אתם כאן: עמוד הבית
כישלונה המוחלט של מערכת החינוך הממשלתית, האיץ בשנים האחרונות פתיחה של בתי ספר פרטיים. חסידי האוטופיה של השוויוניות והאחידות כמובן מתנגדים לרעיון.
הבעיה אינה במנהלים, בשר או מחסור בתקציב. אלא במונופול שהמדינה נטלה לעצמה – לחנך, להכתיב מערכי לימוד, לקבוע מי ילמד, כמה, מתי והיכן – הכול. משרד חינוך אינו יכול לחנך כפי שמשרד התיירות לא מביא תיירים.
פרופ' לכלכלה בקולג' אמריקאי מדגים לכתה, בניסוי, כיצד פועל סוציאליזם. הוא מנהיג ציון שוויוני אחיד וזהה לכל הסטודנטים שמתבסס על ממוצע הציונים של כל הכיתה במבחן...
יש בישראל מבחר גדול של בתי ספר פרטיים: קורסים להכנה לפסיכומטרי, מכונים לבגרות, ובתי ספר פרטיים ללימוד מקצועות מחשב ותוכנה.
אין תועלת בהחלפת שר החינוך או מנכ''ל המשרד. אין בעיה של ''מחסור בשעות הוראה'' וגם לא ''מחסור בכסף''. הבעיה היחידה היא המונופול הממשלתי על החינוך.
טענה תמימה שמושמעת לעיתים תכופות על ידי אנשי ציבור ותקשורת. שורשיה האידיאולוגים של השקפת העולם שהמדינה אחראית כמעט לכל הסובב אותנו נעוצים בתנועה הסוציאליסטית-קומוניסטית שהפכה למקובלת לפני כמאה שנים...
פרשנים מדברים בהתרגשות על הצורך בהשקעה ביצירת הון אנושי, ועל חוסר ההבנה המוחלט של ראש הממשלה ופקידי האוצר. חרדת הקודש שבה מתייחסים לאוניברסיטאות, מוגזמת.
משרד החינוך אינו אשם, גם לא המנהלים והמורים. בשורש הבעיה איש לא נגע: הזכות המונופוליסטית שהמדינה נטלה לעצמה – לחנך, להכתיב, להחליט מי ילמד, כמה, מתי והיכן – הכול.