השאלה הבסיסית היא בשביל מה צריך בכלל שר תרבות? למה המדינה מתערבת בעסקי התרבות?

רשות הדיור הציבורי של ניו יורק מעסיקה 11,000 עובדים. עובד אחד לכל 16 דירות. הבניינים מוזנחים כי חסרים מיליארדים לתחזוקה, רבע מהדיירים לא משלמים אפילו את שכר הדירה המסובסד. אין ממי לגבות.

"מדע הסקרים" נכשל גם בבחירות בבריטניה. האם יש כאן מדע?

פנאלים סולריים הותקנו גם בכנסת. הטענה ל"חיסכון בחשמל" היא רמאות. לא פחות. הכנסת "חוסכת" באמצעות העלאת מחיר החשמל לצרכנים כדי לסבסד את החשמל הסולארי. לנו זה עולה יותר.

אצל הירוקים כל כביש צריך לבטל, אסור לבנות בפריפריה כי זה גוזל אדמה, ואסור בעיר כי הבניין מסתיר את השמש, על מפעל חדש אסור בכלל לדבר. אנשים צריכים להתקיים מיוגה ומדיטציה. כל ג'וק - מלך.

אם התחבורה הציבורית (וגם חברת אל-על) מושבתת בשבת – הגיוני שגם כל רכב ממשלתי אחר יושבת. למה רק שרים?

המשרדים שערכו את המדגמים עשו ככל יכולתם בכנות וברצינות, כדי להביא תוצאה מדויקת ולשפר את המוניטין והרייטינג שלהם. אז איך הם נכשלו בגדול? את התשובה יש לחפש בתחום אחר.

המלצות ממשלתיות לתזונה בריאה: לעתים, אנחנו מקבלים הנחיות המבוססות על קונצנזוס של מדענים, אך ללא ביסוס מדעי של ממש. אלה משמשות בסיס לפעולה ממשלתית נרחבת שמתבררת לבסוף כמזיקה.

רוב הציבור, בהנהגת התקשורת, מבקרים את "השחיתות" ומייחלים לממשלת מלאכים "אחרת". זו אוטופיה - מעולם לא הייתה ממשלה כזאת ולא תהיה. אם הממשלה והסקטור הציבורי יהיו קטנים אז גם השחיתות תהיה "קטנה".

מותר לאנשים לרכוש שירותי בריאות לפי רצונם ויכולתם, ואסור (בלתי מוסרי) שהממשלה תמנע מהם שירותי בריאות כאלה או אחרים בטענה "זה לא שוויוני".