשיא של עשירים". ההשקפה הסוציאליסטית גורסת כי מלאי העושר סופי, שייך לכולם, והממשלה צריכה לדאוג לחלוקה צודקת של העושר. 

בחודש יולי השנה כתבתי: "עמנואל מקרון, נשיאה החדש של צרפת, הוא נשיא חריג בהשקפותיו על מדינת הרווחה, הסקטור הציבורי ו"זכויות העובדים". האם יצליח להקטין את המפלצת הממשלתית בצרפת"?

לפני שבוע התפרסמה כתבה בניו יורק טיימס תחת הכותרת "הנשיא של העשירים – תואר הגנאי של מקרון". בלקסיקון (מילון) של הסוציאליסטים – "עשיר" הוא שם גנאי. והסוציאליסטים, או בשמם המודרני יותר: "לוחמי הצדק החברתי" ("החברתיים" אוSJW ) הם רוב רובו של הציבור ובוודאי של התקשורת והאקדמיה בארץ ובעולם.

 

2418

מדוע "עשיר" הוא שם גנאי? לפי ההשקפה הסוציאליסטית, העושר בעולם הוא גודל נתון (משמיים?) וקבוע. אם אדם הוא עשיר, אז ברור שנטל חלק גדול מדי, חלק "חזירי" מהעושר האוניברסלי ששייך לכווו.ו..לם. אין ספק כי הוא התעשר מניצול העובדים (לפי תורת מרקס), התעשרות בדרכי רמיה וגזלה. הסוציאליסטים לא מודעים לעובדה שעושר צריך לייצר, כל הזמן מחדש ובאופן רצוף. מי שמייצר הכי הרבה עושר הוא עשיר בזכות, צריך לפרגן ולשמור על זכויותיו לא פחות (ואף יותר) מאשר על זכויותיו של העני (שהוא, לפעמים, סתם בטלן). הסוציאליסטים רודפים את העשירים וסוגדים לעניים – פלא – אם כן – שבארצות סוציאליסטיות כולם עניים?

נשיא צרפת מקרון מבקש כעת לבטל את "מס העשירים" הנגבה בצרפת. מס העשירים (זה שמו הרשמי) הוטל בצרפת בשנת 1982, על ידי הנשיא הסוציאליסטי דאז, פרנסוא מיטראן, במסגרת הלחימה האידאולוגית והתעמולתית של הסוציאליסטים נגד העשירים. כל צרפתי שהונו ונכסיו עולים על סף מסוים נדרש לשלם מס נוסף (מס רכוש) מעל למס ההכנסה ולכול המיסים הרגילים שכולם משלמים. מס העשירים לא מכניס הרבה כסף לקופת האוצר. עשירים מצליחים לחמוק ממנו – הם מפזרים את הנכסים על שמות בני משפחה, או שמעבירים את הכסף לחו"ל. מס העשירים אינו רק כלי מעשי לגביית כסף לאוצר, אלא יותר אמצעי תעמולה אידאולוגי, הכרזה שהממשלה ה"מתקדמת" נאבקת נגד העשירים. מקרון מבקש לבטל מס זה – ולכן כונה, במה שהפך לשם גנאי – "נשיא של העשירים".

[הנשיא מיטראן היה זה שהלאים (כלומר החרים), בשנת 1980, את הבנקים בצרפת ואת המפעלים הגדולים, כמו פז'ו-רנו-סיטרואן. אלה הופרטו חזרה בהמשך, אחרי תום כהונת].

מעניין לציין את תגובתו של מקרון – הוא אמר: "אתה לא צריך לרגום באבנים את אלה העומדים ראשונים במשיכת החבל". משל יפה. אכן, העשירים (רובם, לא כולם) הם היזמים, הפעילים, היוצרים את העושר, היוצרים מפעלים ועסקים שמפרנסים את כולם. הם הנושאים הראשונים בנטל (ובסיכונים) של יצירת העושר – אתה לא רוגם באבנים את הנושאים בנטל... כי העושר לא נופל מהשמיים ולא נוצר יש מאין (על ידי ה"חברה"). עושר צריך לייצר. ולפני ש"מחלקים" אותו (כך או אחרת) צריך לייצר אותו, ומי שמייצרים את העושר הם היזמים. יזמים צריך להוקיר ולשבח – למעשה צריך רק להניח להם לעבוד ולא לתקוע מקלות בגלגלים, להחרים רכושם ולרדוף אותם בשמות גנאי ("עשירים" רחמנא ליצלן).

עוד חטא גדול חוטא מקרון – בעיני ה"חברתיים" – הוא מנסה "לפגוע בזכויות עובדים". כלומר, הוא מנסה לשנות את חוקי העבודה בצרפת, חוקים המקנים לעובדים קביעות ומונעים פיטורים. חוקים אלה מונעים בעצם הקמת מפעלים חדשים ויצירת מקומות עבודה. אם אינך יכול לפטר עובד, לעולם תזהר מאד לפני שאתה שוכר אותו. חוץ מזה – ה"קביעות" המופלגת לא הגיונית. נסיבות כלכליות משתנות, לפעמים אין עבודה ואי אפשר להחזיק עובדים ולשלם משכורת אם אין עבודה (אין יצירת עושר חדש). ועוד: בחסות ה"קביעות" עובדים רבים מפסיקים לעבוד, העבודה לא מתבצעת. גמישות בחוקי העבודה היא תנאי חשוב לקיום כלכלה דינמית ויצרנית.

מקרון זוכה לביקורת ולכל הגידופים האפשריים מ"החשודים הרגילים", כלומר מכוחות ה"קידמה" ("החברתיים") שהנם חזקים וקולניים בצרפת ובכל העולם. הוא עלה לנשיאות בנסיבות מקריות, אבל עושה רושם שעושה עבודה טובה. זה מפתיע. לא ציפינו שזה יקרה בצרפת.

יעקב

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר

 

 

עודכן לאחרונה ב רביעי, 20 דצמבר 2017 06:51

פריטים קשורים