מדוע "התהליך האינפלציוני" בארה"ב אינו תופעה כלכלית אלא "תהליך פוליטי"? הוא לא יסתיים לפני שינוי "המצב הפוליטי". וזה לא יקרה לפני התממשות אסון חברתי-כלכלי.

האם ה"תהליך האינפלציוני" באמריקה מבטא מצב כלכלי חולף שנגרם על ידי מגפת הקורונה החולפת? האם סיום הקורונה יעצור את עליות המחירים?

איך "מתבשל" תהליך אינפלציוני – עליית מחירים מתמשכת, ומה מתדלק את "התהליך"?

עשור של שגשוג מתמשך במשק יוצר "עודפים" במטבע חוץ. שער הדולר אמור היה לרדת אפילו ל-2 ₪ לדולר. מחירים אמורים היו לצנוח. בנק ישראל בולם מלאכותית את התחזקות השקל ומונע את הוזלת עלות המחיה בישראל.

משבר 1929 צריך להיות תמרור אזהרה וציון דרך בהיסטוריה הכלכלית ככשל הטרגי הבולט של מעורבות פוליטיקאים בכלכלה.

הכלכלה הנאצית הוציאה לכאורה את גרמניה מהמשבר הכלכלי, ההוכחה: האבטלה חוסלה, האינפלציה נמנעה. הדרך: תכנון טוטליטרי ריכוזי, פיקוח על הסקטור הפרטי, הוצאות ממשלתיות עצומות, גירעון ענק. קיינס ניצח.

התרופה למשבר הכלכלי הנוכחי במערב היא "פיזור כסף מהליקופטר". זו כנראה גם הדרך שבחרה ממשלת גנץ-נתניהו. קיימת אחידות דעים בעולם על התרופה – לא נשמעת דעה שונה. איך נחלצה גרמניה ממשבר כלכלי קשה פי כמה ב-1946?

לקורונה יש תרומה פוליטית מפתיעה למנהיגי המדינות ולנגידי בנקים מרכזיים.

כולם אוהבים לפרסם נבואות חורבן. אסונות ותחלואים זוכים לרייטינג גבוה, כך גם "התחזיות" – חורבן כלכלי, אסון אקלימי, או מלחמת עולם. העובדות הפוכות: 2018 הייתה, קרוב לוודאי, השנה הטובה בהיסטוריה (עד כה).  

יותר מידי צרפתים התרגלו להתפרנס מהמדינה ופחות מעבודה. ולכן, את האש בפאריס לא יכבו עם מים, אלא באמצעות הגדלת החוב הלאומי וגלגולו לעתיד.