הדפס עמוד זה
חמישי, 01 אוגוסט 2019 04:59

סיפורו של משרד ממשלתי מיותר – המשרד לשוויון חברתי – אחד מרבים אחרים

גלגולו של משרד ממשלתי חדש שהוקם בממשלת אולמרט כדי ליצור ג'וב לשר רפי איתן ממפלגת הגמלאים. משרד שהיה לאימפריה בזבזנית תחת השרה גילה גמליאל. אחד ממשרדי הממשלה הרבים והמיותרים. 

בבחירות לכנסת ה-17 (2006) התמודדה מפלגת הגמלאים וזכתה להצלחה חסרת תקדים – שבעה חברי כנסת – לא שמאל, לא ימין ובקושי מרכז. מפלגה ללא אידיאולוגיה כלכלית, או בכלל. מפלגת לובי סקטוריאלית שדרשה את חלקה בביזה של כספי תקציב המדינה. כמו כל קבוצת לחץ אחרת בישראל: "גם לגמלאים מגיע". האווירה הציבורית של "אין למי להצביע", יצרה מעין הצבעת מחאה שובבה ומגניבה: "אז נצביע לגמלאים". ואכן, צעירים רבים הצביעו לגמלאים כקוריוז (על פי הסקרים), וכך מילאו לתחושתם "חובה דמוקרטית". "הצחוקים" תורגמו למנדטים.

אבל מפלגה היא לא רק קוריוז תמים. מפלגת הגמלאים זכתה לגיבוי של כל ועדי הגמלאים של הארגונים הגדולים במשק ובהם: חברת החשמל, בזק, התעשייה האווירית, אגד, בנק לאומי, אל על, תע"ש, רפא"ל, הדסה, הסוכנות ואחרים. בקיצור, הגמלאים "המסכנים" ביותר בישראל נזקקו נואשות ללוביסט בכנסת. אנשים שבדרך כלל קיבלו בעברם שכר עודף, או מיותר, בזכות כוחם להזיק לציבור.

נו, אז מה עושים עם 7 חברי כנסת גמלאים? עושים בדיוק מה שעושים אחרים. מצטרפים לקואליציה של אהוד אולמרט ודורשים "תיקים".

2516

הציבור בטוח שמשרדים ממשלתיים ירדו יחד עם לוחות הברית מהר סיני, הם חיוניים לחיינו ובלעדיהם ישרור כאוס נוראי. במדינת חופש, רוב המשרדים הממשלתיים מיותרים, מתעניינים מוזמנים לעיין בפרק "דמוקרטיה" כאן באתר.

למפלגות הקואליציה שממליכות את ראש הממשלה מקובל לשלם על הצטרפותן – מכספינו כמובן. כך מינה אולמרט את הגמלאי יעקב בן-יזרי לשר הבריאות. אבל לרפי איתן (איש מוסד לשעבר) יו"ר סיעת הגמלאים,  לא נותר "תיק". המתנות כבר חולקו למפלגות קואליציה אחרות. מה עושים?

במדינת ישראל (כמו בדמוקרטיות אחרות) קיים "פתרון בית ספר" לבעיה. מאד פשוט: מקימים משרד ממשלתי חדש. מקימים את המשרד לענייני גמלאים וכבוד השר החדש רפי איתן מתחיל לעבוד. לעבודה זו קוראים אצלנו "לכהן". השר לא "עובד", הוא "מכהן בתפקידו". תמורת "הכהונה" הוא זוכה למשכורת של מיניסטר (בנוסף לפנסיה התקציבית לה הוא זכאי ממשרד הביטחון). כמה מרוויח "מכהן" כזה לחודש? בכסף של היום, מתקרב ל- 80 אלף שקל לחודש (פנסיה ומשכורת). אנחנו לא מקנאים, אבל מרגישים את זה בכיסנו דרך מחיר המילקי, הקוטג' ומס הכנסה.

כבוד השר החדש עבד קשה. צריך לארגן משרדים פיזיים, צריך לבנות לשכה, לעמוד בלחצים של "בכירי המפלגה" לאיוש ג'ובים חשובים. צריך נהג לרכב השרד, צריך סגן שר וממלא מקום, גם יועץ. אפילו איוש תפקיד של מנהלת לשכה כרוך בלחצים וטלפונים בלילה – בסוף בוחרים בזהבית, הבת של עזרא. ברור למה.

משרד חדש זקוק גם לעשייה, לאקשן. "עשייה ממשלתית" מתבטאת לרוב בחלוקת כסף. "שר טוב" נחשב לשר שמצליח להעביר לכיסי שולחיו יותר כסף תמורת פחות עבודה. התרגיל תמיד מוסווה בכינויים חברתיים מחממי לב: "עדכון קצבאות הזקנה", הקמת "לשכות קשר לגמלאים", הקטנת ההשתתפות העצמית בתרופות ועוד. כסף.

רק מפלגות נמוגות – משרד ממשלתי חדש זוכה לחיי נצח

מפלגת הגמלאים התפוגגה למרות הישגיה המפוארים, אבל משרד ממשלתי חדש זוכה לחיי נצח.

בנימין נתניהו (2009) הבין שהמשרד מיותר והחליט שהוא יכהן גם בתפקיד התובעני של "שר הגמלאים". הלחצים גברו ונתניהו מינה סגנית שר, את גב' לאה נס, שהייתה בעברה ח"כית מטעם הליכוד. לנוכח המשימות הדחופות שעל סדר היום גדל תקציב המשרד ל-68 מיליון שקל. נראה, שההישג החשוב של הגברת לאה נס במשרד היה שינוי שמו. מעכשיו נקרא שמו בישראל "המשרד לאזרחים ותיקים" – שם חדש נאות פוליטית – "פנסיונר" זה כמעט כינוי גנאי.

נכון לשנת 2017 צמח המשרד וגדל, כדרכו של גוף ציבורי. מספר העובדים נסק, בלי עין הרע, ל-122 פקידים ופקידות מסורים, ותקציבו עמד על 407 מיליון שקלים (במקומות אחרים מצוטט תקציב של 817 מיליון). כמקובל, הוגדרו "יעדים" שהגשמתם תספק ג'ובים לרוב ודרישות להגדלת תקציב. כך הגענו השנה להוצאה של 510 מיליון ₪.

הנה דוגמה ל"יעדים" חלולים (מתוך אתר המשרד):
שיפור איכות ורמת החיים של האזרח הוותיק; שיפור תחושת בטחונו האישי; מיסוד הקשר בין הדור הצעיר לאזרחים הוותיקים; פיתוח והתאמת שירותים ותשתיות בעידן של אוכלוסייה מזדקנת. מדובר כמובן, בעדינות, ב"זיבולי שכל".

מאז 2015 מכהנת בראש המשרד החשוב כבוד השרה גילה גמליאל. ההישג החשוב והמיידי של השרה החדשה היה... נחשו... שינוי שם המשרד! מעתה – "המשרד לשוויון חברתי". עכשיו אפשר לדרוש יותר תקציבים ויותר ג'ובים כי המשרד כבר מטפל לא רק בגמלאים, אלא גם ב"שוויון מגדרי", מיעוטים, צעירים, ומיזמים חברתיים... זו כנראה אחת הסיבות לזינוק בתקציבו.

החוק השמיני של משטר דמוקרטי גורס כי ככל שמשרד ממשלתי מיותר כן ינוסחו "יעדים" וחזון מרחפים יותר, לדוגמה: איזה מוסדות ואילו קשרי גומלין "תמסד" השרה גמליאל כדי להגשים את חזון "מיסוד הקשר בין הדור הצעיר לאזרחים וותיקים"? אולי תחייב כל צעיר לשתף קשיש בקבוצת וואטס-אפ? ברור מי משלם עבור השטות.

החוק התשיעי של משטר דמוקרטי גורס כי ככל שמשרד ממשלתי ינסח יותר יעדי חזון חלולים, מלאי פאתוס, כן יגדל תקציבו.

החוק העשירי של משטר דמוקרטי קובע כי ככל שמשרד ממשלתי מיותר, כך ינעימו פקידיו הבכירים את זמנם על חשבון משלם המיסים ובניגוד גמור לתכלית המוצהרת של משרדם המיותר. וכאן אנחנו חוזרים לכבוד השרה גילה גמליאל שעובדת קשה על "שוויון חברתי" בטיסות שלה לחו"ל.

חלוקה שוויונית של טיסות לחו"ל בין עובדי המשרד

התנועה לחופש המידע פרסמה את עלות מסעותיה בעולם של השרה לשוויון חברתי ובכירי משרדה – מאות אלפי שקלים בשמונת החודשים שנבדקו. בשלוש שנים מאז כניסה לתפקיד שהתה השרה כ- 120 יום בחו"ל ב"נסיעות עבודה" מפרכות.

העיתון דה מרקר מפרט את תלאות מסעות השרה לשוויון חברתי בחו"ל: סוויטות של מעל 500 דולר ללילה במלונות, שירותי אח"מ בשדות תעופה, טיסות במחלקה ראשונה או בעסקים, מדריך תיירות צמוד. כמעט בכל נסיעה משלבת השרה, פגישה עם אישיות כלשהי שיכולה להעניק לטיול נופך "שליחותי" כמו פגישה עם שגריר ישראל באו"ם, פגישה עם מנכ"לית במשרד לשוויון מגדרי באוסטריה, או פגישה עם שגריר.

שר מכובד אינו נוסע לבדו, אלא מלווה בפמליה. ובאמת, למה שבכירים אחרים במשרד לא ייסעו? אפילו הנהג הנאמן. ואם כבר מדברים על הנהג, הרי שהג'וב מאויש על ידי בן דודו של בעלה של גמליאל. מאוחר יותר היא הבינה שהג'וב קטן על כישוריו המבורכים והוא מונה כיועץ. נראה כי שרת השוויון מתאמצת לחלוק שווה את צ'ופר הטיול לחו"ל. לנסיעה לקייב התלוו מנהל הלשכה, רכז הלשכה וראש המטה – שימו לב לתארים של הג'ובים. לטיסה לניו יורק כבר הצטרפו: ראש הרשות למעמד האישה, הסגנית, יועצת בכירה, ראש המטה, יועץ המנכ"ל, רכז לשכה א', ורכז לשכה ב'.

השרה גמליאל אינה יוצאת דופן, אלו פניו של "השירות הציבורי" על מוסדותיו הדמוקרטים מאז ומעולם (וגם בעולם) – לכן חשוב לצמצם למינימום את מעורבות השלטון בחיינו, לצמצם את תפקידה של המדינה. כך נראית כמעט כל רשות ממשלתית או מוסד שנתמך מכספי תקציב המדינה. לשם זורם הכסף הגדול של תשלומי המיסים שלנו, והכול מכוסה במילים נשגבות ובמשפטים אורווליינים שהמציאות הפוכה להם.

אנחנו עומדים משתאים: תריסר שנים בלבד חלפו מאז שבסך הכול חיפשנו ג'וב לשר רפי איתן ותראו לאיזה הישגים מפוארים הגענו. היכן הפוליטיקאי שיעז לסגור את משרד השוויון ודומיו?

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר 

עודכן לאחרונה ב שישי, 02 אוגוסט 2019 14:57

פריטים קשורים