אתם כאן: עמוד הבית
שיטת הוועדות נוחה ומתאימה לפוליטיקאים. כך אפשר לברוח מאחריות, מניהול מעשי, מעשייה של ממש, ולהסתתר מאחורי הוועדה. אפשר להעביר את הזמן בתפקיד, ליהנות מהמעמד והצ'ופרים, בלי לעשות כלום.
בתזונה, כמו בתחום הכלכלה והאקלים, המדענים וויתרו לרוב על שלב הניסוי וההוכחה (בגלל הקושי), ומציגים כל השערה כאמת מדעית. 60 שנים של מאות אלפי מאמרים, מחקרים והמלצות - אבל אחוז השמנים והסוכרתיים רק גדל.
האידיאולוגיה הסוציאליסטית מנחה את רוב הכלכלנים והעיתונאים ומונעת מהם לחפור נדבך נוסף – מעבר לתיאור שטחי עד כמה "המצב נורא". אין להם פתרון חוץ מהלאמה ו"פיקוח" כי אז יתנגשו חזיתית עם האידיאולגיה שלהם.
סיפור הדסה הוא סיפורו של המשק הישראלי הציבורי ושל הרפואה הציבורית – וזו נגועה במחלה כרונית חשוכת מרפא מעצם היותה "ציבורית" – עסק ללא "בעל בית". צריך להפוך את הדסה ל"אזור רפואה חופשי".
מדינה, בה מערכת כלכלית מצליחה ומוניטין מקצועי מעולה – הופכים ל"אויב הציבור" – היא מערכת חולה, מעוותת. שירותי מרפא ליצוא יהפכו את ישראל למרכז רפואי עולמי ולענף יצוא שישווה וישיג את תעשיית ההי-טק.
בטעות מוצגים עיוותי מערכת הבריאות באמריקה כהוכחה לכישלון הקפיטליזם במערכת הבריאות. ארה"ב אינה דוגמה ל"רפואה קפיטליסטית", משום שאינה כזאת. לא "כוחות השוק" מעוותים את המערכת, אלא מעורבות הממשלה.
העישון בהחלט מזיק, אין ספק בכך, מזיק למעשן ומקצר את חייו. אבל האם הממשלה צריכה לנסות להכריח את האנשים לחיות חיים יותר בריאים או יותר ארוכים?
כאשר עסקי הבריאות מנוהלים על ידי המדינה, נוצר האבסורד שייצוא גדול של שירותי רפואה הופך ל"אויב העם". פרופ' לייטרסדורף, דקאן הפקולטה לרפואה בירושלים טוען "אין לנו את הלוקסוס לקיים בישראל תיירות רפואית".
אין במציאות מערכת "רפואה ציבורית". המערכת למעשה מופרטת ובאופן הגרוע האפשרי: בטיפול האיכותי זוכים חינם בעלי הקשרים, אחרים מטופלים ב"רפואה השחורה" היקרה, בשר"פ ובקליניקות הפרטיות. כל היתר סובלים בתור.