הדפס עמוד זה
ראשון, 11 אוגוסט 2019 20:07

קריסת וונצואלה – כך זה התחיל – האם זה יכול לקרות בישראל?

ונצואלה, המדינה בעלת עתודות הנפט הגבוהות בעולם קורסת. אזרחים רעבים ואומללים נמלטים ממנה. הממשלה מאשימה את כולם – רק לא את המשטר הסוציאליסטי (החברתי) שהונהג בה בהתלהבות לפני כ-15 שנים. רבים מחברי הכנסת בישראל וחלק ניכר בציבור הישראלי תומכים ברפורמות נוסח וונצואלה.

כך זה התחיל כבר לפני שנת 2007:

 2518 1

בעצם, זה התחיל קצת קודם...

ונצואלה היא המדינה בעלת עתודות הנפט המוכחות הגבוהות בעולם (יותר מערב הסעודית). ונצואלה הייתה המדינה העשירה בדרום אמריקה עד לשנות ה-80. כמו מדינות אחרות באזור, ההיסטוריה של ונצואלה שזורה בהפיכות וכאלה שכנגד, שלטון צבאי, מלחמות אזרחים, ארגוני גרילה סוציאליסטים וימניים, שליטה בכלכלה של מקורבים לחונטה השלטת וחוב חיצוני גבוה של המדינה על אף העושר שבקרקע.

למרות העליות והמורדות בכלכלה, שגשג בוונצואלה סקטור פרטי רחב של תעשייה, חקלאות, קמעונאות ובנקאות. היו כמובן עשירים, היו עניים רבים ואלה שבאמצע. "השחיתות" הממוסדת והנפוצה פתרה בעיות ביורוקרטיות סבוכות באמצעות שוחד ו"העניינים" הסתדרו. כמובן שכל נשיא ושליט (אין הבדל...) הבטיח בתורו להילחם בשחיתות.

מאז שנות השישים ונצואלה היא מדינה דמוקרטית – מתקיימות בה בחירות ויש נשיא נבחר. אבל, כידוע, אין בהכרח קשר בין דמוקרטיה לבין שגשוג כלכלי.

התרנגולת שהטילה ביצי זהב בוונצואלה הייתה תעשיית הנפט. חברות קיבלו זיכיונות, קדחו, ושיווקו את הנפט בעולם. לצד הנפט שגשגו גם תעשיות אחרות. כבר אחד מקודמיו של צ'אבס, כבוד הנשיא קרלוס פרז, התקנא ברווחים של חברות הנפט והפלדה הפרטיות, החליט שהנפט והפלדה שייכים לעם (כך טוענת גם ח"כ לשעבר שלי יחימוביץ על הגז אצלנו...). עסקי הנפט והפלדה הולאמו "לטובת העם" והיו למונופולים ממשלתיים – שהרי "העם" הם הפוליטיקאים, הממשלה.

פרז הנהיג רפורמות חברתיות במטרה "להפוך את ונצואלה לאי סוציאל-דמוקרטי יציב ביבשת סוערת, כמו נורבגיה". לא חלפו הרבה שנים והסתבר שחברת הנפט הלאומית של וונצואלה היא גרסה מורחבת של נמל אשדוד הממשלתי אצלנו... שחיתות, מינוי מקורבים וקרובי משפחה, יעילות מתדרדרת.

הוגו צ'אבס נבחר לנשיאות ונצואלה בדצמבר של שנת 1998 על כנפי הבטחה "לשפר את מצב העניים במדינה", "חלוקה צודקת של ההון ומשאבי הטבע". תמיד היו ותמיד יהיו עניים בכל מדינה – ולכן, בכל מדינה, תמיד גם יהיו פוליטיקאים שיבטיחו "למגר את העוני". שיעור העוני הוערך אז ב-65% מהאוכלוסייה (תלוי את מי שאלו...) בעיקר בגלל צניחה מתמשכת במחירי הנפט בעולם. צ'אבס הבטיח להקים מדינת רווחה סוציאליסטית למופת ובשנת 2005 הכריז על עצמו רשמית כ"סוציאליסט": לקחת מהעשירים ולחלק לעניים. אמר ועשה.

קדימה לסוציאליזם! Rumbo al socialismo

כך שאג הוגו צ'אבס. הוגו הבטיח לשפר את מצב השכבות הנחשלות (אצלנו "המוחלשות") וקיים את הבטחתו. הוא ניצל את רווחי הנפט שהצטברו בשנים שהתרנגולת המשיכה להטיל את ביצי הזהב מכוח האינרציה (מחירי הנפט עלו בשנים 2003-2008), והשלים כסף מהלוואות שגויסו כאשר בנקים עיוורים האמינו שעתודות הנפט הן בטוחה מספקת להלוואות.

כבר בראשית שלטונו הוא הבטיח להנהיג "מדינה ריכוזית יעילה שמפקחת, מקדמת ודוחפת לפיתוח כלכלי... במקביל לכלכלת שוק הנסמכת על ביקוש והיצע". תקציבי עתק הוזרמו למטרות חברתיות "נשגבות". צ'אבס הנהיג שירותי בריאות חינם, סבסד מזון ומוצרי בסיס. גם מחיר הדלק "להמונים" סובסד – ליטר בנזין עלה בשנת 2012 בערך 18 אגורות שלנו, כיום ליטר עולה פחות מאגורה ישראלית (6 בוליבר וונצואלי).

באחת מהופעות הסטנד-אפ השבועיות שלו בטלוויזיה (שנמשכו לעיתים מעל 6 שעות) צ'אבס פיטר את כל דרגי הניהול הבכירים והזוטרים (אלפי עובדים) בחברת הנפט הלאומית והחליפם במנהלים נאמנים מטעם מפלגת השלטון. ההכנסות המסיביות מהנפט תועלו לארגונים שונים (וגם לסיוע חוץ) בהוראת הממשלה.

"החלוקה מחדש של העושר" בוצעה הלכה למעשה – משרד ממשלתי מיוחד הוקם לצורך בניית חקלאות עממית, כ- 180,000 משפחות קיבלו קרקעות חקלאיות שהוחרמו מבעליהן (וונצואלה אינה מדינה חקלאית – 94% מאוכלוסיית וונצואלה הם עירוניים, שיעור גבוה במיוחד בהשוואה עולמית). רפורמת הקרקעות כללה גם אשראי ממשלתי לחקלאים החדשים, הדרכה, אספקת מיכון חקלאי, בניית תשתיות, וסיוע בשיווק. ניהול משותף במסגרת קואופרטיבים ("לעידוד שיתוף וקשב הדדי ולבלימת הנטייה לאינדיבידואליות").

בדרום אמריקה כמו בדרום אמריקה... הלאמת הקרקעות לוותה ב"כאוס" מקובל והקרקע לא הולאמה מכל בעלי הקרקע... היו שהתנגדו בכוח. למעלה מ-260 איכרים "אקטיביסטים של מדיניות ההלאמה" נרצחו, גם פקידי מדינה חרוצים מידי חוסלו, אחרים שיחדו פקידי ממשלה כדי להיגרע מרשימות ההלאמה...

חלוקת הקרקעות ל"זכאים" לוותה ביצירתיות דרום אמריקאית... האדמות החקלאיות המולאמות הוקצו באמצעות "צווי הקצאה" ("מכתבים אגרריים") עם שמות ה"זכאים". כ- 30,000 צווי הקצאת קרקע "נעלמו", שמות ה"זכאים" שונו על ידי פקידי מדינה, פקידי מחוז ואחרים... גם עשרות אלפי הצווים האחרים שכן הגיעו ליעדם, לא שוחררו לפני שהפקידים קיבלו מעטפה הולמת...

מקור המידע על ה"שחיתות" ברפורמת הקרקעות (ש"הכשילה" את צ'אבס...) הוא דר' גרגורי ווילפארט, פעיל שמאל וונצואלי שלמד בניו יורק וייסד אתר אינטרנט שסקר את הרפורמות של צ'אבס מנקודת מבט סוציאליסטית אוהדת. ווילפארט לימד מדעי המדינה בניו יורק והועסק גם מטעם קרן רוזה לוקסמבורג.

צ'אבס הגדיל את הוצאות הרווחה ב-300 אחוזים, מספר תלמידי התיכון גדל ב-50%, ומדד אי השוויון (ג'יני) ירד מ- 48.7 ל-42 וזכה לתשואות מהכוחות "המתקדמים" במערב (כולל ח"כ דב חנין אצלנו). חברה ממשלתית שווקה מזון מסובסד להמונים ב-14,000 נקודות חלוקה, אלפי מרפאות נבנו ואוישו על ידי 15,000 רופאים מקובה, הונהגו אפילו אימוני ספורט להמונים. כ- 550,000 דירות לעניים נבנו במסגרת הדיור הממשלתי; מאות אלפי עניים בשכונות הסלאמס בערים הגדולות זכו לרישום בטאבו של הפאבלות על שמם. ולדברי הממשלה כ-1.5 מיליון אזרחים אנאלפביתים למדו קרוא וכתוב.

אלפי מפעלי תעשייה הועברו ל"ניהול עצמי" של העובדים, תעשיות מפתח הולאמו כגון: תחנות כוח לייצור חשמל, חברות תקשורת, מפעלי בטון. בנוסף, הונהג פיקוח על מחירים, והוגבלה עלייה בשער הדולר – שליטה ממשלתית מלאה בכלכלה.

הכספים החברתיים שהממשלה הזרימה יצרה שכבה חדשה של מתעשרים שגזרו קופונים מכספי המדינה – הם כונו "בוליגרכים" – אוליגרכים שצמחו מהמהפכה הבוליברית (כינוי למהפכה הסוציאליסטית של צ'אבס).

משקיעי חוץ הדירו רגלם מוונצואלה מחשש מוצדק; אלה שכבר היו מושקעים הוציאו בהדרגה את הונם. הממשלה הגיבה בהטלת מגבלות על המרת רווחים למט"ח מחשש ש"יוברחו" לחו"ל. השוק השחור לדולרים פרח.

התפוקה המתדרדרת של הנפט (ענף היצוא הכמעט יחיד שנותר) בשילוב ירידת מחירי הנפט בעולם האיצו את הפיחות המתמשך בשער המטבע (בוליבר). בעלי הון הגבירו את העברות הכסף לחו"ל מחשש לגורל רכושם והלחץ על הבוליבר התחזק. בנקים בינלאומיים חששו להמשיך להלוות כסף למדינה הקורסת. חובות המדינה עומדים על כ- 150 מיליארד דולר (קרן החוב "יציבה" כי אף אחד לא מלווה כסף לוונצואלה, ואף דולר גם לא נפרע...).

זינוק המחירים הבלתי נמנע בגלל שיבוש ההיצע גרר פיקוח הדוק על מחירי 400 מוצרים (מוצרי בסיס). במחירים המפוקחים הנמוכים לא כדאי לייצר – לכן, מפעלים עצרו את פסי הייצור המפסידים ונמנעו מהשקעות בציוד ובמכונות. המדפים בחנויות התרוקנו ממוצרים.

כאשר גלגלי התעשייה נעצרו, החלה הממשלה להלאים מפעלים ורשתות מזון בכל ענפי המשק: אנרגיה, פיננסים, בטון, פלדה, קרקע (60 מיליון דונם), טלקום, קמעונאות. כמובן שכל הנכסים שהולאמו נוהלו גרוע באמצעות פקידי מדינה – קריסת מערכות הייצור והשיווק הואצה.

מי יכול לנהל את העסקים שהולאמו? כמובן – מקורבי המפלגה הסוציאליסטית בעזרת הצבא, עליו הוטלה האחריות לייצור, חלוקה ושיווק. אבל החיילים והקצינים גנבו את המזון, המוצרים נמכרו ברובם בשוק השחור וחלקם פשוט נצרך – משפחותיהם צריכות אוכל.

שיבוש שרשרת הייצור והאספקה יצר מחסור במזון והביא להתארגנות של קבוצות חמושות שבוזזות את המעט שנמצא על מדפי הסופרמרקטים. משלוחי מזון נבזזים בדרכים והצבא נאלץ לאבטח משאיות מזון. המשטר גם חייב להגיב בכוח רב נגד ההמונים שבוזזים חנויות. במקומות רבים ממש מוכרז עוצר.

החוק אוסר על הובלת מזון במשאית ללא אישור ממשלתי. העבריינים צפויים ל-18 שנות מאסר. הצבא שודד את המובילים "הבלתי חוקיים" והכנופיות בוזזות את מה שנשאר.

לנוכח הכאוס ובניסיון להצביע על "האשמים" נקט המשטר צעדים "משלימים" "לבלימת הקפיטליסטים החזיריים" של הסקטור הפרטי.

כלכלת השוק חדלה מלתפקד. אסור לייבא, כי אסור לרכוש מט''ח. אסור לקבוע מחירים כי הממשלה היא שקובעת את מחירי כל הסחורות במשק, אסור לקבוע שולי רווח. יש ביקוש לנייר טואלט, אבל אין 'שוק' לנייר טואלט כי אי אפשר לייצר. אז מה יש? גנרל שממונה על נייר טואלט ומדווח לשר לענייני אספקת מוצרי יסוד. יש גנרל לבשר, גנרל לבגדים, גנרל לאורז וגנרל לשמפו – כי הכול בעצם חסר.

צ'אבס הלך לעולמו, היורש הרחיב את הסוציאליזם

צ'אבס הלך לעולמו ממחלת הסרטן ואת מקומו ירש ניקולס מדורו. התלמיד עלה על רבו והכריז כי "ונצואלה חייבת להעמיק את הסוציאליזם כדי לשפר את הכלכלה", וכי "רוב הסקטור הפרטי הן עלוקות עצלניות." הוכרזה "אופנסיבה (מערכה, מתקפה) כלכלית חדשה". מדורו אמר ועשה.

עשרות אנשי עסקים בכירים נעצרו על ידי כוחות הביטחון – הם הוקעו כ"קפיטליסטים פרזיטיים וברברים". מדורו חוקק את "חוק העלויות והמחיר ההוגן" שמגביל את רווחי החברות ל-30%. עסקים העוברים על החוק צפויים לקנסות כבדים ולהלאמה.

מרגרט תאצ'ר, ראש הממשלה הבריטית לשעבר אמרה: "סוציאליזם מצליח עד שהכסף של האחרים נגמר".

והכסף אכן נגמר...

האינפלציה עלתה למיליון אחוזים בשנה (עליית המחירים השנתית) – המשמעות היא שהבוליבר חדל למעשה מלהתקיים. התוצר בוונצואלה התכווץ למחצית בשלוש השנים האחרונות עד כמה שבכלל ניתן למדוד אותו. צ'אבס התגאה בשנות הסוציאליזם הראשונות כי שיעור העוני ירד מ-49% ל-29%. עכשיו, על פי הערכות שיעור העוני עומד על מעלה מ-80% מהאוכלוסייה – למעשה, שיעור בלתי מדיד.

העדר השקעה בתשתיות והניהול הממשלתי גררו למחסור בחשמל. הקיצוב אינו רק במוצרי צריכה אלא גם בחשמל. התושבים נקראו לחסוך והנשים התבקשו לא להשתמש במייבשי שיער... באזורים מאוכלסים בצפיפות יש הפסקות חשמל יזומות של מספר שעות ביום. יום העבודה בסקטור הציבורי קוצר ל-6 שעות כדי לחסוך בחשמל ובמקומות מסוימים קוצר שבוע העבודה ליומיים...

כשלושה רבעים מהאוכלוסייה סובלים ממש מרעב שמכונה בפי רבים "דיאטת מדורו". מוצרי יסוד כמו חלב, קמח, שמן לבישול, סוכר ונייר טואלט פשוט לא קיימים על המדפים (אלא רק בשוק השחור). מערכת הבריאות קרסה, תמותת יולדות עלתה ב-65%, תמותת תינוקות ב-30% ומגפת המלריה חזרה בגדול. אין חיסונים, מחלות כמו שחפת, דיפטריה ופוליו חזרו.

הפשע שגאה כבר בימיו של צ'אבס שובר עכשיו שיאים וחברות ביטוח בינלאומיות מדרגות את וונצואלה כאחת מחמש המדינות עם רמת הפשיעה הגבוהה בעולם, עם שיעור מקרי הרצח הגבוה בעולם.

כשישית מהאוכלוסייה ברחו מוונצואלה. למעלה מ-5 מיליון איש בשנים 2018 -2011 וביניהם אנשי מקצוע ומומחים רבים מתעשיית הנפט.

מונופול הנפט הממשלתי (המושחת כמובן) "הצליח" להוריד את תפוקת הנפט בוונצואלה מ- 3 מיליון חביות ביום (לפני שצ'אבס נבחר) בערך למחצית המיליון חביות ביום (הערכה ל- 2019). גם הסנקציות של טראמפ על יצוא נפט תרמו לכך (יושמו בסוף 2017).

סוציאליזם עוזר לעניים (רק בהתחלה), ובהמשך בעיקר למקורבים... ולפקידי הממשלה. סוציאליזם "מצליח" עד שהכסף של האחרים נגמר... וכשהכסף של אחרים נגמר – שכר המינימום מתייצב לאחרונה על כ- 18 דולר לחודש, והשכר המקסימלי במגזר הציבורי על כ- 36 דולר לחודש.

הממשלה ורוב אמצעי התקשורת בעולם כותבים כותרות בנוסח "האסון בוונצואלה", או "וונצואלה נקלעה למשבר" – התייחסות כמו לאסון טבע של כוח עליון. אף מילה על סוציאליזם, לכל היותר מדובר ב"ניהול שגוי של המדינה". כולם אשמים מלבד האידיאולוגיה המתכחשת לזכויות הפרט, לזכות הקניין, ולחופש מכפיה (ממשלתית בעיקר). אידיאולוגיה של חתירה לשוויון וניהול מרכזי-ממשלתי של הכלכלה.

הנה חלק מהאשמים הרשמיים ב"מצב" של וונצואלה: מחירי הנפט בעולם, מלחמתם הכלכלית של הבורגנים, אנשי מקצוע שהיגרו ובגדו, שחיתות פקידי המדינה, אופוזיציה בוגדנית ומסיטה, ואפילו עדיין – הקפיטליזם החזירי של הסקטור הפרטי בוונצואלה, וכמובן – ארצות הברית ונשיאה המטורלל.

הנשיא טראמפ אמר בעצרת האו"ם (2017): "הבעיה של וונצואלה אינה ביישום שגוי של סוציאליזם, אלא ביישום נאמן של סוציאליזם". זה סוציאליזם ואין אחר.

תמונות בהמשך, כאן למטה.

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר

כתבות נוספות על וונצואלה:

סוציאליזם סופני בוונצואלה – חלק 1
סוציאליזם סופני בוונצואלה – חלק 2
סוציאליזם סופני בוונצואלה – חלק 3 – הגשמה


2518 2

2518 4

2518 5

2518 6

2518 7

2518 8

2518 3

2518 9

 

 

עודכן לאחרונה ב ראשון, 11 אוגוסט 2019 20:54

פריטים קשורים