הדפס עמוד זה
ראשון, 22 מרס 2020 07:19

מי יפצה אותנו על נזקי הקורונה (חלק שני)?

בתי המלון דורשים "פיצוי", חברות תעופה על הקרשים, 12,000 משכירי דירות לתיירים, מסעדות וחנויות אופנה נעולים, מה עם נהגי מוניות וקניונים? רשימה ארוכה – מי יפצה אותנו?

 2545

מי יוצר את חברת-השפע הישראלית, את העושר (המקביל למילה האנגלית Wealth)? מי גרם לכך שכמעט בכל בית ישראלי יש מזגן וטלוויזיה, מכונת כביסה ומקרר, מחשב ואינטרנט, מכונית ושני טלפונים לפחות? איך הגענו למצב בו כמעט כל משפחה ישראלית נוסעת לטייל בחו"ל, יוצאת למסעדה או לפאב? הנה נתונים נוספים (משנת 2012): 90% מהזוגות עם ילדים גרים בדירה שבבעלותם, הנתון הכללי הוא שלמעלה מ-70% ממשקי הבית גרים בדירה שבבעלותם (אצל ערבים בתחומי הקו הירוק הנתון מתקרב ל-90%). ל-43% ממשקי הבית העניים במדינת ישראל (העשירון התחתון) יש מכונית אחת לפחות בבעלותם.

"התוצר" (תמ"ג) נותן לנו תמונה על ההיקף הכספי (לפי שווי המכירה לצרכן הסופי) של המוצרים והשירותים שמיוצרים בשנה אחת בישראל. נתון זה מאפשר השוואה טובה למדי של ה"עושר" שלנו מול ארצות אחרות. לאחר התאמות מסתבר שאנחנו במצב טוב ממדינות כמו איטליה, ספרד או פורטוגל ואנחנו כמעט משתווים לתוצר לנפש באנגליה ובצרפת. מציאות שהייתה בעבר הלא-רחוק בגדר חלום.

מי מייצר את העושר של חברת השפע הישראלית?

מעטים שואלים שאלה זו, התשובה במילה אחת: היזמים.

"יזם" לענייננו הוא כל אחד שמקים עסק שמוכר שרות או מוצר למי ממיליוני הצרכנים בישראל. מוצר או שרות שצרכנים קונים מרצונם החופשי – מוצר שמשפר את מצבנו לאחר הקניה לעומת מצבנו לפניה, לכן קנינו. ישנם יזמים גדולים כמו שופרסל או חברת צ'ק פוינט, אך גם עינת שנותנת שיעורי פילאטיס היא יזמת, כך גם בעל דוכן הירקות בשוק התקווה, עורך הדין והאדריכלית.

היזמים יוצרים ערך וכולנו כצרכנים משלמים להם מרצון חופשי.

היזמים יוצרים את מקומות העבודה בעסק שלהם, אך גם בעסקים קשורים אחרים. בעל הבאסטה בשוק מעסיק רק עובד אחד או שניים, אבל הוא מאפשר לסיטונאי, ממנו רכש את הירקות, להעסיק עובדים נוספים.

רק היזמים הם שיוצרים את העושר – לא הממשלה ואפילו לא המדינה.

יזם חייב להביא לנו תועלת. אחרת, אנחנו הצרכנים נחסל אותו ונבחר ביזם טוב ממנו. הבחירה שלנו מתבצעת ב"אכזריות" באמצעות השקל שבכיסנו וכרטיס האשראי בארנקנו. אנחנו גרמנו לרשת קלאבמרקט לפשוט את הרגל כי העדפנו את "רמי לוי" ו"אושר עד". אנחנו הצרכנים מחסלים רשתות אופנה בישראל כי חלק גדול מאתנו קונים בזמן הטיול בחו"ל בקניון בוורשה, ב- ZARA או בעלי-באבא. לא הסינים "אשמים", אלא אנחנו.

היזמים מפרישים (בכפיה) חלק מהעושר שהם מייצרים אל קופת המדינה באמצעות המיסים שהם משלמים. ללא היזמים אין למדינה כסף. לא חשוב כמה נפט, גז וזהב טמונים באדמת המדינה – ללא יזמים אין למדינה כסף. מי שלא מאמין שישאל את שכניו העולים מרוסיה, מרומניה ובולגריה. המדפים הריקים בחנויות במדינה העשירה בעולם באוצרות טבע, רוסיה הקומוניסטית, הם ההוכחה.

הכסף שבתקציב המדינה לא צמח על עצי כסף בחורשה שבקריית הממשלה בירושלים – יש רק מקור אחד ויחיד לתקציב המדינה – המיסים שמוטלים על היזמים (ועל עובדיהם השכירים).

למה שהמדינה עצמה לא תיזום ותבנה מפעלים שיהיו בבעלותה?

מסיבה פשוטה: מפעל ממשלתי לעולם לא יכול להתחרות במפעל פרטי ודינו הפסדים. במפעל ממשלתי אין יזם מודאג ששנתו נודדת, המשכורת והפנסיה מובטחים. ואכן, המציאות מוכיחה זאת בכל מקום בעולם וגם בישראל. מוסד ציבור לא מסוגל לנהל עסק, ממשלות מתקשות אפילו לנהל משרד ממשלתי. כך לדוגמה, התעשייה הצבאית (תע"ש) הסבה הפסדים של מיליארדי שקלים, ורק לאחרונה – מפעל התפלת המים הכושל של "מקורות" הממשלתית. כך גם פשטו את הרגל עשרות מפעלים שהיו בבעלות ההסתדרות ("חברת העובדים"), כולל קרנות הפנסיה ההסתדרותיות כתוצאה מניהול כושל ושחיתות.

מה עושה הממשלה בכסף שהיא גובה מהעושר שמייצרים היזמים?

"הממשלה הרחבה" שכוללת את הרשויות המקומיות, ואלפי גופים נתמכים באופן מלא או חלקי, מעסיקה במישרין ובעקיפין כ- 900,000 שכירים. רוב ההוצאות הן על שכר ופנסיה. השכר והפנסיה משולמים מהעושר שיוצרים היזמים – לא מ"הכסף של המדינה" – כי אין כסף כזה.

גם יתרות מטבע החוץ שבנק ישראל צבר מקורן במיסוי סמוי שבנק ישראל הטיל על אזרחי ישראל. הבנק המרכזי מנע באופן מלאכותי התחזקות מוצדקת של השקל באמצעות הדפסת עשרות מיליארדי שקלים אתם רכש דולרים. כך כפה הבנק המרכזי על שער דולר גבוה מהמוצדק על פי הביצועים הכלכליים המוצלחים של הסקטור העסקי. שער הדולר הגבוה מייקר מאד את רמת המחירים. קל להעריך כמה היו עולים לנו מוצרי הצריכה אילו שער הדולר היה עומד על 2.2 שקלים לדולר לעומת 3.6 ₪ לדולר בשבועות האחרונים. הערך הכלכלי של ההפרש, מימן מכיסנו, את הר הדולרים של בנק ישראל.

ועוד לא אמרנו דבר, במסגרת כתבה זו, על נחיצותו של "האיש השמן" כפי שנתניהו כינה את הסקטור הציבורי בהיותו שר אוצר מוצלח. כמה מ"השמנים" באמת נחוצים וכמה רק מפריעים ומכשילים את התרחבות מדינת השפע הישראלית? חסידי רעיון מדינת החופש ואתר זה בטוחים – נדרש מינימום של "שמנים" ובוודאי שבימים אלה.

לקורא שהחזיק מעמד עד כאן, ברור כבר כי כל הסיוע והפיצוי לסקטור העסקי במסגרת "משבר הקורונה" יגיע בסופו של דבר אך ורק על חשבון הסקטור העסקי עצמו! המענה לשאלה "מי יפצה אותנו?" ברור: הסקטור העסקי יממן בסופו של יום או בסופה של קורונה, מכיסו, את ה"פיצויים" שפוליטיקאים מבטיחים לו. אין מקור אחר לכסף, גם הלוואות שהמדינה תיקח לכיסוי הגרעון המומלץ על ידי "הקונצנזוס הכלכלי" ייפרעו אך ורק ממיסים על יצרני הרווחה.

מוטי היינריך

הירשמו כאן לקבלת התראה על כתבה חדשה באתר 

עודכן לאחרונה ב ראשון, 22 מרס 2020 07:51

פריטים קשורים