היכן הבאג בניתוח "בעיית הריכוזיות"? חברות עסקיות אכן זקוקות לבלמים ואיזונים, אבל הרגולציה הטבעית והמיטבית נוצרת בשוק פתוח ותחרותי.
לועדות יש הנחה סמויה שהמסגרת בה פועל המשק היא נתון קבוע, כתורה מסיני עבור היהודי המאמין. ועדה מחפשת פיתרון "מעשי" לעכשיו. ולכן אינה חושפת את שורש הבעיה – המגבלות על חופש השוק שהפוליטיקאים מכתיבים.
מידי פעם מכריז משרד התעשייה על "מבצע" להשבת חובות. טוענים שהחוב המצטבר של מפעלים שזכו לסיוע מכספי מדינה עומד על 1.5 מיליארד שקל. לא כולם "משוגעים" להחזיר למדינה חובות כי כספי מדינה הם "כסף של אף אחד.
צמיחה מדהימה בשיעור שנתי של 7.8 אחוזים נרשמה בישראל ברבעון האחרון של 2010. כותרות כאלה נקשרו עד כה רק עם הכלכלה הסינית. האם האור הבוהק שבקצה המנהרה הוא של הרכבת שמאיימת לדרוס אותנו?
"מתפרת העצמאות" במצפה רמון נסגרה לאחר 30 שנות פעילות. העובדות פוטרו והייצור הועבר לסין. המתפרה בקשיים מזה שנים ובשנת 2000 הפכה לקואופרטיב של העובדות. המתפרה מייצגת פרק בסיפור מדינת הרווחה הישראלית.
הישגי הסקטור העסקי בישראל מדהימים, בייחוד לאור מגרעות המשטר הכלכלי-פוליטי בישראל. איך הצליח הסקטור העסקי בישראל כנגד כל הסיכויים? איך קרה המהפך?
מצבנו טוב ממרבית מדינות המערב. היקף החובות הכוללים בישראל עומד על פחות מ-2 שנות תוצר. באירופה, יפן וארה"ב מעריכים את החובות בהיקף של 3 עד 5 שנות תוצר. חובות שאין דרך לפרוע ביושר.
לפני כשבועיים הסתיים בשעה טובה מסע פרסום נוסף של משרד המסחר והתעשייה לקניית "כחול לבן". "הגנה על תוצרת הארץ" אינה מטיבה עם כלכלת ישראל. הצרכן הישראלי אינו מזיק למדינה אם הוא מעדיף לפעמים תוצרת חוץ.
מדינת ישראל התדרדרה למקום ה-78 במדד החופש הכלכלי העולמי. בשנת 2002 היינו במקום ה-48 שגם הוא לא ממש מכובד. מספרים פסימיים, אבל בכל זאת יש קרן אור...
כך קובע ''מסמך עבודה'' של כלכלנים מהאוניברסיטה העברית. מידי פעם ''מוכיחים'' כלכלנים, על פי ההיסטוריה הכלכלית של מדינת ישראל, שהמשק צמח גם בתקופות כאשר מעורבותה של הממשלה בכלכלה הייתה גבוהה – האומנם?