כל העסק בנוי על סובסידיות. קם ונופל לפי גובה הסובסידיה מכספי משלם המסים. במדינות המערב חודרת ההכרה שהבלוף גם לא עוזר להקטנת הפליטות של דו תחמוצת הפחמן.

אל תאמינו לסיפורי בדים ירוקים. חשמל מהרוח הוא ברכה לבטלה וגם יקר. זה לא עובד. מאות המיליארדים שבזבזו בעולם על תחנות הרוח הם אינדיקציה לחוסר השפיות של העולם, לא ליעילות תחנות הרוח.

אל להורים לסמוך על מערכת החינוך. החינוך הממשלתי לא מוצלח יותר משרותי הכבאות הממשלתיים. סיפורו של אבחון "ליקוי למידה".

ההמנעות מהקמת תחנת כוח פחמית ממניעים ירוקים הזויים, והסתמכות היתר שלנו על הגז המצרי היו מעשים חסרי אחריות לחלוטין.

הרמטכ"ל החדש, בני גנץ, הוא קצין מעולה, מוכשר, מנוסה וישר. מועמד מעולה, בחירה ראויה. כל רמטכ"ל הוא מעולה, גאון ומשכמו ומעלה, עד שפורצת מלחמה... עד שהוא עומד במבחן האמיתי.

סיפורו של "הגז המצרי", או איך עושים "עסקים" במדינות עולם שלישי? ה"משקיעים" לא משקיעים, "הסכם" אינו הסכם. הסיכון העסקי הוא כמובן של אזרחי ישראל, "בעלי הבית" של חברת החשמל שנתנה ערבויות ל"עסק".

הבמאי האמריקאי מייקל מור העלה רעיון קומוניסטי ותיק לפתרון הבעיות של אמריקה - להלאים את רכושם של המיליארדרים. אין צורך להרחיק ולתקוף את הרעיון אידיאולוגית - אפילו תרגיל פשוט בחשבון מדגים את השטות.

הנשיא אובמה מהלל את החינוך הציבורי, אך בטעות נתן כדוגמה ומופת בית ספר שפועל כמו בית ספר פרטי.

יפן נתפסה עם "המכנסיים למטה" ללא רזרבות חשמל. זה מה שיקרה לנו מפגיעת טיל בתחנת כוח באשקלון. הקמפיין הירוק והמוצלח נגד שימוש בפחם מוביל לאסון כבר עכשיו ולא בעוד 100 שנה (אולי) בגלל "התחממות גלובאלית".

תקלת דלק המטוסים המזוהם שערורייתית מאשר נראה על פני השטח. ספק אם "בעיית הריכוזיות במשק" קיימת בחברות המסחריות. אין ספק שהיא קיימת בסקטור הממשלתי המנופח והמונופוליסטי. ריכוזיות שעלולה לעלות בחיי אדם.