אתם כאן: עמוד הבית
המשבר הפיננסי הנוכחי, וההתערבות [הלאו דווקא מוצדקת] של ממשלת ארה''ב בשווקים גרמו להרבה פרשנים לדבר על כשלי השוק והצורך ברגולציה.
פרשת הבנקים פאני מיי ופרדי מאק בארה''ב מזכירה פרשה דומה להפליא שהתרחשה אצלנו. בשנת 1983 התרחש המשבר הגדול של מניות הבנקים.
האנשים שניהלו בנקים אלה לא היו ''קפיטליסטים'' מושחתים, אלא פקידי ממשלה לשעבר, מינויים פוליטיים של הנשיא קלינטון. גם הם, כמובן, היו מושחתים אבל בהחלט לא קפיטליסטים.
הבעיה אינה עמלות הבנקים אלא האיסור הממשלתי על הקמת בנקים חדשים. הקושי בפתיחת בנק חדש מונע תחרות בקרטל הבנקים.
בג''ץ דן בכובד ראש אם להשוות את ההקצבה מהמדינה שמקבלים ספורטאים נכים אל ההקצבה שמקבלים ספורטאים אולימפיים [בריאים]. בג''ץ מתעסק בשטויות!
חוקי הממשלה ה''סוציאליים'' לכאורה, אינם אלא כסות למנגנון מושחת לניצול העובדים והמעבידים לטובת המתווכים המקורבים והפוליטיקאים.
הפרשנים מאמינים אמונה אידיאולוגית עמוקה, שכמה שיותר רגולציה יותר טוב. אבל הבעיה המעשית היא שאין אנו יודעים לעשות רגולציה טובה, יותר מאשר אנו יודעים לעשות עסקים טובים שלא נכשלים אף פעם.
אין לרגולטורים יתרון של חוכמת יתר, לא יתרון מוסרי, ולא כלים מיוחדים כדי לטפל במשברים. התקוות שתולים ברגולציה אינן מוצדקות, לא מבחינה פילוסופית ולא מבחינה אמפירית.
היפאנים היו ידועים בחריצותם המופלגת, ובנאמנות אין קץ לחברה שמעסיקה אותם. זה היה פעם. היום, רוח השוויוניות והשלווה הגיעה ליפאן.
אובמה הודיע בחגיגיות שיעשה מה שצריך כדי לקדם את הכלכלה. יפה מאד, אבל מה צריך?... אפילו הנשיא הטוב ביותר, ושר האוצר המוכשר ביותר לא יכולים לעזור אם אין איש יודע מה צריך לעשות...