הדפס עמוד זה
שבת, 14 דצמבר 2019 11:08

בחירות בבריטניה – הצגה חיה של שוחד להמונים

המשטרים הסוציאל-דמוקרטים בעולם בנויים על שוחד להמונים בתמורה לשלטון.

2532

את זה לא מלמדים בספרי האזרחות. המשטרים הסוציאל-דמוקרטים בעולם בנויים על שוחד להמונים בתמורה לשלטון. מערכת הבחירות שהסתיימה בבריטניה היא דוגמה חיה לפגם יסודי במשטר הדמוקרטי בגרסתו הרווחת. ג'רמי קורבין ומשנתו, סוציאליזם עמוק, אמנם הפסידו בבחירות – אך יש להם גוש גדול של תומכים. אילו הוויכוח על הברקזיט (פרישה מהאיחוד האירופאי) לא היה נושא מרכזי בבחירות, ייתכן שהסוציאליזם של הלייבור היה מנצח.

פוליטיקאים רוצים להגיע לשלטון? נכון תמיד. בני האדם שונים בכישוריהם, יכולותיהם, והעדפותיהם? גם זה חוק טבע. כתוצאה, גם הישגיהם שונים – יש עשירים, יש עניים והרוב באמצע.

במודל הדמוקרטי המקובל יש לנציגים בפרלמנט סמכות, ברוב רגיל, ליזום חוקים שמאפשרים למדינה לקחת בכוח מרכושם של המצליחים ולחלק לאחרים ("חלוקה מחדש של העושר").

כאשר שלושת הגורמים משתלבים יחד (החתירה לשלטון, הישגים שונים בין בני אדם, והסמכות להחרים רכוש) נוצרת הזדמנות פז פוליטית אותה ניסח יפה ג'ורג' ברנרד שאו: "פוליטיקאי שלוקח מפול ונותן לפיטר, תמיד יוכל לסמוך על תמיכתו של פיטר".

למדינה אין כסף משלה ולא עושר שיצרה

למדינה אין "עץ כסף" בחצר הפרלמנט. מדינה לא מסוגלת להקים ולתפעל עסק אמיתי, להרוויח, להתעשר ולחלק את הכסף באמצעות המערכת הפוליטית. "עסקים" בבעלות מדינה, כל מדינה, הם עדות היסטורית מתמשכת של כישלונות והפסדים (דוגמית אחת בשרשרת).

המקור היחיד לכסף של המדינה הם מיסים, או הלוואות, שיפרעו בעתיד באמצעות מיסים עתידיים. ולכן, כדי שמדינה תגדיל את קצבאות הנכים כדוגמה, צריך לקחת את הכסף מאזרחים אחרים. המדינה צריכה להחרים כסף משמעון כדי לתת לראובן.

ה"שוחד להמונים" מבוסס על חלוקת כסף ו"הטבות" לקבוצות שונות באוכלוסייה. כסף שמקורו בהחרמת רכוש, באמצעות מיסוי, מיתר האוכלוסייה לטובת הנהנים. אין מקור מימון אחר. מוצרי החלב בישראל יקרים כי כופים עלינו להעביר כסף ליצרני החלב ומוצריו (מונעים ייבוא בכוח החוק). "שוחד להמונים" מכונה בשפת הכלכלה "תשלומי העברה".

אז מה בעצם רע? בין כך ובין כך לוקחים מיסים, אז עכשיו ייקחו יותר.

רע עקרונית ורע מעשית

רע מאד בעיני מי שמאמין שבראש סולם הערכים בחברה אנושית צריכות לעמוד "הזכויות הטבעיות" של האדם, של היחיד. זכויות שגוברות על החלטה של רוב מקרי בפרלמנט. הזכות לחיים, לרכוש והחופש לממש את אושרנו על פי הבנתנו. אין לאדם זכות לכפות את רצונו, או את מילוי צרכיו, בכוח פיזי על אחרים. כוח במדינת חופש מותר להפעיל רק כהגנה עצמית מצד תוקף.

לאנשים מותר להתארגן לקבוצה עם אינטרסים משותפים (מפלגה, שכונה, עובדי מפעל, קשישים, או בעלי מקצוע מסוים). אך במדינת חופש, גם לקבוצה אסור לכפות את רצונה על אחרים. אפילו לא באמצעות הכנסת.

כיום, "קבוצות לחץ" מתארגנות להשגת חוקים שיפגעו בחופש של אחרים ובקניינם – לטובת קבוצת הלחץ. חוקי העבודה הם דוגמה. השבתת מפעל בגלל שבעליו מתכוון למכור את העסק היא פגיעה בזכות הקניין של בעלי המפעל. חסימת שערי המפעל היא הפעלת כוח פיזי.

"קבוצות לחץ", בסיוע לוביסטים, סוחטות "הטבות" מהציבור באמצעות הפרלמנט. החוק שמתקבל מפעיל כוח פיזי על האזרח (בית סוהר, אם תסרב לשלם את המס). לרוב, הפוליטיקאים עצמם יוזמים את שוחד ההמונים בתקווה לרווח פוליטי מקבוצת הנהנים. כך היא היוזמה התמידית להעלאת שכר המינימום, או "מחיר למשתכן" של כחלון.

פוליטיקאים עסוקים בזיהוי קבוצות באוכלוסייה אותן ניתן לשחד, בכספם של אחרים, וזאת כדי לזכות בתמיכה פוליטית. זה המשחק הדמוקרטי הנוכחי. ג'רמי קורבין הבטיח "אינטרנט חינם בבריטניה". "חינם" על חשבון הגדלת המיסים.

מדינת חופש טבעי

מוסכם עלינו כי לאדם "זכויות יסוד טבעיות" (הזכות לחיים, זכות הקניין, החופש לפעול למיצוי אושרנו ללא כפייה פיזית מצד אחרים) – בשלב זה אסתכן בשתי הגדרות חדשות:

• "מדינת חופש טבעי" – מדינה דמיונית בה מיושמת במלואה ההגנה על זכויות האדם הטבעיות. מדינה שגובה מיסים רק לצורך אספקת מוצרים ציבוריים מובהקים (שכיום קשה לספקם על בסיס עסקי) כגון ביטחון, משפט, מלחמה בהתפשטות מגיפה ואפילו תאורת רחוב. מדינה שעיקר תפקידה הגנה על הזכויות הטבעיות של הפרט מפני אויבים, פושעים, ואחרים שמפעילים כוח פיזי על הזולת. מדינה כזאת תגבה מעט מאד מיסים כי הוצאותיה נמוכות. מדינה כזאת תשגשג.
• כל סטייה ממשטר של חופש טבעי נגדיר כ"עיוות שלטוני".

והנה הכלל החדש: ככל שבמדינה ירבו "עיוותים שלטוניים" כן תקטן רווחת התושבים באותה מדינה.

בסטייה קיצונית מ"מדינת חופש טבעי" ניצב משטר סוציאליסטי מלא שאוסר על קניין פרטי; מדינה בה הכלכלה והחברה מתוכננים ומפוקחים על ידי השלטונות – שם גם נמצא את שיא האומללות (וונצואלה, צפון קוריאה). ככל שמרפים את רצועת החנק של השלטון (שלושת העשורים האחרונים בסין, לדוגמה) תגדל גם הרווחה. בשווייץ רצועת החנק רפויה יחסית, כך גם בהונג קונג.

בהחלט ייתכן שהלייבור בבריטניה יזכה בעתיד ליישם את חזון "בריטניה סוציאליסטית". במצב זה תגדל מאד הסטייה ממשטר החופש הטבעי, ונחזה בהתדרדרות כלכלית וחברתית של בריטניה לכיוון וונצואלה של היום. אף מדינה לא חסינה. כך יקרה גם בארצות הברית אם דמוקרט סוציאליסטי יזכה וגם יקיים את הבטחותיו. הדרך הדמוקרטית למשטר סוציאליסטי מרופדת בהבטחת "שוחד להמונים".

מוטי היינריך

 הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר

עודכן לאחרונה ב שבת, 14 דצמבר 2019 11:29

פריטים קשורים