הדפס עמוד זה
חמישי, 23 נובמבר 2017 05:51

"מדפיסים כסף", אבל למה אין אינפלציה? חלק II

הבנקים המרכזיים בעולם מדפיסים טונות של כסף אבל אין אינפלציה. האמנם אין אינפלציה?  מה בולם את האינפלציה?

כלכלנים רבים מתחבטים בשאלה זו. נגידת הבנק המרכזי האמריקאי, ג'נט יילן, הגדירה לאחרונה את השאלה כ"מיסתוריות האינפלציה":

“This year the shortfall of inflation... is more of a mystery”

ישנם כלכלנים, ביניהם רוברט קפלן מבנק הפדרל רזרב של דאלאס ש"מציעים" הסבר להעדר אינפלציה בדמות "בלמים מבניים" (structural drags on inflation) הנובעים מהתפתחויות טכנולוגיות מואצות. נימוק זה מצריך הסבר.

התפתחויות טכנולוגיות בולמות אינפלציה

הגורם הטכנולוגי כ"בלם אינפלציה" קשה למדידה. פיתוחים טכנולוגיים בדרך כלל מוזילים את עלויות המחיה. ככל שחולפים הדורות גדל ונוסק קצב השינויים הטכנולוגיים. הטכנולוגיה מוסיפה לנו מוצרים חדשים שלא היו בעבר אך גם מוזילה ומורידה את מחירי המוצרים והשירותים של אתמול.

לפני 120 שנים נדרש אדם ממוצע להקדיש 80% משעות עבודתו כדי לקנות מזון למשפחתו, כיום די לנו ב-20% משעות העבודה שלנו כדי לקנות מזון (וביתרת ההכנסה נשפר את המגורים והבריאות, נשלם עבור חוג יוגה וטיול לחו"ל). אם נסתפק בתזונה הבסיסית ממנה ניזון סב סבינו (כדי להשוות כהלכה עלויות של מוצרי מזון דומים) – כנראה שנוכל לרכוש את אותו סל מזון בעשירית משעות העבודה שסבא-רבא שלנו עבד תמורת אותו סל. כיום אנחנו צריכים לעבוד יום-יומיים כדי לממן עלות נסיעה למרחק של כ- 1,000 קילומטרים. לפני 120 שנים היינו צריכים לחסוך למטרה זו שכר של 30 ימי עבודה או יותר. כך גם עלות התקנת אמבטיה בבית (רק עשירים יכלו לקנות אמבטיה). ביקור בתיאטרון (לא היה קולנוע) היה כרוך בשכר ממוצע של שבועיים עבודה וכיום העלות כמעט חינם עבור סרט טלוויזיה. כך בכל מוצר ושרות ובכל תחום. המספרים להמחשה בלבד.

המהפכה הקפיטליסטית-התעשייתית צברה תאוצה במאה ה-19. פיתוחים טכנולוגיים שהחלו עם פריצת הדרך שבהמצאת מנוע הקיטור, אפשרו יישומים שהוזילו מגוון מוצרי צריכה כגון מוצרי מזון, ביגוד ושירותי תחבורה (רכבות ואניות קיטור). כך ניתן לראות כמעט לכל אורך המאה ה-19 ירידות מחירים בכל סוגי המוצרים והשירותים. ירידת המחירים מוערכת בכ-50% לאורך 100 שנים.

המגמה הבסיסית בכלכלה ובטכנולוגיה בעת המודרנית היא דפלציה, ירידת מחירים קבועה ומתגברת יחד עם עלייה בתפוקה של האדם. אם במאה ה-19 היו צריכות לחלוף 100 שנים כדי שהמחירים ירדו ב-50 אחוז, הגיוני שכבר בתחילת המאה העשרים, המחירים ירדו ריאלית ב-50% תוך 60 שנים לכל היותר. כלומר בין השנים 1900 ל-1960. עליית התפוקה והפריון ימשיכו לדחוף מטה את המחירים והירידה הבאה של 50% במחירים נמשכה כנראה לא יותר מ-40 שנים. כלומר בין השנים 1960 עד 2000. שוב, המספרים להמחשה בלבד. משך השנים עד לצניחת המחירים הבאה במחצית – תתקצר עוד יותר יחסית לעבר. אנחנו חיים בתקופה של שינוי מבני מהיר בכלכלה העולמית, שינוי מבוסס טכנולוגיה שטרם נראה כמותו היסטורית. הגדרה שכוחה יהיה יפה גם בעתיד.

אנחנו מתקשים להבחין בירידת המחירים בגלל שערך הכסף נשחק במהלך המאה ה-20. במאה ה-19 כמעט ולא הייתה "מדיניות מוניטרית" אז ניתן היה להבחין בירידת מחירים.

צניחת המחירים מאפשרת לפוליטיקאים ליצור אינפלציה מסוג חדש. אם לפני מאה שנים, הדפסת כסף גררה בהקדם עליית מחירים, אז כיום הדפסת כסף גורמת, קודם כל, להאטה בירידת המחירים! במקום שמחירים ירדו ב-20% הם יורדים רק ב-4%. אינפלציה כזאת קשה מאד למדוד ואנחנו מתקשים לחוש בה. כיום צריך כנראה להתפרע הרבה יותר בהדפסת כסף כדי שמחירים יעלו כי הם קודם צריכים להפסיק לרדת. הדפסת כסף גורמת קודם כל לבלימת הירידה במחירים.

הציבור מחפש אמצעי הגנה מאינפלציה (כמו רכישת מטבע חוץ) כאשר הוא חש בעליית מחירים. לעומת זאת, אף אחד לא חש מאוים אם קצב ירידת המחירים מועט – אי אפשר למדוד או לחוש זאת. אינפלציה ממזרית מסוג חדש שמשחקת לידי הפוליטיקאים.

הטכנולוגיה אינה הגורם היחיד לבלימת אינפלציה, או לפחות לדחייתה, נביט בקצרה למעשיהם של בנקים מרכזיים בשתי מדינות:

בנק ישראל גובה מס מכל אזרחי ישראל

מאז משבר 2008 החל בנק ישראל לרכוש "דולרים" (הכוונה לכלל המטבעות הזרים). מטרת רכישת הדולרים הייתה לא לאפשר לשקל להתחזק וכך לתמוך בתעשיות היצוא (היצואנים מקבלים יותר שקלים עבור כל דולר). איך מימן בנק ישראל את רכישת הדולרים? באמצעות לקיחת הלוואות בשקלים מהציבור. הבנק מכר לציבור אגרות חוב (אג"ח) בשם מק"מ (מלווה קצר מועד) עליו אנחנו מקבלים ריבית. הנגיד סטנלי פישר חשש שהדפסת שקלים לקניית דולרים תגביר את האינפלציה ולכן "ספג" חזרה את השקלים באמצעות הנפקת מק"מ.

הנגידה שהחליפה את פישר, קרנית פלוג, אינה חוששת מאינפלציה והחלה לרכוש דולרים באמצעות הדפסת שקלים מבלי לגייס כסף באמצעות מק"מ. תחת ניהולה, אפילו פירעונות מק"מ מתבצעים בכסף מודפס! רואים זאת במאזן בנק ישראל: למרות שיתרות המט"ח עולות, יתרת המק"מ קטנה. הדפסת הכסף מגדילה את כמות השקלים (הפקדות הבנקים המסחריים בבנק ישראל וגם השטרות והמטבעות שבמחזור). לקרנית פלוג התרגיל מצליח בינתיים. האינפלציה סביב אפס.

2397 1

בנק ישראל מטיל עלינו מס כבד!

כסף הוא אמצעי חליפין שמייצג ערך כלכלי. כאשר תגדל באופן קבוע כמות הכסף שברשותנו תגדל אצלנו גם "תחושת העושר". נעלה את רמת החיים או נגדיל את שיעור החיסכון. טכנית, בנק ישראל "מדפיס" כסף שהרי כמות השקלים במשק צומחת.

אילו בנק ישראל היה יוצר כסף יש מאין ומעמיד אותו לרשות הממשלה למימון תקציב גרעוני כמו ב-1983, הייתה "תחושת העושר" של הציבור עולה. כמות הכסף בכיסי האזרחים הייתה עולה ויוצרת לחצי ביקוש בשוק. צעד ראשון אל אינפלציה.

לא כך קורה כיום. הכסף מודפס כדי לקנות דולרים (לרוב מיצואנים). יצואן מגיע לבנק עם ארנק מלא דולרים – ערך כלכלי שהרוויח ביושר. כאשר היצואן מחליף שקלים תמורת הדולרים – "תחושת העושר" שלו לא גדלה! השקלים מבטאים עבורו את הערך הכלכלי שהיה בארנקו רגע לפני ההמרה.

אילו בנק ישראל לא היה מתערב במסחר במטבע חוץ, השקל היה מתחזק וערכו היה מתייצב כיום על (נניח) על 2.5 שקלים לדולר. כל המוצרים והשירותים בישראל היו מוזלים מאד ורמת החיים שלנו הייתה עולה פלאים. אך בנק ישראל רוכש כמויות עצומות של דולרים מהבנקים המסחריים (יתרות מטבע החוץ נסקו אל מעבר ל- 110 מיליארד דולר). הרכישות של בנק ישראל דוחפות את שער הדולר ל- 3.5 שקלים ומייקרות לנו את חיי היום יום.

איך מצליח בנק ישראל להעביר אל הכספות שלו 110 מיליארד דולרים שמייצגים ערך כלכלי אמיתי? בנק ישראל הרי אינו בעלים של עסקים שיוצרים ערך כלכלי, הוא חלק ממוסדות השלטון. שלטון צובר כסף בעיקר בשתי דרכים: מיסים או נטילת הלוואות. בנק ישראל, כחלק מהשלטון, אינו יוצא דופן – בשנתיים האחרונות (לפחות) הבנק לא לוקח הלוואות. אם לא הלוואות, נותר להסיק שיתרות מטבע החוץ שהבנק צבר מקורן במיסים.

ואכן, בנק ישראל כופה עלינו לשלם מחיר כלכלי גבוה יותר עבור כל המוצרים (באמצעות ייקור הדולר), הערך הכלכלי שנגרע מאתנו מצטבר במרתפי הבנק בערמות של דולרים.

ובכן, המס שמטיל עלינו בנק ישראל הוא גבוה, מורגש מאד, אבל סמוי מהעין. בשער שקל של 2.5 שקלים לדולר היינו נהנים מדלק זול, מחיר נמוך עבור הבשר והלחם, חשמל זול וכרטיסי טיסה זולים. בנק ישראל מייקר את כל אלה. הפרש המחיר מצטבר למאות מיליארדי שקלים. לאן מועבר אותו ערך כלכלי שיוצא לנו מהכיס? מי זוכה בכסף? חלק מהמס הסמוי מגיע אל כיסי יצואנים והחלק האחר מגדיל את ערמת הדולרים במרתפי בנק ישראל. זהו מס לכל דבר, מס מדהים ללא צורך במנגנון גבייה.

ישראל אינה המדינה היחידה הנוקטת במדיניות זו, שותפים לנו סין, שווייץ ועוד, אבל אנחנו בצמרת המדינות העשירות . שליטי סין בולמים את העלייה המתבקשת ברמת החיים של הסינים וצוברים בשיטה זו יתרות מטבע חוץ שמגיעות ל- 3.1 טריליון דולר. הבנק המרכזי של שוויץ צבר 786 מיליארד דולר. ההשפעה האינפלציונית העיקרית על האזרח מתבטאת בהתייקרות מוצרים ושירותים עבור אזרחי המדינות. ומדויק יותר: מניעת הוזלה שמתבקשת מהמציאות הכלכלית באותן מדינות.

2420 3

בשנת 1983 השלטון בישראל (ממשלה + בנק ישראל) הדפיס כסף ולא צבר יתרות מטבע חוץ – התוצאה התבטאה באינפלציה גבוהה. בשנת 2017 השלטון בישראל מדפיס כסף אבל צובר דולרים. התוצאה: יוקר מתון ויתרות מטבע חוץ גבוהות.

המשק הישראלי כיום שונה מאד מישראל של 1983. אנחנו ממש נס כלכלי במלוא מובן המילה. היזמים הישראלים מייצרים ערך כלכלי מדהים למרות עניבת החנק הממשלתית, למרות הכורח לפרנס מאות אלפי אוכלי חינם בסקטור הציבורי-ממשלתי, למרות הרגולציה וביורוקרטיה, למרות שכל הפוליטיקאים כחלונים. נס אמיתי לא "ישראבלוף".

אלמלא הנס הכלכלי הישראלי שיוצרים יזמים ומיעוט של מקבלי המשכורות בישראל, לא היה נוצר ערך כלכלי אמיתי ממנו אפשר לגבות מיסים כה גבוהים לממשלה ולבנק ישראל.

לסיכום, האינפלציה בישראל אמיתית אך מתבטאת בעיקר באי-ירידת מחירים. למה אין אינפלציה בארצות הברית? בכתבה הבאה.

 

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר

 

מוטי היינריך

 

עודכן לאחרונה ב רביעי, 20 דצמבר 2017 06:50

פריטים קשורים