הדפס עמוד זה
חמישי, 14 פברואר 2019 19:57

נרקוס – סיפורו של קרב אבוד ובלתי מוסרי נגד צרכני סמים קשים

"נרקוס" היא סדרת טלוויזיה מרתקת על קרטלי הסמים באמריקה. קרטל בא וקרטל הולך, צריך להפסיק את "המלחמה" האבודה והמיותרת נגד מאות מיליוני אנשים.  

2492 2

דון פאבלו עד דון אל צ'אפו

"נרקוס" הוא שמה של סדרת טלוויזיה מרתקת (של נטפליקס) – סיפור חייו של פאבלו אסקובר שעמד בראש קרטל סמים קולומביאני עד תחילת שנות ה-90. הסיפור הערוך כסרט תיעודי מעיניו של סוכן הרשות האמריקאית למלחמה בסמים (DEA).

המגזין פורבס דרג את אסקובר, בשיא כוחו, במקום השביעי בין עשירי העולם עם הון מוערך של כ-30 מיליארד דולר. חייו של אסקובר זרועים באלפי הרוגים מעולם הפשע וגם מעולם החפים מפשע. דון פאבלו זכה גם לתמיכה עממית בקולומביה בהיותו נדבן שמימן פרויקטים שונים לטובת הציבור. הצדיק חוסל על ידי צבא קולומביה, בסיוע אמריקאי, בדצמבר 1993. בן 44 היה במותו.

נשאר בעולם הקולנוע. "נרקוס מקסיקו" מגולל את סיפור ההמשך של קרטל סמים מקסיקני – "קרטל גוואדלחארה". גם כאן, המלחמה נמשכת, מיליארדי דולרים מושקעים על ידי משלם המיסים האמריקאי ב"חיסול הקרטל", כפי שהושקעו בקודמים ובאחרים. אלפי קורבנות, דם, אש, תימרות קנאביס וקוקאין. מציאות וסרט מתערבבים, ומנהל הלוקיישנים של הסדרה הטלוויזיונית נורה למוות במקסיקו בעת ההפקה. כנראה ששאל יותר מידי שאלות.

סדרות הנרקוס של נטפליקס נאמנות במידה רבה למציאות, ולכן קל לחבור למציאות: חואקין "אל צ'אפו" גוסמן ניהל במשך שנים רבות את קרטל הסמים הענק במקסיקו – סינלואה. אל צ'אפו נעצר וברח מספר פעמים מהכלא המקסיקני, הוסגר לארצות הברית וגזר דינו נחרץ בעת כתיבת שורות אלה למאסר עולם.

2492 1

סדרות הטלוויזיה מציגות מציאות של כ-40 השנים האחרונות. קרטל בא והולך, קרטל חדש מתגבש. לדון פאבלו היו יורשים מידיים עוד לפני שחוסל על גג פח לוהט בקולומביה, כך גם לאל צ'אפו. במקסיקו נרצח אדם כל 15 דקות, כ-30,000 נרצחו ב-2017. באותה שנה נרצחו גם 130 פוליטיקאים. התמונה דומה כנראה בעוד מספר מדינות.

עד תביעה במשפט נגד אל צ'אפו, שדינו נחרץ בבית משפט פדראלי בניו יורק, טען כי אל צ'אפו שילם 100 מיליון דולר שוחד לנשיא מקסיקו הקודם... אף אחד בדרום אמריקה לא "נפל מהכיסא" או "הוכה בהלם" נוכח החשיפה.

עשרות מיליוני הצופים בסדרות הטלוויזיה נהנים מהעלילה, המתח, אימת המציאות האכזרית המשתקפת. השותפים לדעות "קו ישר" רואים תמונה נוספת: את האיוולת שבאיסור על מסחר בסמים והפקתם, את מיליארדי הדולרים שמושקעים במלחמה אבודה, את הפשע המחריד והמקיף שמתפתח סביב האיסור. את קורבנות האדם המיותרים שנקטפים אך ורק בגלל עצם האיסור. את האיסור הממשלתי שפוגע בזכותו של הפרט לחייו ולגופו, אפילו אם הוא עלול לגרום נזק לעצמו.

וגם אצלנו... "בקטן"...

2492 4

חוקי הכלכלה עומדים מעל לחוקי מדינות

כאשר קיים ביקוש המוני למוצר, תמיד יהיה מי שיספק את המוצר. כך השימוש בסמים – קלים כמו קנאביס וכבדים כמו הרואין.

למען הנוחות והדיוק נביט בנתונים מארצות הברית, שהרי אמריקה היא ארץ הסטטיסטיקה. הנה נתונים לשנת 2017: כ- 123 מיליון אמריקאים (מגיל 12 ומעלה) צרכו מריחואנה בימי חייהם, וכ-55 מיליון אמריקאים הודו כי צרכו קוקאין, הרואין או קראק. סביר שחלק מהנשאלים צרכו גם וגם. בכל מקרה, מדובר במספר עצום של צרכנים. להזכירכם, באותה שנה מנתה אוכלוסיית ארצות הברית כ-320 מיליון תושבים.

2492 3

עלות "המלחמה בסמים"
הנשיא ריצ'רד ניקסון הכריז בשנת 1971 על "המלחמה בסמים". בשנים שלאחר מכן הוקשחה החקיקה על אחזקה ומסחר בסמים בכל רמות הממשל. בשנת 2017 נעצרו 1.6 מיליון אמריקאים באשמת אחזקת סם – עילת המעצר השכיחה ביותר בדוחות ה-FBI. מתוכם כ- 240 אלף נעצרו על מסחר בסמים. המספרים מטעים כי הם הרבה יותר גבוהים. חלק ניכר מסעיפי המעצר האחרים כמו עברות רכוש, אלימות, שוד ועוד נובעים בחלקם מעסקי הסמים. יש להניח שלפחות חמישית מהמעצרים בארצות הברית קשורים לענף הסמים. כ- 20% מהאסירים בבתי כלא אמריקנים יושבים על עברות סמים, אך גם חלק ניכר מהמורשעים בעברות אחרות ביצעו פשעים שנובעים מענף הסמים.

תקציב "המלחמה בסמים" מסתכם בשנת 2019 (ברמה הפדראלית) בכ-30 מיליארד דולר (לעומת 24 מיליארד בשנת 2013). כלל תקציב "המלחמה בסמים" גבוה בהרבה אם נכלול את תקציבי המדינות (States) והרשויות המקומיות. לסכומים אלה צריך להוסיף חלק משמעותי של תקציב מערכת המשפט והענישה שעומד על 182 מיליארד דולר לשנה. לפי אחוז אסירי הסמים (20% לפחות), יש להניח שעלויות מערכת המשפט והענישה הנובעות מ"המלחמה בסמים" הן לפחות כ-40 מיליארד דולר בשנה.

אם ננסה לסכם את העלות הכוללת של "המלחמה", נגיע במקרה "הזול" לפחות ל- 70 מיליארד דולר בשנה (רק ברמה הפדראלית). לא צריך לדייק במספרים, קל להסכים כי מדובר בהוצאה גבוהה מאד. לשם השוואה: תקציב החינוך האמריקני (הפדראלי) עמד בשנת 2017 על כ-85 מיליארד דולר וההוצאה הפדראלית על תחבורה עמדה על 109 מיליארד דולר – אלה סדרי גודל ההוצאה על "המלחמה בסמים".

עם "תקציב מלחמה" כה גבוה, מפתיע מאד שהיקף נזקי הסמים הלא חוקיים מדורג רק במקום השלישי לעומת נזקי הטבק (300 מיליארד לשנה) ונזקי האלכוהול (249 מיליארד דולר). עלויות הנזק הכולל (גם בריאותי) הנגרם משימוש בסמים מסתכמות על פי הערכות ב- 193 מיליארד דולר לשנה – מקום שלישי ומפתיע. "מפתיע", כי על פי היקף המשאבים המושקעים ב"מלחמה", ניתן היה לצפות שנזקי הסמים הם מעל ומעבר לנזקי הטבק והאלכוהול.

על צריכת הטבק (גורם הנזק העיקרי בארצות הברית) לא הוכרזה "מלחמה". על צריכת אלכוהול הוכרזה באמריקה "מלחמת עולם" בשנות העשרים, אשר זכתה לכינוי "תקופת היובש".

להבנת יחס הפוליטיקאים והציבור אל צריכת סמים נרקוטיים כיום, אתם מוזמנים לקרוא את הערך "תקופת היובש" בוויקיפדיה. אבל, נסו תרגיל קטן: הקפידו להחליף במהלך הקריאה את המילה "אלכוהול" במילה "סמים". המלחמה המיותרת והאבודה בצרכני האלכוהול נמשכה 13 שנים עד לביטול חוק היובש בשנת 1933. כעת אנחנו בעיצומה של המלחמה המיותרת והאבודה בצריכת סמים.

המציאות ההזויה שכנעה את הפוליטיקאים לבטל את חוק היובש הבלתי מוסרי. עשרות מיליוני אמריקאים ייצרו וצרכו אלכוהול במחתרת, שוק שחור והברחות מחו"ל, ארגוני פשע פרחו ושגשגו כדי לספק את הביקוש ההמוני האסור למשקאות. היקף הפשע על כל ענפיו זינק, אלפי אמריקאים מתו (כולל מאות שוטרים) כתוצאה טראגית ישירה מאיסור האלכוהול – חלק נרצחו במהלך התנגשויות עם המשטרה ובקרבות בין ארגוני הפשע; חלק גדול אחר מתו או חלו אנושות מהרעלות של אלכוהול תעשייתי (חוקי) שעורבב עם כימיקלים בעלי טעם מגעיל (בתוקף רגולציה ממשלתית) כדי למנוע שימוש באלכוהול תעשייתי לייצור מחתרתי של משקאות.

ב-1930 חשף מבריח משקאות בשם ג'ורג' קסידי כי במשך עשר שנים מכר משקאות חריפים אסורים לחברי קונגרס. הוא פרסם חמישה מאמרים בעמוד הראשון של הוושינגטון פוסט. להערכתו, כ-80% מחברי בית הנבחרים והסנטורים היו "שתויים" (Wet), על אף שהצביעו בעד חוק היובש... פוליטיקאים מאז ומתמיד (גם בישראל) מתיימרים "לחנך" את העם בכפייה. את החוקים שלהם צריך לאכוף על "העם", אך במקרים רבים – לא עליהם.

האם צריך לאסור על הפרט לגרום נזק לעצמו?

עם ביטול האיסור על משקאות חדל הממשל האמריקאי מלהתערב בשיקולי הפרט מה מותר לאזרח לשתות. מאז מותר לאמריקאי לשתות כרצונו, אפילו אם הוא גורם נזק לעצמו. בעיה של השותה.

אין ספק שאלכוהול, מעבר למינון מסוים, מזיק לבריאות; גם עישון טבק גורם לנזק בריאותי מוכח, אך ספק אם הנזק ניכר בעישון של סיגריות ספורות ביום. אין ספק שסמים נרקוטיים גורמים לנזק בריאותי, גם כאן המינון קובע. לא מומלץ.

התמכרות? רק חלק קטן מאד מתוך משתמשי אלכוהול-טבק-וסמים אכן מתמכר לחומר. השימוש הופך לאובססיבי ומשפיע קשות על אורחות החיים של המכור. גם המיתוס של "מתחילים במריחואנה וגומרים בהרואין" ללא אחיזה במציאות. אילו זה היה נכון, אז כל אמריקה הייתה מזמן על הקרשים והמזרקים, כי רוב האמריקאים התנסו במריחואנה בשלב כלשהו בחייהם. מתוך כ- 150 מיליון אמריקאים שהודו כי צרכו סם במהלך חייהם, יש כיום "רק" כ- 1.25 מיליון מכורים "מזוהים" לקוק והרואין – פחות מ-1 אחוז מהמשתמשים. כדי לקבל תמונה ביחס נכון, נציין כי מספר המכורים לתרופות מרשם להקלת כאב נאמד ב- 1.8 מיליון אמריקאים (קודאין, ויקודין, אוקסיקונטין וכדומה).

40 מיליון אמריקאים מודים בסקרים כי הם "מכורים" לסיגריות לעומת "רק" 4.2 מיליון מעשני קנאביס מכורים. יש פי עשרה יותר מכורים לטבק, אבל בינתיים אף חבר קונגרס לא מעלה בדעתו לייבש בכפיה את אמריקה מסיגריות, להעלות באש שדות טבק ולכלוא אנשים שמעיזים לעשן. אף אחד לא מציע לאסור על רכישת תרופות משככות כאבים.

"נזקי הסמים"

"נזקי הסמים מוערכים ב-193 מיליארד דולר בשנה". אפשר בקלות להגיע גם ל"הערכות" של 100 או 400 מיליארד. ההערכות מתבססות על עלות פשעי רכוש, שווי חיי אדם, הוצאות רפואיות, נזק בריאותי, אובדן ימי עבודה ועוד. פרמטרים שקשה מאד להדביק להם תג מחיר.

עלות אחת לעולם לא נבדקת ומוערכת: עלות התערבות המדינה בהעדפות הפרט, עלות האיסור על צריכת סמים – עלות הנזק שגורמת "המלחמה בסמים".

כמה כסף היה נחסך למשלם המיסים אילו בוטלו חוקי איסור הצריכה והמסחר בסמים כפי שבוטל ב-1933 חוק היובש? הענף העיקרי של הפשע המאורגן היה נגדע למחרת הביטול. כך קרה למבריחי המשקאות ממקסיקו ומקנדה. אלה נאלצו בעקבות ביטול האיסור להפוך לאנשי עסקים הגונים. די להזכיר את משפחת ברונפמן היהודית-קנדית שהסבא סם ברונפמן היה מגדולי מבריחי המשקאות מקנדה לארצות הברית – בנו, אדגר ברונפמן, היה נשיא הקונגרס היהודי העולמי. המאפיונר הסיציליאני לאקי לוצ'יאנו אמר שכמות הוויסקי שברונפמן הבריח לארצות הברית יכלה למלא את ימת אירי (אחת מחמש הימות הגדולות בצפון אמריקה)... או ג'וזף קנדי שהיה שותפו של המאפיונר פרנק קוסטלו בעסקי האלכוהול. בנו היה נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי. ביטול חוק היובש הפך "משפחות פשע" לאנשים מכובדים ומועילים.

עד כאן נזקי "המלחמה בסמים" רק בארצות הברית (בזכות זמינות המידע), אבל המלחמה האמריקאית גובה קורבנות גבוהים גם מחוץ לארצות הברית. מדינות מרכז ודרום אמריקה סובלות לא-פחות עם אלפי קורבנות במקסיקו לבדה, עם אלפי נפגעים מריסוס שטחים מהאוויר בקוטל הצמחים הרעיל אייג'נט אורנג' (Agent Orange) הידוע ממלחמת ווייטנאם.

את המלחמה המתמשכת וחסרת התועלת בסמים אפשר לסכם בציטוט של אלברט איינשטיין: "אי שפיות היא לחזור ולעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות".

עמדתנו העקרונית היא זכותו הטבעית והבלעדית של האדם על גופו וחייו. מכאן נובעת גם הזכות להזיק לעצמנו. עומדת לפרט הזכות להעדיף הנאה בהווה, לטווח הקצר, על חשבון נזק פוטנציאלי בעתיד. ליהנות עכשיו מסיגריה, משקה חריף, ג'וינט (שכטה), או פס הרואין.

המדינה אינה רשאית להתערב ולכפות סדרי עדיפות שונים על אדם שמעדיף מיצוי הנאה (לדעתו) בהווה על פני נזק סטטיסטי לעצמו בעתיד.

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה

עודכן לאחרונה ב חמישי, 14 פברואר 2019 21:34

פריטים קשורים