הדפס עמוד זה
שישי, 12 דצמבר 2008 15:43

לא לתמוך בתעשייה כושלת

חברת ערבה מיינס מאיימת לפטר את 150 עובדיה במכרות הנחושת בתמנע. שוב נדרש האזרח הישראלי לשאת בסיכון של יזמים שבונים על רווחים מתוך ידיעה שאת ההפסד, אם יהיה, אנחנו כבר נשלם.

חברת ערבה מיינס מאיימת לפטר את 150 עובדיה במכרות הנחושת בתמנע, לאחר שלטענתה, מרכז ההשקעות נסוג מההבטחה להשקיע בפרויקט. עובדי חברת הכרייה, הפגינו לאחרונה מול כנס ישראל שדרות, בו השתתף גם שר האוצר, רוני בר-און. 

העובדים אכן הפגינו והתפרעו. אבל, רוני בראון צודק. ממשלת ישראל אינה צריכה לעסוק בכריית נחושת, וגם לא בהענקת מענקים לכורי נחושת או לכל חברה אחרת.

הבעיה עם מכרה תמנע אינה העדר מענקים מהממשלה אלא ירידת מחירי הנחושת בעולם, שהופכת את הכרייה לבלתי כדאית. מאמר ארוך בניו יורק טיימס מספר את הסיפור של מספר עיירות של מכרות נחושת באריזונה. הכורים שם כבר רגילים לתנודות. מחיר הנחושת עולה ויורד, כאשר המחיר עולה  -  שוכרים עובדים, משלמים משכורות טובות והעיירה משגשגת, בונה בתים ועסקים חדשים. כאשר המחיר יורד - סוגרים מכרות, עובדים רבים מאבדים את עבודתם ועוזבים, והשגשוג נעלם. זהו תהליך קבוע ומחזורי. זה חלק מחיי הכורים, חברות המכרות והעיירות. שום מענק של משרד התעשייה והמסחר לא ישנה זאת. 

מחיר הנחושת עלה מאד מאז שנת 2003 והגיע לשיאו הקיץ. במשך השנים חברות רבות פתחו מכרות חדשים או חזרו להפיק במכרות שננטשו בעבר, כמו תמנע. אולם, פתאום, מחיר הנחושת צנח ב 60% - וחלק מתכניות ההרחבה נזנחו, ומכרות אחרים שבים ונסגרים.

זו דוגמה לתופעה שציינתי בעבר - מחזוריות העסקים: כאשר מחירו של מוצר עולה קופצים הרבה יזמים ומייצרים אותו מוצר, אלא שמספר היזמים גדול מדי, וכאשר המפעלים מתחילים לייצר [שנה או שנתיים אחרי שהוחלט על הקמתם] מסתבר שהוקמו מפעלים רבים מדי, ויש עודף היצע בשוק, והמחיר יורד. 

רוני בראון לא יכול לעזור בכלום, אין הוא יכול, או צריך, לשלם משכורות לאותם עובדים מקופת המדינה.

יעקב

עודכן לאחרונה ב שני, 06 נובמבר 2017 04:53

פריטים קשורים