רב המליץ ליהודי בעיירה להכניס לביתו עז לאחר שאשתו התלוננה על צפיפות בבית. סוף בדיחה: לאחר שבוע העז הוצאה, ואז כולם ברכו עד כמה הבית מרווח. כלכלת ישראל עמוסה ב"עיזים". לאישור להוציא עז קוראים "הטבה".

בסוציאל-דמוקרטיה, בניגוד לסוציאליזם המקורי (הקומוניזם), פוליטיקאים צריכים להיבחר מחדש. פוליטיקאים יעשו כמעט הכול כדי להיבחר. כדי להיבחר מחדש צריך לשחד את הציבור.

מדובר בסוג "הונאה" שאינה מוגדרת בספר החוקים. מילצ'ן רשאי בהחלט למחות נגד נתניהו בזו הלשון: "הבנתי שתעזור לי... נתתי לך מתנות כדי שתעזור לי... דפקת אותי ולא קיימת את חלקך במה שאני פירשתי כהבנה בינינו".

שימור בניינים הפך לדת יקרה שתורמת ליוקר הדירות. עיריית ת"א מוסיפה לרשימה כ-300 מבני בטון בסגנון הברוטליסטי. גחמות אומנותיות ונוסטלגיות של פקידי עירייה ו"מומחים" מטעמה. 

אף אחד לא מטיל ספק, אם המשימה שהוטלה על רשות ההגבלים בכלל ניתנת לביצוע על ידי פקידי מדינה? ריכוז הכוח בידי רשות ההגבלים מסוכן יותר מהנזק הפוטנציאלי שבמונופול פרטי. 

רשות ההגבלים העסקיים נחשבת לליבת ההסכמה הכלכלית הלאומית – אף אחד לא מערער על נחיצותה. רשות ממשלתית אימתנית ורבת עוצמה המהלכת אימים על המגזר העסקי – פוגעת בחופש הפרט ובזכויות הקניין.

אנשים נוטים לאידיאליזציה של העבר – "פעם היה טוב". פעם, לפני שנים רבות, עובדי ציבור היו מופת. אז הנה תזכורת לא מלאה... איך שכחנו?

ההפגנות נגד ה"שחיתות" דומות להפגנות 2011 "נגד היוקר". האם יש מישהו "בעד שחיתות"? האם במדרכה הנגדית מפגינה קבוצה אחרת "בעד שחיתות"? האם יש מישהו "בעד יוקר מחייה"? זעם שמחטיא את הכתובת הנכונה.

כמידי שנה, מדינת ישראל חוגגת את "חג העוני" – הביטוח הלאומי מפרסם את דו"ח העוני. האות ניתן והתגובות הרגילות זורמות. שלל כותרות זועקות על 1.8 מיליון עניים, שמחציתם ילדים. על הניסים ועל הנפלאות של העוני הסטטיסטי.

רק בישראל ציינו כלי התקשורת את 40 השנים ל"הסכם השלום". במציאות אין שלום עם מצרים – יש עוינות חד-צדדית. המציאות הכלכלית במצרים אילצה את סאדאת להגיע לירושלים.