הדפס עמוד זה
רביעי, 24 אוקטובר 2018 19:24

פיצוץ חברתי בהתהוות: ביטול "אפליה מתקנת" באוניברסיטאות באמריקה?

סטודנטים אמריקאים ממוצא אסייתי שנדחו על ידי אוניברסיטת הרווארד החליטו: די, עד כאן. ה"אסיאתיים" שנחשבים ל"תלמידים מוצלחים" תובעים את האוניברסיטה על אפליה בתנאי הקבלה לטובת שחורים והיספנים שזוכים ל"אפליה מתקנת". 

סטודנטים ממוצא אסייתי באמריקה נחשבים לתלמידים מוצלחים. התדמית הרווחת היא של סטודנטים שקדנים, טובים בעבודת צוות, ומצטיינים במיוחד במדעים ומתמטיקה. רבים מהם חשים שהסביבה מיישמת לגביהם דרישות שונות וגבוהות מאלה שמצפים מאמריקאים אחרים.

אז איפה הבעיה? באוניברסיטאות. בוועדות הקבלה באוניברסיטאות באמריקה חוששים כנראה מ"הצפה" של הפקולטות היוקרתיות בסטודנטים אסייתיים כי הם "מוצלחים מידי", או שמיישמים בהתלהבות-יתר "אפליה מתקנת" כלפי מיעוטים "מוחלשים". הצעירים האסיאתיים טוענים שמקשים על קבלתם לאוניברסיטה בעיקר באמצעות מתן ניקוד נמוך יותר בפרמטרים שנתונים ל"שיקול הדעת" של חברי וועדת הקבלה.

אחד מהכלים הנפוצים ל"גיוון חברתי" ו"לאיזון" ההרכב האנושי של הסטודנטים היא הדרישה ל"אפליה מתקנת" כלפי מיעוטים אתניים "מקופחים" – שחורים והיספאניים (אפרו-אמריקאים, לטינוס). צריך לקדם אותם, מעבר למתבקש מכישוריהם, בגלל חטאי האימפריאליזם והניצול בהנהגת האדם הלבן בדורות רחוקים. "אפליה מתקנת" היא מיון לפי קבוצת הגזע של המועמד תוך הקטנת משקל כישוריו האישיים בקריטריונים לקבלה.

רשת CNN דיווחה כי קבוצה של סטודנטים אמריקאים ממוצא אסייתי שנדחו על ידי אוניברסיטת הרווארד החליטה: די, עד כאן. לפני כשבוע הגישה הקבוצה תביעה נגד אוניברסיטת הרווארד. פוליטיקאים שמרנים מקווים שהתביעה תביא לבסוף לביטול פסק דין קודם של בית המשפט העליון מ-1978 שאישרר את חוקי האפליה המתקנת.

המינויים האחרונים של שופטים שמרנים לבית המשפט העליון על ידי הנשיא טראמפ מגדילים את הסיכוי לפסק דין שיכריז על "ההישג החברתי" של שנות השישים כמנוגד לחוקה. מדובר בלא-פחות מאשר מהפכה חברתית. לא מפתיע שמשרד המשפטים האמריקאי בממשל טראמפ תומך בתביעה שהוגשה. "אפליה מתקנת" היא הבסיס לחוקים חברתיים רבים בארצות הברית. אפילו חיוב בנקים להקצות הלוואות בתנאים שווים ל"אוכלוסייה מוחלשת".

יש גם "נקודה יהודית": התובעים טוענים שאפליה דומה הייתה נהוגה באמריקה נגד יהודים בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת – "מכסות" הגבילו קבלת יהודים לאוניברסיטאות – "סכנה" של הצפת האוניברסיטאות בהמוני יהודים. האנלוגיה לא מדויקת כי בתחילת המאה ה-20 טרם הומצא המונח "אפליה מתקנת". מכסות וחסמים אחרים נגד יהודים היו חלק מהאנטישמיות הלגיטימית המקובלת... עוד נוסיף, כי מאחורי הגשת התביעה וניסוחה עומד יהודי בשם אדוארד בלום, שמוגדר כ"ניאו-שמרן" שזוקף לזכותו מספר לא מבוטל של ניצחונות בבית המשפט העליון.

אוניברסיטת הרווארד מכחישה קיומן של מכסות מגבילות על קבלת סטודנטים אסיאתיים, אך מודה כי היא מתחשבת, "כמקובל", בגזע של המועמד כאחד מהפרמטרים הרבים שקובעים את הקבלה לאוניברסיטה. דיקן קבלת סטודנטים בהרווארד, וויליאם פיטסימונס, הודה כי קיימת מדיניות של העדפה לקבלת סטודנטים מקבוצות אתניות "חלשות" מהם נדרשים ציונים בינוניים, לעומת ציונים גבוהים שנדרשים מאסיאתיים. לדבריו, סטודנטים שחורים סבלו מהיעדר הזדמנות הוגנת בקהילות בהן גדלו ולכן ועדת הקבלה מתחשבת ב"ניסיון החיים" של המועמד ומשפחתו (Life experience). קריטריון נוסף בקבלה הן תכונות "אישיות" החל מ"חביבות" ועד למנהיגות – כאן נכשלים רוב האסיאתיים בשלב הראיונות האישיים.

אפליה מתקנת

מדיניות האפליה המתקנת נולדה בארצות הברית כחלק מהרפורמה החברתית של הנשיא ג'ונסון באמצע שנות ה-60 צו נשיאותי מספר 11246. "אפליה מתקנת" (affirmative action) היא אבן יסוד במדיניות חברתית במדינות רבות. בשנים האחרונות כבר לא מדברים ישירות על "אפליה מתקנת", אלא על הצורך ב"מגוון" מייצג של החברה האמריקאית בעיקר לפי הרכב אתני ומגדר.

התיאוריה הסוציאליסטית המודרנית גורסת כי קבוצות שונות בחברה סבלו בעבר בשיטתיות מאפליה. שחורים באמריקה, נשים, בעלי מוגבלויות, ערבים בישראל. אפליה יחסית לקבוצת האוכלוסייה הוותיקה והמבוססת.

התיאוריה גורסת ש"עוולת" האפליה בעבר מחייבת את התערבות המדינה לתיקון בהווה של חטאי העבר. משתמע מכך שיש קבוצה "חזקה" שאשמה באפליה – אשמה קבוצתית. האשמה הקבוצתית מועברת בירושה מדור לדור וחלה גם על ניני הנינים של "האשמים". כלומר, גבר לבן באמריקה של היום צריך להיענש כי לפני מספר דורות היו אמריקאים לבנים שהפלו שחורים.

החוגים החברתיים המתקדמים ובראשם פוליטיקאים ואקדמיה, מאמינים שביכולתה של המדינה לתקן את חטאי העבר באמצעות חקיקה שתכפה מעכשיו והלאה אפליה יזומה נגד הקבוצה החזקה או הוותיקה ( בדרך כלל לבנים, גברים וכו'). הרעיון מוצג באמצעות הצגת צדו השני של המטבע ונקרא "אפליה מתקנת". התכלית הראויה: השגת שוויון חברתי.

בישראל חוקקו חוקי אפליה מתקנת כבר ב-1975. חוק החברות הממשלתיות מחייב "ייצוג הולם" בדירקטוריון של חברה ממשלתית לנשים, ערבים, בעלי מוגבלויות, אתיופים, עולים חדשים, דרוזים ועוד. כנראה שהחוק לא מיושם, אחרת לא היה מקום לדירקטור שהוא סתם גבר יהודי, או שכל דירקטוריון היה מונה 100 דירקטורים.

בהמשך התבססה החקיקה לאפליה מתקנת במסגרת חוקים אחרים כגון חוק שוויון זכויות האישה וחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. גם בתי המשפט ובג"צ העלו בקודש. החוק התחכם וקבע שהנהגת "אפליה מתקנת" לא תיחשב כאפליה נגד האוכלוסייה שמודרת מ"אפליה מתקנת". כלומר, סתם זכר יהודי ותיק מכפר סבא בעל תואר שני במנהל עסקים לא יכול לטעון לאפליה נגדו כי העדיפו למנות צ'רקסי לדירקטוריון החברה הממשלתית. אפליה מתקנת לא נחשבת לאפליה על פי החוק בישראל.

דוקטרינת השוויון בין בני האדם גורסת כי המדינה צריכה לכפות מהלכים לא שוויוניים כדי לקדם לקראת שוויון את אלה שסבלו מחוסר שוויון...

הסוציאליסטיים לא מתייחסים אל האדם כפרט, אלא כחלק מקבוצה. האדם אינו נשפט לפי כשרונו, תכונותיו ויכולותיו, אלא לפי שייכותו לקבוצה (ומכאן המונח של מרקס ואנגלס – "מלחמת מעמדות"). "אפליה מתקנת" היא זכות שמוענקת בתוקף ההשתייכות לקבוצה – "זכות קבוצתית".

למען השגת "שוויון" מותר לסטות מהעיקרון המשפטי שהאשם בגרימת עוול חייב לפצות את הנפגע באופן אישי באמצעות פיצוי. הסוציאליזם המודרני גורס כי אנשים שלא היו מזוהים אישית עם גרימת עוול כלשהו יפצו פרטים אחרים שאפילו לא סבלו אישית באופן ישיר מעוול אפליה ממוסדת.

האם אמריקה עומדת בפתחו של שינוי חברתי? קשה לדעת.

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה

עודכן לאחרונה ב ראשון, 10 פברואר 2019 14:07

פריטים קשורים