בעבר הלא-רחוק, יוקר החיים בישראל היה גרוע באופן קיצוני ולא רק במוצרי מזון. הסיבות ליוקר של אז - זהות לסיבות ליוקר כיום. השיטה הכלכלית והאידיאולוגיה שברקע הם שאשמים. מה צריך לעשות?
"רובוט שווארמה" (ראו סרטון) חותך רצועות שווארמה נבחרות מהגריל המסתובב, אינו מתעייף ואינו יוצא להפסקת סיגריה. אוטומציה מוזילה מוצרים לצרכן... גם שווארמה. אבל, ייתכן גם מצב בו אוטומציה מייקרת מוצר.
ספק אם המדינה היא שצריכה להעניק את הפרסים על חשבון משלם המסים (למרות סכומם הזניח). אבל לא זה "העניין" – אם כבר מחלקים פרס לאומי, בולטת בחסרונה קטגוריה אחת קבועה: פרס ישראל ליזמות ולעסקים.
מידי פעם מכריז משרד התעשייה על "מבצע" להשבת חובות. טוענים שהחוב המצטבר של מפעלים שזכו לסיוע מכספי מדינה עומד על 1.5 מיליארד שקל. לא כולם "משוגעים" להחזיר למדינה חובות כי כספי מדינה הם "כסף של אף אחד.
כל עוד העסק מתנהל בשקיפות והמשקיעים יודעים כמה המנהלים מקבלים – "שייקחו כמה שהם רוצים". וכי מה יעשה דירקטוריון החברה עם הכסף שייחסך משכר המנהל? מהו "שכר מופרז" ובאיזה סקטור באמת משלמים שכר מופרז.
אסור שהשפויים שבין אזרחי ישראל יפלו במלכודת הלא מוסרית; עליהם לזהות את הסתירה במאבק שבו מנסה השמאל, תוך טענת הגנה על "זכויות העם", לפגוע בזכות הקניין של חלק מהעם – המשקיעים בחיפושי גז.
אין הצדקה מוסרית להפרה גסה של חוזה בין המדינה לאזרח – שינוי רטרואקטיבי של גובה התמלוגים של המשקיעים בחיפושי גז. מדובר בהפרה בוטה של חוזה בין שני צדדים. "ההצדקה" היחידה מקורה באידיאולוגיה המרכסיסטית.
"מתפרת העצמאות" במצפה רמון נסגרה לאחר 30 שנות פעילות. העובדות פוטרו והייצור הועבר לסין. המתפרה בקשיים מזה שנים ובשנת 2000 הפכה לקואופרטיב של העובדות. המתפרה מייצגת פרק בסיפור מדינת הרווחה הישראלית.
חברה ממשלתית חדשה קמה: השוק הסיטונאי. הזדמנות לעקוב כיצד נולד עיוות, ולחזות איך אינטרסים פוליטיים הופכים למוקד כוח פוליטי חדש, מקור לחלוקת ג'ובים והטבות וכלי ליצירת זכויות כלכליות יש מאין לחוג סגור.
המלצות לשיקום הכלכלה ע"י סיוע ממשלתי מבוססות על הנחה שגויה שחברות ותיקות כמו אינטל מייצרות את רוב מקומות העבודה. נתונים של 30 שנים - מציגים את הטעות - מקומות עבודה נוצרים כמעט רק ע"י מיזמים חדשים.
