אתם כאן: עמוד הבית
תנועת המחאה הפנתה את תשומת הלב ליוקר המחיה בישראל. העלאת הנושא הוא ההישג היחיד של המחאה – בכך מתחילה ומסתיימת ה"הצלחה". כל עוד נתעלם מהגורם האמיתי ליוקר, לא יעזור אם נאלץ מישהו להוזיל מחיר מוצר מסוים.
4% מסכום הקרן הלאומית יוקצו למטרות "מועילות" שהממשלה תחליט עליהן. "מטרות מועילות" הן קוד מקובל לחלוקה על פי מפתח פוליטי. האוצר רצה לנהל את הכסף, גם בנק ישראל רצה – פישר ניצח. איך לנהל את הקרן הלאומית?
כולם מתרעמים על ה"תספורת" לחובות "טייקונים" כמו תשובה ולבייב. באג"ח יש סיכון. המשקיעים מוחים, אבל לא "רימו" אותם. בעסקים יש כישלונות. הקיבוצים "גילחו" אותנו למרות שלא קנינו מרצון אג"ח. סוציאל-חזירות.
מידי פעם אני מקבל מיילים ששואלים מדוע אין באתר פרק על יחסי עבודה וזכויות עובדים. ערב השבתת המשק (בזמן העלאת הכתבה השביתה עדיין לא "סופית") הוא עיתוי ראוי לפרסום תקצירו של פרק עתידי.
מימון ממשלתי למחקרים מעלה חשש לשיקולים זרים - העברת כסף למקורבים ולביצוע מחקרי זבל. ממשלה לא צריכה לעסוק במדע. המדען הראשי מיותר לחלוטין, בדיוק כמו הרב הראשי.
נוח לפוליטיקאים לכוון את זעם ההמון אל הסופרמרקט. כי מתוך כל שרשרת השיווק והבחישה הפוליטית – מולנו ניצבת רק הקופאית בסופרמרקט – אנחנו לא משלמים ליבואן, למכס או למכון התקנים. למה "פער התיווך" תמיד גדול?
המלחמה הממשלתית המסתמנת נגד ה"ריכוזיות" מסוכנת יותר מה"ריכוזיות". היא מבוססת על הרחבת הניהול הממשלתי של הכלכלה, הכבדת הרגולציה ותוספת חקיקה. הדרך הנכונה – בדיוק הפוכה.
היכן הבאג בניתוח "בעיית הריכוזיות"? חברות עסקיות אכן זקוקות לבלמים ואיזונים, אבל הרגולציה הטבעית והמיטבית נוצרת בשוק פתוח ותחרותי.
לועדות יש הנחה סמויה שהמסגרת בה פועל המשק היא נתון קבוע, כתורה מסיני עבור היהודי המאמין. ועדה מחפשת פיתרון "מעשי" לעכשיו. ולכן אינה חושפת את שורש הבעיה – המגבלות על חופש השוק שהפוליטיקאים מכתיבים.
GE עם 14 מיליארד דולר רווח (2010) לא שילמה סנט למס הכנסה. הממשל עוד חייב ל-GE כסף... בגין הטבות מס. גם אצלנו פקודת מס הכנסה מלאה ב"חורים". הפוליטיקאים מחליטים על גודלם ומי יהיו "העכברים" שיהנו.