מחאת "וול סטריט" פונה לכתובת שגויה - נגד הבנקאים, במקום נגד הממשלה שאשמה בהשתוללות הבנקאים. הסנט בחקיקה "חברתית" אילץ בנקים לאשר הלוואות לכול קבצן, אחרת יתבעו על אפליה גזעית.
כפייה של המדינה על עסקה מרצון שמתגבשת במשחק הכלכלי בין אנשים חופשיים – מובילה לעיוות בשוק ולתוצאות גרועות יותר שלא תמיד ניכרות מייד. את ה"כלכלה" אי אפשר לרמות ומישהו צריך לשאת במחיר. למי יוגש החשבון?
הסרט אותו אנו חיים בישראל, הוא תסריט שהתרחש במערב לאורך תקופה ארוכה. תהליך של צבירת חוב ציבורי שמתקרב לקיצו ומכונה "משבר החובות הריבוניים". הלחץ הציבורי המוצלח של מנהיגי המחאה יאיץ את התהליך.
יוקר המחייה הוא בעיה שיש עליה הסכמה מקיר לקיר. ישראל עלולה להמשיך ולבחור במדיניות של השמאל ולהרחיב את מדינת הרווחה. המשמעות היא הנצחה והרחבה של המצב שיצר את הבעיה מלכתחילה.
הלהט המהפכני שלכם חוצב להבות. ההד חוזר אליכם מהתקשורת התומכת, מהאקדמיה ומהממסד הפוליטי. עצרו לרגע! האם ייתכן שעדר הבאפלו שועט אל עבר התהום? הביטו אל תוצאות מהפכות אחרות, עם אותן הסיסמאות, שהצליחו.
מפגיני המאהלים הגישו את "מסמך הדרישות" שלהם. זהו מנשר אידיולוגי טהור, קיצוני וקומוניסטי. אין בו שום צעד להקלה של מצוקה מעשית. ילדי הסושי והנרגילה, ילדי ג'ינסים של מעצבים. דרישתם - לקחת מאתנו ולתת להם.
השבוע התפרסם הנתון המדאיג שהאבטלה בארה"ב עלתה ל- 9.2%, והיא מסרבת לרדת למרות שהוכרז כבר לפני שנה על "סיום" המשבר הכלכלי ועל המשך הצמיחה. למה יש אבטלה "כרונית"?
אירועים היסטוריים מתגלגלים לכיוונים כאוטיים ובלתי חזויים. את השרשור הלוגי של האירועים ניתן לבנות רק בראיה לאחור והתוצאה נראית מפתיעה לא פחות מהשפעת משק כנפי הפרפר באמזונאס על סופת טורנאדו בטקסס.
"פתרונות דיור ממשלתיים" היו תמיד פיתוי לפוליטיקאים ולממשלות וזכו גם לגיבוי אידיאולוגי. התוצאה הייתה זהה בכל מקום בו פוליטיקאים "בנו" דירות: שיכונים ממשלתיים מכוערים, אפילו באמריקה.
שאלה פשוטה לכאורה: איך בכלל נקבע שכר? למה שכר המינימום לא הועלה ל- 10,000 שקל לחודש? הרי העלאה כזו יכולה לבטל סופית את "השכבות החלשות"; מדוע שהממשלה לא תקבע דרוג שכר "הוגן" בכל המשק, לכל העובדים?
