הדפס עמוד זה
רביעי, 15 אוגוסט 2018 04:18

כפייה ל"עידוד תחרות" מול פגיעה בחרות

אפילו חסידי כלכלת השוק והתחרות תומכים בהתערבות השלטון נגד מונופולים וקרטלים. האם צריך לאסור "פגיעה בתחרות"?

בס"ד

מונופול וקרטל פוגעים בתחרות. מטרתם: ליצור מחירים גבוהים מהמחירים שהיו נקבעים בשוק תחרותי. 

תוצאתם: ליצרן נוצר רווח לא הוגן. הצרכן נפגע בצורה לא הוגנת. המונופוליסט והקרטליסט יכולים להסתפק ברווח טוב (שהרי אין מתחרים), אבל הם רוצים יותר מזה. אין להם חמלה על הצרכן.

יש כאן "כשל שוק". על כן, אפילו חסידי כלכלת השוק והתחרות תומכים בהתערבות השלטון נגד מונופולים וקרטלים.
ההתערבות נעשית באמצעות חקיקה ופיקוח. בישראל, ע"י החוק והרשות להגבלים עסקיים.

מאתר הרשות ...

 2465

מה עושה הרשות? רשות ההגבלים העסקיים היא רשות מקצועית עצמאית שפועלת כדי להגן על הציבור מפני פגיעה בתחרות, ולקדם תחרות לטובת הציבור.
לרשות ההגבלים העסקיים עצמה רבה. הנה נושאים בהם עסקה לאחרונה: מתווה הגז, מיזוג גולן וסלקום, מכירת מגה.
לחוק ההגבלים העסקיים שיניים חזקות: מנכ"ל שופרסל לשעבר הוכנס לכלא, בגין עבירות על החוק. כמוהו מנכ"לי מאפיות ברמן ודוידוביץ'.

שאלה: האם מדינת חופש צריכה לאסור פגיעה בתחרות? לעודד תחרות?
ובניסוח בסיסי יותר: האם תחרות היא ערך? האם כלכלת שוק היא מטרה ראויה?

הבה נשאיר שאלה זו פתוחה, לפי שעה, ונבחן שאלה מקדימה: מהם הערכים שבבסיס מדינת החופש? תשובה: הזכות לחרות. הזכות לקניין (כמובן גם הזכות לחיים, אך היא לא קשורה לדיון זה).

טוב ויפה, אבל אם תחת ערכים אלה יצמח מונופול, אם יצרנים יעשו יד אחת ויצרו קרטל - הרי לנו התנגשות בין זכויות החרות והקניין לבין התחרות. איזה ערך יגבר?

טענה: במדינת החופש, התחרות היא לא ערך. כלכלת שוק איננה מטרה!
מהם הערכים? רק החרות והקניין. מכאן שאין כל התנגשות בין ערכים!

ככה, אז מהי תחרות? מהי כלכלת שוק?
תשובה: אלו ת-ו-צ-א-ו-ת, התוצאות של מימוש הערכים – החרות והקניין. כאשר ערכים אלו מתממשים, מתקבלת תוצאה הנדסית: כלכלת שוק ותחרות.

"ערכים", "תוצאות" – מילים נחמדות. לא בטוח שהבנתי, אבל נזרום איתן. אבל... רגע! גם אם נניח שאלו ה"תוצאות" בדרך כלל, עדיין זה לא בהכרח תמיד! הרי קיימת האפשרות שבמדינת החופש יווצרו מונופול וקרטל. אז הופ, קיבלנו, מה היתה המלה? "תוצאה הנדסית" רעה!

כמובן אפשר להוכיח שכמעט לעולם זה לא יקרה, ובמקרים הספורים שכן – הם לא יאריכו ימים. אבל הבה באמת נזרום... נניח שתתקבל תוצאה "רעה".

אז מה?!

האם "תוצאה הנדסית" שאיננה לרוחנו מצדיקה פגיעה ב"ערכים"?
רבים רואים בדמוקרטיה ערך. כשהיא מתממשת, באמצעות הצבעת הרוב, לא תמיד התוצאה לרוחנו. אז מה, "נעלה" על הכנסת?!
רבים רואים במדינת ישראל ערך. כשהוא ממומש, באמצעות חיינו כאן, מתקבלות לפעמים תוצאות רעות – מלחמות, פיגועים וכו'. אז מה, נסגור את מדינת ישראל?!
התנהגות ספורטיבית במשחק כדורגל היא ערך. ניצחון או הפסד הם תוצאה. האם הפסד במשחק מצדיק התנהגות לא ספורטיבית?!

כמובן יש גם להקשות על הקביעה שמונופול וקרטל הם "תוצאה רעה": רעה למי? למונופוליסט והקרטליסט התוצאה דווקא טובה.
מהי המטרה המוצהרת של רשות ההגבלים העסקיים בישראל? "... להגן על הציבור מפני פגיעה בתחרות, ולקדם תחרות לטובת הציבור". רגע, המונופוליסט והקרטליסט, האין גם הם חלק מ"הציבור"?
האם פגיעת המונופול והקרטל בתחרות מצדיקה פגיעה בחרות ובקניין של המונופוליסט והקרטליסט?

ובכלל, איזו מן ישות היא ה"תחרות" הזו, שחוק ההגבלים העסקיים מבקש להגן עליה? היש בכלל ישות כזו? הרי אין לה אף מאפיין של ישות: אין לה נתונים פיזיקליים כנפח ומסה, היא איננה ישות אורגנית, אף לא יצירה לא מוחשית כמוסיקה, אין היא ישות משפטית כחברה בע"מ, איש לא יצר אותה, היא איננה בבעלות מישהו ואיננה הבעלים של משהו, אין לה תודעה, רגשות, רצונות. וכו'. זוהי ישות מדומה (וירטואלית).
במקרה הטוב, "תחרות" היא תמונה בעיני המתבונן, של מספר עצום של פעולות ויחסי גומלין בין אנשים ועסקים שונים.

לכן, כיצד חוקי ההגבלים העסקיים מבקשים "להגן" על ישות שכלל איננה קיימת?

היי, תפסנו אותך! לא על ה"תחרות" מבקשים להגן, אלא על האדם, שכצרכן הוא נפגע בכיסו ע"י המונופול והקרטל. דווקא מנקודת המבט של מדינת החופש, יש הצדקה להגן על זכות הקניין של הצרכן. הלא כן?

"זכות הקניין של הצרכן"? מצויין. הבה ננסה להבין מהי 'זכות הקניין' ...
לכל אדם זכות על קניינו שלו. כיצד מגיע קניין כלשהו להיות "שלו"? יש כמה דרכים: הוא יצר אותו, גידל אותו (מוצר חקלאות), רכש אותו, קיבל אותו במתנה או בירושה, מצא אותו מן ההפקר.
האם לצרכן קיימת זכות לקחת, מבלי לשלם, מוצר שיצר היצרן? לפקוד על היצרן מה לייצר? להכתיב לו באיזו איכות לייצר? לצוות עליו באיזה מחיר למכור? לא. לצרכן לא קיימת אף לא אחת מזכויות אלה. הסיבה? המוצרים והשירותים הקיימים אינם קניין שלו. היצרן איננו עבד שלו. "פגיעה בתחרות" לא פוגעת באף זכות קניין של אף צרכן!
הנחתת תכתיב ליצרן מה לייצר, באיזו איכות, באיזו מחיר – היא פעולה אלימה שפוגעת בזכות לחרות של היצרן.

אז מה, לצרכן אין זכויות? בוודאי שיש, כמו לכל אדם במדינת החופש:
ראשית, זכות הקניין על כספו. במסגרתה הוא יכול לשמור את קניינו (כספו) בארנק, או להשתמש בו לרכישת קניין אחר, של זולתו.
שנית, זכות החרות. במסגרתה הוא יכול לסרב לקנות את המוצר במחיר המופקע (בעיניו) של המונופוליסט-קרטליסט.
שלישית, הגנה מפני הונאה. הוא רכש 'X', וכשפתח את האריזה גילה שהמוכר הונה אותו ומכר לו 'Y' (נחות מ-X).

המונופוליסט והקרטליסט, הם בסדר? הם אנשי הגונים?
מונופוליסט וקרטליסט יכולים להסתפק ברווח טוב (שהרי אין להם מתחרים), אבל הם רוצים יותר מזה. אין להם רחמים (חמלה, בלשון של היום) על הצרכן. נבזים? כן. בהחלט נבזים.

ישנם סוגים נוספים של אנשים שליליים:
סטארט-אפיסט אחד רכש ציוד ביוקר, שילם משכורות מנופחות, מכר במחירי הפסד. בסופו של דבר "הפסיד את מכנסיו". טיפש!
מעסיק אחד נוהג תדיר לגעור במזכירתו. לרגוז ולצעוק על עובדיו. להעליב את לקוחותיו. מנוול!

האם על מדינת החופש לאסור על אדם להיות נבזה? טיפש? מנוול?
הזכות לחרות כוללת גם את הזכות להיות נבזה, טיפש ומנוול. התנהגות נלוזה איננה מעניינה של המדינה. מי שהתנהגות הנבזה-טיפש-מנוול איננה לרוחו – יכול הוא להימנע מכל מגע איתם. זוהי זכות החרות שלו.

אז זהו, במדינת החופש אין מוסר?
לא! אין להבין מכך שאין מוסר. שאין צורך במוסר. אלא שהמוסר הוא עניין לבחירה חופשית של כל אחד. הוא רלבנטי למגרש היחסים בין אדם לאדם. הוא צריך להיות מחוץ לתחום מגרש היחסים אדם-מדינה. אין הוא עניין למדינה וחוקיה! חז"ל אולי היו מכנים זאת: "נבל ברשות התורה".

וקצת על כלכלנים המקדשים את התחרות, והתמודדות איתם
כלכלנים, חסידי כלכלת שוק, אולי ידחו את הטענה שתחרות וכלכלת שוק אינם ערך. אינן מטרות ראויות. עבורם התחרות היא ערך, ובהתנגשות עם זכות החרות והקניין – הוא גובר. לתקף את עמדתם יטענו שהמונופול והקרטל הם "כשל שוק". וכאשר קיים "כשל שוק" – הם לא יתקשו להוכיח, על בסיס מומחיותם בתורת הכלכלה, מדוע על השלטון להתערב ולהסירו.

איך יתמודד עם טענה זו אדם מן השורה, שאיננו פרופ' לכלכלה?
ובכן, התשובה היא זו: אכן, במגרש הכלכלי, לאדם מן השורה אין יכולת עמידה מול הפרופסור המומחה. אבל השאלה איננה במגרש הכלכלי. היא מצויה במגרש הערכי-מוסרי, ושם, התואר ”פרופסור לכלכלה" לא מקנה יתרון על פני ההדיוט הכלכלי.

ושאלה אחרונה לחסידי חוקי ההגבלים העסקיים:
כמקדשי ה"תחרות", ברור שהם מקבלים את הלגיטימיות של העולם העסקי ואת נקודת המוצא המוסרית הבסיסית שלו – זכות הקניין, נכון? טוב. ומה ההבדל בין עסק "תחרותי" לגיטימי לבין מונופול או קרטל? הבדל אחד: המחיר לצרכן. אז העיקרון (אולי) הבסיסי ביותר – זכות הקניין – תלוי ב... במחיר? כאשר המחיר הוא X קיימת זכות, וכשהמחיר עלה, נניח ב-42% ל- Y – הזכות בטלה? כך נקבעות אמות מידה מוסריות, באחוזים?!

לוי.

 הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר

עודכן לאחרונה ב רביעי, 15 אוגוסט 2018 04:46

פריטים קשורים