ידיעה זניחה בעיתון מדגימה את "הבאג הדמוקרטי": פגיעה בזכויות הפרט לטובת קבוצת לחץ. והפעם - לחצים פוליטיים של מסעדות באילת לביטול מבצעי "הכול כלול" בבתי המלון.
ויכוח מיותר בניצוח ועדה מיותרת. אירופה לא מחכה לגז הישראלי. שיקולים פוליטיים הם שיקבעו בעתיד את מבנה משק הגז ולא ועדה ש"מתכננת" ל-25 השנים הבאות...
"טייקונים" ראציונלים לכאורה תורמים מיליוני שקלים לרבנים פופולאריים כמו פינטו ואיפרגן, שהם בעצמם "טייקונים קטנים" (מוערכים בעשרות מיליוני שקלים). הם מעידים גם על "התייעצויות עסקיות" עם רבנים.
כדי לתת "שירותים חברתיים" צריך להגדיל את המיסוי. נטל המס הגבוה חונק ומבריח יזמים. יזמים הם אלה שמייצרים את העושר עבור כולנו.
משרד האנרגיה מסבסד החלפת מקררים ישנים בחדשים עד ל-30% מעלות מקרר חדש - כדי לחסוך באנרגיה. להתערבות ממשלתית בכלכלה יש תמיד תוצאות בלתי צפויות "מפתיעות" כי העם חכם מפקידיו.
כמעט כל המקורות הכלכליים לאחר קום המדינה היו מרוכזים בידי הממשלה, הסוכנות היהודית וההסתדרות – ובכולם שלטו מקורבי שלטון מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל – גלגולה הראשון של מפלגת העבודה). אז היו היה פעם...
ל"מאפיה" בנמל אין צורך ב"חיסול חשבונות" עם יריבים בעזרת מקלעים, או יציקת מתחרה בעומק בטון של יסודות בניין... אין להם יריבים ומתחרים – הממשלה במסגרת חוקי העבודה דואגת לביצור מונופול "העבודה המאורגנת".
תנועת המחאה הפנתה את תשומת הלב ליוקר המחיה בישראל. העלאת הנושא הוא ההישג היחיד של המחאה – בכך מתחילה ומסתיימת ה"הצלחה". כל עוד נתעלם מהגורם האמיתי ליוקר, לא יעזור אם נאלץ מישהו להוזיל מחיר מוצר מסוים.
4% מסכום הקרן הלאומית יוקצו למטרות "מועילות" שהממשלה תחליט עליהן. "מטרות מועילות" הן קוד מקובל לחלוקה על פי מפתח פוליטי. האוצר רצה לנהל את הכסף, גם בנק ישראל רצה – פישר ניצח. איך לנהל את הקרן הלאומית?
כולם מתרעמים על ה"תספורת" לחובות "טייקונים" כמו תשובה ולבייב. באג"ח יש סיכון. המשקיעים מוחים, אבל לא "רימו" אותם. בעסקים יש כישלונות. הקיבוצים "גילחו" אותנו למרות שלא קנינו מרצון אג"ח. סוציאל-חזירות.