כולם אוהבים לפרסם נבואות חורבן. אסונות ותחלואים זוכים לרייטינג גבוה, כך גם "התחזיות" – חורבן כלכלי, אסון אקלימי, או מלחמת עולם. העובדות הפוכות: 2018 הייתה, קרוב לוודאי, השנה הטובה בהיסטוריה (עד כה).
יותר מידי צרפתים התרגלו להתפרנס מהמדינה ופחות מעבודה. ולכן, את האש בפאריס לא יכבו עם מים, אלא באמצעות הגדלת החוב הלאומי וגלגולו לעתיד.
חוב ההלוואות שנטלו סטודנטים למימון הלימודים באמריקה שני בהיקפו אחרי חוב המשכנתאות, גדול מהחוב על כרטיסי אשראי ועל רכב. למה בעצם צריך בארה"ב תואר אקדמי כדי להשיג מקום עבודה, גם אם אין קשר בין הלימודים לג'וב המוצע? זה לא היה כך תמיד.
דורות של אזרחים באמריקה תכננו את תקופת הפרישה וסומכים על עמידת הממשל בהתחייבויותיו. רב הסיכוי שההתחייבויות לא יקוימו, אורח החיים לו קיוו עלול להפוך לאירוע המוני רב-נפגעים. מגה פיגוע כלכלי.
משאל עם בשווייץ: בעד או נגד רעידת אדמה בנקאית. רפורמה שתמנע מבנקים לייצר כסף באמצעות מתן אשראי.
נשיאה החדש של צרפת מוכתר בתואר הגנאי החברתי: "נשיא של עשירים". ההשקפה הסוציאליסטית גורסת כי מלאי העושר סופי, שייך לכולם, והממשלה צריכה לדאוג לחלוקה צודקת של העושר.
למה הפועל במיזורי הפסיד את מקום העבודה? רמז: לא בגלל "גלובליזציה".
המנהיג הפוטנציאלי של העולם החופשי, דונלד טראמפ, קורא לעצור את הסחר החופשי כדי להגן על מקומות עבודה באמריקה. הפגנות ענק בגרמניה. דן פרופר יו"ר "אוסם" ושר התחבורה ישראל כץ מצטרפים למלחמה ביבוא מוצרים ושירותים לישראל.
למה הם טועים?
האליטות בבריטניה מאשימות בתוצאות המשאל את "הרחוב". העם הבור החליט לא-נכון. הבריטים הצביעו מסיבות שונות, אחת מהן היא הרגולציה המחניקה של הביורוקרטיה האירופאית.
הבנק האירופאי המרכזי מגדיל את רמת "התמריצים" לכלכלת אירופה. מכפיל את ההימור וממשיך בהדפסת כסף מסיבית שבינתיים תורמת רק לבעלי דירות ומניות. אירועים "שלא יעלו על הדעת" אכן קורים.
