הדפס עמוד זה
חמישי, 03 מאי 2018 04:50

למה אין רגולטור ממשלתי אחראי על מדורות ל"ג בעומר?

אסון השיטפון בנגב והדרישה למינוי רגולטור לטיולים, מעלה את השאלה: ומה עם מדורות ל"ג בעומר? "למה לחכות לאסון הבא"?

2447 1

 

אירוע שלא קרה

ל"ג בעומר. חבורת בני נוער תיכון שהייתה בטיול באזור ים המלח סירבה לוותר על חגיגות ל"ג בעומר. 29 בני כיתה י' מבית הספר ענתות בשכונת נווה ברק בסמוך לכפר סבא החלו כבר בשעות הצהריים להקים מדורת ענק ממצבור עצים וקרשים יבשים שגילו בסמוך לאכסניית נוער נטושה.

האסון הנורא קרה בשעה 19:37. לפתע, ללא אזהרה מוקדמת בעיצומה של המדורה, קרסה הקרקע אל תוך בולען שנפער. שישה בנים ושש בנות צנחו יחד עם גזעי עצים וקרשים בוערים אל תוך הבור לעומק של כ-4 מטרים. המראה המחריד של נערים ונערות אפופי להבות שיתק את חבריהם שנותרו על שפת הבולען הבוער. אחד המורים שניסה לחלץ תלמידה התדרדר ונשרף למוות גם הוא. רק שני תלמידים הצליחו לחלץ עצמם ופונו במסוק, לאחר שעה ארוכה, לבית החולים סורוקה. התלמידים סובלים מכוויות חמורות, אך לא נשקפת סכנה לחייהם. מניין ההרוגים עומד על 10 תלמידים ומורה אחד. מוות מיותר וזוועתי.

עד כאן אירוע שלא קרה, או עדיין לא קרה, אבל ידוע כי חג המדורות מועד לתאונות ומאות מקרים מגיעים אל חדרי המיון. נמשיך בתיאור האירוע הדמיוני.

אבל כבד ירד על יישובי עוטף כפר סבא. שרת התרבות והספורט שבתוקף תפקידה אחראית גם על פעילות הפנאי בישראל, קראה למצות את הדין עם האחראים לאסון. המשטרה עצרה ל-7 ימים את מנהל בית הספר והחרימה מחשבים במשרדי ההנהלה עד למיצוי החקירה.

דובר משרד החינוך הודיע כי לא קיים שום נוהל שמחייב קבלת אישור למדורה מחדר המצב שהמשרד מפעיל כדרך שיגרה. הורים שהפגינו מול משרד ראש הממשלה הניפו כרזות ושאלו כיצד אף אחד לא לוקח אחריות על האסון הכבד? נציג ההורים זעם וטען "לא ייתכן שכל גורם רשמי מתנער מאחריות – צריך לקבוע כללים ברורים". הורים אחרים הוסיפו "היום אלה ילדים שלנו – מחר יהיו אלה ילדים שלכם"... שרת התרבות והספורט הזילה דמעה וענתה: "ביום טראגי זה לבנו בוכה עם ההורים".

לעת ערב הודיע מבקר המדינה במסיבת עיתונאים מאולתרת כי משרדו יחקור את האירוע ויגיש המלצות.

בתום ימי האבל הודיע ראש הממשלה כי מינה וועדה שתחקור את האסון וכי כולו תקווה שתוקם בהקדם רשות ארצית לניהול ופיקוח על חגיגות המוניות. עוד הוסיף ראש הממשלה: "תחום החגיגות ההמוניות, אינו מוסדר, פרוץ לחלוטין – איש הישר בעיניו יארגן. היום כל אחד רשאי להפיק אירוע ככל העולה בדעתו – עינינו רואות את התוצאות הטראגיות".

מיד לאחר הודעת ראש הממשלה החל מאבק מאחורי הקלעים בין שרת התרבות והספורט לבין השר לביטחון פנים למי תהיה כפופה הרשות החדשה. לחץ כבד של מפלגת הירוקים וארגוני נשים הכריע לטובת שרת התרבות... שהרי ידוע שחגיגות המוניות הן אירוע תרבותי. לשר לביטחון פנים הובטח כי במסגרת החוק החדש יידרשו אישורים גם מגופים שכפופים למשרדו.

באווירה הציבורית והפוליטית ששררה, חוק האירועים ההמוניים תשצ"ד עבר בכנסת כמעט פה אחד. רק ארגון המפיקים הישראלי השבית את השמחה, בהפגנה לא סוערת במיוחד, על גדרות הכנסת בירושלים. הארגון שהוקם שנה קודם לכן – דרש לקבל הכרה בחוק כתאגיד סטטוטורי שינפיק רישיונות "מפיק מוכר" לחברי הלשכה, יסדיר את התחרות בענף ויילחם ב"חאפרים". ללשכת מפיקי האירועים, על פי דרישתם, תהיה סמכות מלאה לערוך מבחני קבלה מקצועיים ללשכה ולגבות אגרה שנתית; יהיה גם בית דין משמעתי, תהיה חלוקה למחוזות.

חוק האירועים ההמוניים התקבל פה אחד. רק ח"כ י. אבוקה מחה מעל דוכן הכנסת על כי לא ניתן די זמן לאופוזיציה לעיין בהצעת החוק, אבל המשיך כי "לאור חשיבות הנושא – האופוזיציה לא תתנגד". ספר עב כרס של תקנות נכתב על ידי מומחים משפטיים וארגוניים.

בטקס מינוי מנכ"ל רשות האירועים ההמוניים הכריזה שרת התרבות והספורט שבקרוב יעברו משרדי הרשות אל מבנה קבע ברמת אביב בסמוך למכון התקנים הממשלתי. לעומת זאת, גורמים בכירים בהסתדרות הודיעו כי שום פקיד לא יעבור למשרדים החדשים לפני שיובטחו לפחות 125 מקומות חניה לעובדים ויושג סיכום גם ביתר הנושאים שעל הפרק. "אי אפשר להתעלם מזכויות העובדים כאשר מדובר בצעד כה משמעותי", אמר מחזיק תיק האירועים בהסתדרות.

על פי לשון החוק, "אירוע המוני זעיר" (איר"ז – להבדיל מ"אירוע המוני רב משתתפים" – איר"ב) מוגדר כהתכנסות תרבותית של 10עד 50 אנשים במקום ציבורי. רוב מדורות ל"ג בעומר מוגדרות כאירוע זעיר ולכן אין להדליק מדורה ללא קבלת רישיון חד פעמי מראש. מנגלים משפחתיים ביום העצמאות ובקבר רבי שמעון בר יוחאי הוחרגו בלחץ הסיעות החרדיות.

בקשות לרישיון למדורות ל"ג בעומר יתקבלו מידי שנה החל מראש חודש אייר. את הבקשה ניתן להגיש באתר הרשות באינטרנט באמצעות מילוי שאלון של 37 שאלות. דילוג על שאלה יפסול את הבקשה. נדרש גם סימון מדויק של מיקום המדורה, על גבי מפת לוויין. השאלון, ידידותי למשתמש והושקעה בו מחשבה רבה (לאחרונה פורסם כי החברה שבנתה את אתר האינטרנט של הרשות היא בבעלות גיסה של מנהלת לשכת שרת התרבות. החשד בבדיקה). לבקשה יש לצרף קבלה על תשלום "אגרת אירוע" – ניתן לשלם באתר או בכל סניף דואר. כל בקשה לאירוע מועברת לאישור המשטרה, מד"א, המשרד להגנת הסביבה, החברה להגנת הטבע, רשות הכיבוי והרשות המקומית.

אזורים צפופי מדורות ל"ג בעומר ייפוקחו על יד פקחי שטח של רשות האירועים. בסמכותם לפסול הצתת מדורות שעל פי שיקול דעתם המקצועי לא עומדות בתקן הבטיחות שנקבע. אי ציות לפקח מדורות ייחשב לעברה פלילית.

זה לא מצחיק

עכשיו יש סדר. יש אחריות, יש רגולטור. לא נתפלא אם חלק ניכר מהקוראים, שאינו נמנה עם קוראי האתר הקבועים, יצדד ברעיון. אין פלא, גם קיומם של מאות רגולטורים ועשרים וארבעה משרדי ממשלה מיותרים מתקבל בהבנה ובהכרה בנחיצותם.

בציבור הרחב רווחת אמונה תמימה שרק אם "יהיה פיקוח" ממשלתי נוכל להסיר דאגה ואחריות מלבנו. רוב הציבור מאמין שמלבד ההשגחה העליונה רצוי שיהיה גם רגולטור ממשלתי ליתר ביטחון. נוח לנו להאמין שאי שם בשמים וליתר ביטחון גם בירושלים יש מי שדואג לנו. ייתכן שהרגולטור בירושלים משרה תחושת ביטחון בייחוד על הפחות-מאמינים...

אסון טביעת התלמידים בנחל צפית גרר כצפוי דרישה להקמת גוף ממשלתי רגולטורי ש"ייקח אחריות" על טיולים. כתבה בעיתון הארץ, לאחר האסון, קוראת "להקים גוף חדש שישמש כמבוגר האחראי על תחום הטיולים". עכשיו, קראו מחדש את הכתבה מראשיתה ותיווכחו שזה באמת לא מצחיק.

הרגולטור – רב הנזק מהתועלת

הנטייה הרווחת היא לבטל את אחריות האדם למעשיו ולחפש את האשמים במקומות אחרים – "החברה אשמה", הפרט חסר אונים או נבער מדעת במקרה הטוב. נציגי "החברה" הם כידוע הפוליטיקאים.

קיים ניגוד עצום בין זלזול וגיחוך הפוליטיקאים ומוסדות מדינה בתקשורת, לבין הדרישה בתקשורת ל"מבוגר אחראי" מטעם אותם גופים עצמם. בסמוך לאסון, כולם לפתע שוכחים ממה מורכב אותו מוסד וירטואלי שקרוי "מדינה"... בהחלט לא ממלאכים חכמים ומסורים מונעי אסונות.

יש פנטזיות ויש מציאות בלתי נמנעת: "מבוגר אחראי" מטעם המדינה מצטמצם לבסוף אל מנגנון ביורוקרטי של מאות ג'ובים, שחיתות בלתי נמנעת, רכב צמוד, ועד עובדים ונסיעות לימודיות לחו"ל... שכחנו – תמיד יש גם אגרה לתשלום.

אנחנו כבר מסובכים עם נטל של 900 אלף עובדי ציבור שמימונם נכפה על האדם העובד. ככל שנטיל יותר משימות על המדינה יהפכו החיים כאן ליקרים, לביורוקרטים, לבלתי נסבלים. נברח אל ארצות בהן יש פחות "מדינה" בחיינו הפרטיים.

לצערנו, תמיד היו ויהיו אסונות, גם עם "מבוגר אחראי" שמחלק אישורים. הגוף המכונה "מדינה" אינו מסוגל להציל אותנו מטעויות, משיקול דעת שגוי, או מחוסר מזל ואקראיות. האדם אינו יכול תמיד לגלגל את האחריות למעשיו או למחדליו על הזולת. לומדים מניסיון, מתייעצים ומחליטים. בחלק מהמקרים נטעה ולפעמים הטעות תהיה טראגית. על רשלנות נענשים.

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר

 

2447 2

2447 3

 

עודכן לאחרונה ב שני, 02 יולי 2018 03:58

פריטים קשורים