אתם כאן: עמוד הבית
אם חנין זועבי אשמה ב"הסתה" לדבר עברה, אם דעותיה המושמעות מסכנות את מדינת ישראל – צריך להיות עקביים – לכלוא ולהעניש, או לפחות "לחקור", עוד רבבות ישראלים.
לתפקיד הסמלי של נשיא המדינה יש תוכן ממשי מאד: להוריד את עומס האירוח מראש הממשלה. מגיע אלינו זרם בלתי פוסק של נשיאים, שרים, חברי פרלמנט מכל העולם, וגם "חשובים" אחרים. צריך מישהו חשוב שיארח ויפטפט.
משאל עם מקשה על התגבשות של לוביסטים לייצוג קבוצות-אינטרס. אלה מעוניינים בחוקים שמטיבים עם סקטור מסוים. בדמוקרטיה כמו אצלנו – חוקים מתקבלים משיקולים צרים שמזיקים לרוב הציבור. משטר של העדפת קבוצות לחץ.
נתניהו, והצמרת הפוליטית מדקלמים שצריך "לעודד תחרות". לחוקק חוקים "לעידוד התחרות", להגדיל את מעורבות הממשלה בכלכלה ולצמצם את חופש הפרט - "למען התחרות". להקפיא מים כדי שיתחממו.
ביורוקרטיה אינה סתם טופס מעצבן, או נוהל מייגע. מצטברות אלפי שעות עבודה של פקידים בבנקים, במשרדי ממשלה, בעירייה ובמוסדות ציבוריים אחרים. לנו זה עולה יותר.
למה ליידרמן לא ישב וחשב ביסודיות, לפני קבלת התפקיד? איך לא הגיע למסקנה הנכונה שאינו מתאים לתפקיד הנגיד? כי הוא פרטצ'ניק. די בתכונה זו כדי להסירו מרשימת המועמדים – הוא לא מתאים להיות נגיד!
את משרד התרבות והספורט צריך לסגור ולשלוח את עובדיו המסורים לחפש עבודה אמיתית.
ישנם מוצרים ושרותים שהמדינה צריכה לספק. אך אלה אינם ראיה לכישרון הניהול והפיקוח של "המדינה", ובשום אופן אינם הוכחה לחיוניות התערבותה גם בתחומים אחרים. די לנו במשימות בהן אין לנו ברירה זולת המדינה.
החוק האוסר על הנחות לספרים אושר להמשך חקיקה בכנסת. גם שיעור התמלוגים יהיה אחיד וקבוע לכל הסופרים. מדובר בהתערבות בוטה של המדינה לטובת סקטור שפוליטיקאים החליטו ש"מגיע לו" על חשבון הצרכן.
לפיד חדל להשתמש במינוח שהיה לחלק בלתי נפרד מזהותו הפוליטית: את "מעמד הביניים" החליף מונח חדש – "האדם העובד". שאפו ליועץ שתיקן לו את הטעות.