שבת, 19 אוקטובר 2019 15:47

טופס קטן, טופס גדול – ומה שביניהם

"אולי אתה מבין מה הם רוצים מהחיים שלי?... אני לא מבינה מה כתוב בטופס הזה...". נסו אתם להבין. קשה להילחם בשפע הטפסים – הם לא המחלה, הם סימפטום של בעיה גדולה יותר.

 טופס קטן

עדנה לוי אינו שמה האמיתי של שכנתי, בעלת חנות פעילה לבגדי נשים בחזית הבניין שלנו. באחד הבקרים נכנסה עדנה למשרדי, מנפנפת בדף נייר ושאלה בפיה: "אולי אתה מבין מה הם רוצים מהחיים שלי?... אני לא מבינה מה כתוב בטופס הזה..."

חדור ביטחון עצמי ובהתנשאות מאופקת, לקחתי את הטופס מעדנה, שהרי מורגל אנוכי בשאלות מאתגרות מסוג זה. קראתי. ושוב קראתי. לא הבנתי. כלומר, נדרש ציון מעל 700 בפסיכומטרי כדי לעמוד במבחן הבנת הטופס.

הנה לפניכם הטופס, די לקרוא את "הנדון".

2524 6

עדנה נדרשת על ידי המוסד לביטוח לאומי למלא את הטופס עבור תופרות שהיא מעסיקה. התופרות עצמן צריכות לחתום... ורצוי שיבינו על מה חתמו.

טופס גדול

ומהטופס הקטן אל הטופס הגדול (מפאת גודלו, מיקמנו אותו, במלוא הדרו, בסוף הכתבה). הנה לפניכם "טופס זיהוי והכרת הלקוח" אותו חייבים למלא נותני שירותים עסקיים בישראל (עורכי דין, רואי חשבון, יועצים ואחרים). טופס אחד עבור כל לקוח לו הם נותנים שרות עסקי. הטופס הומצא בשנת 2017 (ואולי קצת לפני כן) על ידי הממונה על נותני שרות עסקי במשרד המשפטים. למרבה המבוכה... לא ידעתי כי קיים בישראל פקיד רם דרג שנושא בתואר המכובד "הממונה על נותני שרות עסקי". לא מופרך לנחש שיש לו לשכה, סגן, מזכירות, ורכב צמוד. יש להניח שידיו מלאות עבודה והוא מתקשה לעמוד בעומס. במדינת חופש אין מקום לתפקיד כזה, המדינה לא צריכה להתערב ב"שרותים עסקיים".

הטופס נולד כתוצאה בלתי נמנעת של הצו לאיסור הלבנת הון תשע"ה –  2014 (בהמשך לחוק לאיסור הלבנת הון משנת 2000). חתומה עליו ציפי לבני, שרת המשפטים לשעבר.

עודף טפסים הוא סימפטום של בעיה אחרת

טופס חדש לא נולד לפתע בחלל ריק. כדי שיצור ייוולד נדרשים הורים. הורי טופס חדש הם בדרך כלל חוק או תקנה חדשים, רגולציה.

כדי ליישם את התקנה החדשה צריך לאתר את אוכלוסיית היעד. ברוב המקרים אוכלוסיית היעד היא מיעוט קטן. אבל אין מנוס מלדרוש מאזרחים רבים למלא טופס כדי לאתר ולסנן בעזרת הטופס את אוכלוסיית היעד לרגולציה מתוך שלל הנתונים. הרגולטור מקווה לאתר את החשודים בעזרת הטופס.

עורך דין נדרש למלא את הטופס עבור כל לקוח כדי שהשלטונות יוכלו לאתר, באמצעות עורך הדין, קומץ קטן מאד של חשודים כ"מלביני הון", חלקם יועמד לדין ושבריר מהם גם יורשע – אבל כל עורך דין חייב בטופס עבור כל לקוח.

לעיתים נוצר טופס חדש כדי להקל על פקיד ממשלתי לחשב משהו. עד עכשיו הסתדרו בלי הטופס, אבל היה "בלגן". תקוות הפקיד היא שהטופס החדש יעשה סדר, יקל על מתן השרות או העונש. כך כנראה נולד "טופס עדנה לוי" של הביטוח הלאומי.

אנחנו מצמצמים את הדיון לטפסים שנכפים עלינו על ידי השלטונות ועושי דברם, אך גם בעסקים פרטיים יש טפסים כחלק בלתי נפרד מתהליך העבודה. אם עסק פרטי יקיף עצמו בטפסים מורכבים הוא יתקשה להתחרות בעסק אחר יעיל יותר שיסתפק בפחות טפסים וביורוקרטיה. בעולם העסקי יש בלמים ואיזונים – המתחרים העסקיים והלקוחות התובעניים – לגופי השלטון אין מתחרים וכמות הטפסים רק צומחת.

ככל שמתרבים החוקים, התקנות, "הסדרה" של עיסוקים ו"הוראות שעה" זמניות – נדרשים יותר טפסים ודיווחים. ככל שמתהדקת הרגולציה הממשלתית ואחיזת השלטון בחיי היום יום שלנו – גובר הצורך בטפסים.

דוגמית: פוליטיקאים הכתיבו לבנקים לתת משכנתא בשיעור של 70% מערך הדירה, אם זו דירתו הראשונה של הקונה. למחרת נולד טופס חדש: "תצהיר דירה ראשונה". הפיקוח ההדוק של הממשלה על בתי הספר הוליד שורת טפסי דיווח למשרד החינוך – יעידו ותיקי המורים והמנהלים פי כמה גדל הזמן שהם מקדישים למילוי טופסי דיווח למשרד החינוך בשלושים השנים האחרונות.

 2524 4

ככל שחולפות השנים, עולה כוחו של השלטון, מתרבים חוקים, ו"מוסדרים" מקצועות שהיו חופשיים בעבר (ראו כאן וגם כאן). ככל שחולפות השנים מרכז השלטון בידו כוח רב יותר ומתרבים האיסורים – טפסים ודיווחים מלווים את התהליך. לכן, הסקטור הציבורי תמיד מתרחב משנה לשנה, תמיד חסרים עובדים. מישהו גם צריך לקרוא, להקליד, לסרוק ולתייק את שפע הטפסים.

הכנסת האחרונה (ה-20) הייתה שיאנית הצעות החוק החדשות. 6,018 הצעות חוק פרטיות (מטעם חברי כנסת), בנוסף ל-596 הצעות חוק חדשות מטעם הממשלה. 593 מהצעות החוק הפכו לחוקים חדשים. כמה טפסים חדשים נולדו? כנראה מאות טפסים ואולי אפילו למעלה מאלף.

התקשורת, מחוסר הבנה בסיסי, מציינת לשבח חברי כנסת שמרבים בהצעות חוק – הם נחשבים לפרלמנטרים טובים. אין כתב לענייני כנסת שיעז לכתוב לדוגמה: "הח"כית אורלי לוי מחזיקה בשיא הטפסים החדשים שנוצרו בגלל הצעות החוק שלה...".

 2524 5

השלטון שמתקשה להתמודד עם החוקים שלו עצמו מגייס לעזרתו את הסקטור הפרטי ומנחית עליו משימות מטעם השלטון. ככל שירבו החוקים וככל שיצטמצם חופש האזרח – כן יצטרך השלטון לכפות על יותר אזרחים לפעול מטעמו נגד אזרחים אחרים. מדובר בתהליך כמו-טבעי (לא קונספירציה מתוכננת), התפתחות בלתי נמנעת.

דוגמת-קצה לתהליך כזה של ריכוז כל הסמכויות בידי השלטון המרכזי הוא המשטר הקומוניסטי שכמעט עבר מהעולם. מיליוני אזרחים בברית המועצות ב"שיא תפארתה" (גם במזרח גרמניה ובמדינות אחרות בגוש) היו מלשינים ועוקבים אחרי חבריהם לעבודה או לשכונה. ההלשנה הפכה לאקט פטריוטי נגד "מפרי חוק", לחובה אזרחית. ואכן במדינה בה השלטון מכסה כל פעילות אזרחית בחוקים – אין מנוס – רוב הציבור יפר את החוק. רבים לא ימלאו את הטופס "כנדרש".

אנחנו עדיין רחוקים מהמצב בגרמניה המזרחית, אך אנחנו צועדים לכיוון (הרע).

ההגבלה החדשה על עסקים לקבל תשלום במזומן, הטלת אחריות על הבנקים בחשיפת עיסוקיו של הלקוח ודרישת הדיווח על כל "תנועה יוצאת דופן", הדרישה והטלת אחריות על עורכי דין ורואי חשבון לחקור את עיסוקיו של הלקוח – לא שונים מהדרישה "הפטריוטית" ממורים בבתי הספר ברוסיה לתעד סיפורים של תלמידים על עיסוק "יוצא הדופן" של ההורים, או אפילו דיבורים "לא נאותים". לא מעט הורים נעלמו לסיביר. 

עורכי הדין בישראל נדרשים גם הם למלא את "חובתם האזרחית", לחקור ולהלשין על התנהגות לא-נאותה של לקוח. היה והשלטונות יתפסו "מלבין הון", שאלתו הראשונה של החוקר תהיה מי עורך הדין שלך? מי רואה החשבון שלך? בעזרת איזה מתווך דירות רכשת את דירתך? חיפוש מהיר במשרדם של נותני השירותים העסקיים יעלה כי נותן השרות לא מילא את "טופס הכרת הלקוח" כהלכה, אם בכלל. תמיד אפשר יהיה להאשים את עורך הדין ששאלה 10 ג' לא נענתה כהלכה. כך או כך – סיביר.

לנו זה עולה יותר

מישהו צריך לשלם עבור הטרחה, אין שרותי חינם. מישהו משלם עבור עשרות אלפי שעות העבודה המצטברות משני צידי המתרס. הביטו שוב "בטופס הכרת הלקוח" שבסוף הכתבה. נסו להעריך את משך הזמן הנדרש למלא את הטופס "כהלכה", כולל שיחת הרקע, הסבר וגם וויכוח. מחצית השעה? יותר?

טופס משוחרר לא יוחזר. שינוי טופס של מוסד ממשלתי, או ביטולו, היא משימה מורכבת וממושכת הכרוכה בדיונים ארוכים. שינוי כזה במפעל פרטי יכול להסתיים כהרף עין בהחלטת מנהל מהירה. סף הרגישות של עובד ציבור לעול הביורוקרטי שמוטל על עובדים או אזרחים נמוכה לאין שיעור מזו שבעסק פרטי. למה ליטול אחריות על ביטול טופס? "מה ייצא לי מזה?"

הנה "רעיון ביניים": צריך לחייב כל מוסד ציבורי לערוך מידי תקופה בדק נוהלים וטפסים. צריך לתת מענק כספי משמעותי לכל עובד ציבור שיגלה יוזמה ויציע ביטולו של נוהל קיים על טפסיו. המענק ישולם אם ההצעה תיושם. גובהו יהיה תלוי בהיקף הזמן שייחסך מהציבור ומהפקידים כתוצאה מביטול הנוהל הוותיק (הצעת הייעול תוגש על גבי טופס בשלושה עותקים...).

ריבוי הטפסים ומה שהם מייצגים תורם את חלקו ליוקר החיים בישראל. כל טופס מייקר את המילקי והקוטג' בשבריר אגורה.

קשה להילחם בטפסים – הם לא המחלה, הם סימפטום – תוצאה של גורם ראשוני אחר. תוצאה של השקפת העולם הנפוצה הרואה את המדינה כיצור-על כל יכול שיפתור עבורנו כל בעיה. תוצאה של ממשל ריכוזי שמתכנן, מדריך ומפקח על כל אזרח. תוצר ההשקפה המקובלת כי "המדינה" (צבר של פוליטיקאים ופקידים) היא הפתרון לכל בעיה.

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר 

2524 2

עודכן לאחרונה ב שני, 21 אוקטובר 2019 09:54
אורית
ישבנו כשעה וחצי אצל עורך דין על טופס כזה
זה לא פשוט. צריך היה לחשוב היטב מה לכתוב שם. למרות שעורך הדין אמר שהוא "רק מתייק" את הטופס ולא שולח אותו לאף אחד... בינתיים.
0
שמעון דיסקין
תיקון קטן...
אכן עורך דין הנותן "שירות עסקי" (שלמרבה הפליאה כולל גם רכישה/מכירה של דירת מגורים) חייב להחתים לקוח על "טופס הכרת לקוח", ועוד לבדוק מידע עליו, אבל אסור לו לעורך הדין למלא את הטופס, והוא חייב לדרוש מהלקוח שימלא אותו בידו.
0
אורי גרוס
לא כל טופס צריך למלא
ויכולות לחול שגיאות בתום לב במלוי הטופס והשיטה חייבת להיות טרטור המנגנון עד שיצאויצאו הפקידים מדעתם.למלא טפסים במידע בלתי רלוונטי שלא ניתן להצלבה ולהפסיק להשקיע בישראל ולהשתמש בשירותיהם של עורכי דין רואי חשבון וכיו"ב.כשהלובי שלהם יתחיל לקרקר יוציא הממונה לענייני טפסים הוראה לבטל את הטפסים וכמובן להמירם בטפסים אחרים כי אחרת ממה יתפרנסו עובדי המדפיס הממשלתי.
0
מיכל
נזכרת בגיאורגיה
ישבנו במסעדה בגיאורגיה וישראלים שישבו לידינו סיפרו שהם היו בספא של המלון בבוקר, עשו מסאז' ואחרי זה שילמו ולא קיבלו קבלה. אז הם ביקשו קבלה והפקיד אמר להם: בשביל מה אתם צריכים קבלה?. מצד שני, גם בארה"ב מעוז הקפטילזים ואנטי קומוניזם יש המון טפסים למלא, בכל מקום, בית ספר, אוניברסיטה, רופא, בנק וכו', הם קוראים לזה RED TAPE, מה שטוב אבל שאפשר לקנות נדל"ן בלי עו"ד (לא כולל ניו יורק) שזה תמיד כיף. כמו שאמר שייקספיר- first, kill all the lawyers
0
הטפסן בשדה השגעון
אמר לי חבר
שבמשרד עורכי הדין שלו נאלצו לשים בחור שכל תפקידו היום לטפל בכך שהטפסים הללו ימולאו לכל לקוח. תוסיפו אגורה נוספת לעלות השעה של עורך הדין, ונתלונן כולנו יחד שהמחירים עולים.אגב המדיניות נגד הלבנת הון מילאה את ידיהם של עורכי הדין בארץ בעבודה - הם עסוקים נמרצות בלעזור ללקוח שלהם להוכיח לבנק ולשלטונות שהלקוח אדם ישר שכספו שבחו"ל הושג בדרכים חוקיות, שהכסף שהוא מבקש להעביר לחו"ל ילך למטרות טובות וכמובן שאין לו אחות.
0
ירחמו
הדוגמאות שלך ממש לא משהו
סלח לי, אבל הטופס ה'קטן' לביטוח לאומי ממש פשוט להבנה: מספר תיק ניכויים, שם העובד, משכורת ברוטו עבור חודש מסוים. למה זה קשה למילוי? הטופס ה'גדול' נועד, למיטב הבנתי, להמנע ממצב של שימוש בכספים להלבנת הון, והוא החל כתוצאה מהכנסת כספים שמקורם בארגוני פשיעה. כך שגם פה אני לא מבין מה הבעיה. למעשה, אתה ממש כותב את זה בפוסט, במילים אלו: "הטופס נולד כתוצאה בלתי נמנעת של הצו לאיסור הלבנת הון תשע"ה –  2014"אני לא אומר שאין טופסולוגיה מיותרת במקרים מסוימים, אבל דווקא שני המקרים שהוא מציג, הן לא דוגמאות טובות במיוחד.והטענה שלך פה פשוט מגוחכת:"עורך דין נדרש למלא את הטופס עבור כל לקוח כדי שהשלטונות יוכלו לאתר, באמצעות עורך הדין, קומץ קטן מאד של חשודים כ"מלביני הון", חלקם יועמד לדין ושבריר מהם גם יורשע – אבל כל עורך דין חייב בטופס עבור כל לקוח".ברור שיש קומץ קטן - כי יש הרתעה! החוק הזה, ד"א, הוא חובה עבור כל מדינה שרוצה להיות חברה ב-OECD. חבל שאתה לא מזכיר את הפרט ה'קטן' והחשוב הזה.ההגבלה על מזומנים בבתי עסק, היא מגמה בלא מעט מדינות מערביות, כולל שבדיה, שכמעט הפסיקה לחלוטין את השימוש במזומן. הטיעון המרכזי נגד זה הוא, שהמגבלה פוגעת בשכבות החלשות, שלא יכולות לקבל כרטיסי אשראי, אבל גם לזה כבר נמצאו פתרונות בדמות debit cards, שמשום מה לא מיושמים פה מספיק.אני מבין את מהות הפוסט שלך, אבל רוב הדוגמאות שלך פשוט לא טובות, וניתנות להפרכה בקלות.
0
מוטי היינריך
מענה ל"ירחמו" בתגובה קודמת
"הטופס הקטן" אכן קל למילוי... בייחוד לתופרת. אבל בהחלט לא פשוט להבין על מה הטופס, ב"נדון". זה הקטע.מדינות המערב "הנאורות" בדרך כלל אינן דוגמה לקו הרעיוני שמייצג אתר "קו ישר" – מדינת חופש. ייתכן שיש חשיבות לישראל להיות חברה בפורומים בינלאומיים וייתכן שלא – זה נושא אחר. אבל קשה להשתחרר מהרושם שישראל מקפידה להיות יותר אדוקה מהאפיפיור. הטופס לעורכי הדין הוא דוגמה לכך.אנחנו יורים לעצמנו ברגל בטהרנות החדשה.תושב חוץ שרוצה לפתוח היום חשבון בנק בישראל נתקל בחומה בצורה כמעט בלתי אפשרית, כולל דרישה ליתרה קבועה של לפחות 50,000 דולר בחשבון החדש, אם ייפתח.האדיקות המופרזת גם מונעת מישראלים לעשות עסקים ב-80% ממדינות העולם כי אסור לאיש עסקים ישראלי לשלם שוחד בחו"ל. דרום אמריקה, אפריקה, מזרח אירופה, חלק מאסיה ורוסיה מחוץ לתחום לאיש עסקים ישראלי "שומר חוק".
0
יעקב
שוחד בכול העולם
שום עיסקה שבה מעורבת ממשלה זרה לא נעשית בלי תשלום שוחד. כול הייצוא הבטחוני שלנו נעשה באמצעות שוחד. אין כזה דבר "ללא שוחד" ב95% ממדינות העולם.כולם אוהבים להסתתר מאחורי חומה של סיסמאות צדקניות (טוהר מידות, מלחמה בהון שחור) - אבל המציאות היא לגמרה אחרת.זה הפך לחובה קדושה לדקלם שקרים צדקניים, בזמן שעסקים נעשים בדרך היחידה האפשרית.
0
שחרורון
חוזר: טופס קטן, טופס גדול – ומה שביניהם
אתה צודק אבל אתה צריך להבדיל בין פושעים מקצועיים לפושעים חובבנים. שפושעיפ מקצועים גונבים ומרמים קוראים לזה: ביטחון, מיסוי, ממשלה, טובת הכלל, צדק חברתי וכוהטפסים האלו נועדו למנוע מאלו שאין להם רשיון לפשוע לפגוע במונופוללדוגמא: ״הלבנת הון״ זה שמישהו שאינו פושע מקצועי, מנסה להגן על הכסף שלו מפני ביזה ע"י הפושעים המקצועיים
0

3000 תוים נשארו