הדפס עמוד זה
חמישי, 24 ינואר 2008 15:46

חינוך: איך נגיע למקום הראשון בעולם

משרד החינוך אינו אשם, גם לא המנהלים והמורים. בשורש הבעיה איש לא נגע: הזכות המונופוליסטית שהמדינה נטלה לעצמה – לחנך, להכתיב, להחליט מי ילמד, כמה, מתי והיכן – הכול.

ושוב כמידי שנה, הישגי מערכת החינוך מציבים אותנו בתחתית ליגת המדינות הנאורות. הכישלון אינו רק במתמטיקה והבנת הנקרא, אלא גם במטרות מוצהרות אחרות של המערכת. ה פיתרונות המוצעים לא יעזרו: עוד החלפה של שר חינוך, שינוי סדרי עדיפויות או תוספת תקציב. אפשר להעלות שכר ולהגדיל שעות – נקבל מורים גרועים שמרוויחים טוב... התוצר הסופי – התלמיד הישראלי ימשיך להתדרדר. 

משרד החינוך אינו אשם, גם לא המנהלים והמורים. בשורש הבעיה איש לא נגע: הזכות המונופוליסטית שהמדינה נטלה לעצמה – לחנך, להכתיב תוכניות לימוד, להחליט מי ילמד, כמה, מתי והיכן – הכול. הכישלון אינו נובע מבחירה שגויה של שיטת הוראת המתמטיקה או הבנת הנקרא. הבעיה אינה במנהל רע, שר כושל או מחסור בתקציב. אשמה השיטה: בעלות ממשלתית על מערכת החינוך. המונופול בולם התמודדות בין מגוון שיטות ותוכניות לימודים. אילו היו תחרות וחופש בחירה למנהלים ולהורים, אז טעות בשיטת הוראת מתמטיקה בבית ספר מסוים הייתה מתגלה בשלב מוקדם ומזיקה למעט תלמידים. בשיטה השלטת, כולם חייבים ליישר קו עם משרד החינוך. אם טעה – דור שלם ניכשל. פוליטיקאים או המדינה אינם מסוגלים לחנך כפי שאינם מסוגלים לנהל מפעלי תעשייה. 

וכיצד פועלת המערכת... 

המנהל: הרכב התלמידים לא נקבע על ידו, תכנית הלימודים נקבעת על ידי הקומיסרים במשרד החינוך. האם הוא יכול לגייס מורים כרצונו? האם עליו לשווק את בית הספר להורים על ידי הצעת שירותים טובים? האם הוא יכול לפטר מורה? להרחיק תלמיד? מדוע שמנהל יתאמץ? האם יתוגמל על הצלחה? האם יפוטר בגלל כשלון? 

המורים: מוגנים. השכר אחיד והקידום אינו תלוי בהצלחה. מורה גרוע מרוויח כמו מורה טוב – הוותק עושה את שלו. מדוע להתאמץ? האם מנהל אחר יציע לו משרה מפתה? 

ההורים: מנוכרים. הם לא בחרו את בית הספר ואינם רשאים להחליפו. תוכן הלימודים מוכתב. אם במקרה, המנהל כושל או המורה אסון, אין דרך לגרום להחלפתם. 

התלמידים: לא נדרשים למאמץ כלשהו כדי להצטרף לבית הספר. הם לא מתלבטים יחד עם ההורים לאיזה בית ספר להירשם. הם לא חוששים שמא יידחו או חלילה יורחקו. התלמיד יודע שהוא המלך. המורה בקושי יכול להוציא אותו מהכיתה, לא נורא. הוא נוכח כיצד צדיק ורע לו, רשע וטוב לו – המורה מתחשבת בכל תלמיד מופרע וחריג. התלמיד מבין שבית הספר הוא נמר של נייר. מערכת שאי אפשר לכבד. הנטייה הטבעית לתוהו ובוהו מנצחת. 

הממשלה תפסיק להתערב בחינוך ובבתי ספר. כל בית ספר יהפוך לעמותה בשליטת דירקטוריון של הורים שימנו את המנהל. יזמים והורים יוכלו להקים בתי ספר נוספים. התחרות בין בתי הספר על התלמידים ועל כוח ההוראה יעשו את שלהם – המנהלים, ההורים והשוק יתאימו את מספר המורים לנדרש. כך גם את תוכנית הלימודים. שכר העבודה יעלה ובמקביל גם איכות ההוראה. מורה טוב ירוויח, מורה בלתי מספיק – יעוף. 

כיום אי אפשר להעלות את שכר המורים הטובים. אין פקיד שיכול להחליט מיהו מורה טוב. זיהוי מורים טובים יוכל להתבצע רק בעזרת אוסף ההחלטות של מאות ואלפי הורים לאן לרשום את הילד. המנהל שיעמוד בתחרות כבר ידאג שבבית ספרו יהיו מורים טובים, אותם יתגמל באמצעות שכר ותנאי עבודה. מורה טוב יועסק יותר שעות – תהליך טבעי שיגרום לפליטת מורים גרועים ללא מעורבות ממשלתית. 

תוכנית הלימודים הנוכחית תהיה ברירת המחדל. דירקטוריון בית ספר בשיתוף עם המנהל בסיוע יועצים, יוכל להחליט על שינויים בהרכב המקצועות. ההורים יחליטו לאיזה בית ספר לרשום את ילדם. בתי הספר יחליטו את מי לקבל ואת מי לדחות. יתגבשו בתי ספר ברמות שונות, אחדים ישימו דגש על מתמטיקה, אחרים על ביולוגיה או דת. אין יסוד להנחה שפקידי ממשלה מיטיבים לדעת מההורים [כציבור] מה טוב לילדים. 

את משרד החינוך צריך לסגור. תקציב החינוך כולו יחולק בין ההורים [יקבלו שוברים בערך של אלפי שקלים]. ההורים יבחרו את בית הספר וישלמו באמצעות השוברים. בתי הספר יוכלו להמיר את התלושים לכסף. כיום כל משפחה בישראל משלמת כ- 1,400 שקל בחודש מיסים למימון מערכת החינוך הכושלת. סכום עתק. הבעיות במערכת החינוך נובעות מהלאמתה, מעצם קיומו של משרד חינוך ומההשקפה השגויה שבכלל תיתכן הנדסה חברתית מטעם שלטון מרכזי-ריכוזי. 

 מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שני, 06 נובמבר 2017 06:02

פריטים קשורים