סיפור הריכוזיות במשק הישראלי הוא אגדה שמקורה באידיאולוגיה ובססמאות מרקסיסטיות. זה פשוט לא נכון – זאת לא המציאות בישראל. יש "טייקונים" שצמחו ב"עשר אצבעות", יש שעשו הונם בחו"ל, ויש מתעשרי הייטק.
הריכוזיות במגזר העסקי נובעת מהתערבות המדינה בכלכלה. החוק יגביר ריכוזיות גרועה יותר - ריכוז כוח בידי הפוליטיקאים. הדרך לטפל בריכוזיות היא שוק חופשי יותר. לא הגברת הרגולציה ולא העצמת כוחם של פוליטיקאים.
למה מתנדבת חברה גדולה לתרום סכומים אדירים למדינה? הרי יכלו גם לא לשלם – אי אפשר להכריח לחלק דיבידנדים. כדי לשפר תדמית של חברה אפשר לתרום לצדקה עשרות מיליונים, אבל 2 מיליארד? מה נלחש לחברות באוזן?
מדינה, בה מערכת כלכלית מצליחה ומוניטין מקצועי מעולה – הופכים ל"אויב הציבור" – היא מערכת חולה, מעוותת. שירותי מרפא ליצוא יהפכו את ישראל למרכז רפואי עולמי ולענף יצוא שישווה וישיג את תעשיית ההי-טק.
במקום לשנות את הסביבה העסקית המציאו את החוק לעידוד השקעות הון. במסגרתו קיבלו המאושרים כ-60 שנה של הטבות ומענקים. ממשלה ש"מעודדת" תעשייה מפרסמת ברבים שלא כדאי להקים תעשייה בישראל, אחרת לא צריך "לעודד".
כאשר מטיפים לנו שהצלחה כלכלית עלולה להזיק – צריכה נורת אזהרה אדומה להבהב, מעליה כתוב: "זהירות, עיוות כלכלי". לא ההצלחה היא הבעיה, אלא העיוותים בכלכלה המקומית - הם עלולים להפוך הצלחה ל"אסון לאומי".
מטרת כובד הרגולציה היא "הגנה על המשקיע". נניח שזה נכון והכרחי. אז בואו נשאיר את הבורסה באחד העם עם הרגולציה שאמורה להגן – אבל נאפשר הקמת בורסות מתחרות שלא יהיו כפופות לרגולטורים רק לתקנון פנימי עצמי.
שי אגסי רשאי היה לצפות שממשלות יסבסדו אותו מכיסי משלם המסים - למה לא? על אנרגיית שמש ורוח לא שורפים כסף? תמיד חשדנו שזו "התכנית העסקית" האמיתית כי הערכנו את תבונתו. אולי חשדנו בכשרים...
שתי יוזמות התחילו לפני 3 שנים: האחת חברה ממשלתית, להקמת שוק סיטונאי חדש לירקות ליד חיריה – פשוט יחסית. השנייה – פרויקט מגדלי מגורים מורכב של גינדי במקום השוק הישן בת"א. נחשו מה קורה אחרי שלוש שנים?
השביתה נגד "השמים הפתוחים" הסתיימה בצ'ק שנתי של כ-500 מיליון שקל שאנחנו, משלמי המסים, נרשום לפקודת אל על "לכיסוי הוצאות האבטחה". הסכום הענק לאבטחה של פחות מ-50 מטוסים בלתי סביר בעליל. בואו נעשה חשבון.
