בנק ישראל, בהנהגתו של "המבוגר האחראי", הדפיס בשנים האחרונות עשרות מיליארדי שקלים, ובנוסף גם לקח הלוואות שקליות – כך מומנה קניית מטבע זר שהצטבר לכמעט 80 מיליארד דולר – אלה הם "יתרות מטבע החוץ" של מדינת ישראל. כדי למנוע התפרצות אינפלציה צריך היה בנק ישראל "לספוג" את ים השקלים ולטמון אותו עמוק במרתפיו. לתכלית ראויה זו לקח בנק ישראל הלוואה שקלית מהציבור (באמצעות מכירת מק"מ – מלווה קצר מועד) וגם הלוואה מהבנקים המסחריים (ע"י עידוד הפקדות שלהם בבנק ישראל באמצעות ריבית). מדובר למעשה בהלוואות עתק של כ- 135 מיליארד שקל (שהתקבלו מהנפקת– מק"מ) וכ- 100 מיליארד שקלים שרשומים כ"פיקדונות התאגידים הבנקאיים" בבנק ישראל. גם סטנלי פישר לא מקבל ארוחות חינם והבנק המרכזי שלנו משלם ריבית שנתית, גבוהה יחסית, על ההלוואות. גם הריבית למחזיקי המק"מ משולמת על ידי הדפסת כסף וגלגול הלוואות.
יתרות מטבע החוץ הושקעו עד כה ב"השקעות סולידיות בטוחות" – כלומר, בריבית אפסית. יש להניח שרוב היתרות הושקעו באג"ח של ממשלת ארצות הברית – כי זה הנכס שנחשב כיום ל"נכס חסר סיכון". קרוב לוודאי שכל הכסף הושקע ב"נכסים חסרי סיכון" מסוג זה – אג"ח של ממשלות מערביות ריבוניות. כי הרי אין לחשוד בנטיות ספקולטיביות אצל "מבוגרים אחראיים".
הואיל והריבית שהבנק שלנו מקבל מ"השקעות סולידיות" היא אפסית לעומת הריבית שבנק ישראל משלם על ההלוואה שלקח בשקלים, נגרמים לבנק הפסדים גדולים – כחצי מיליארד שקל לשנה (2010). בנוסף, נגרמו לבנק עד כה הפסדי שער נכבדים כי הוא קנה את רוב הדולרים בשער גבוה (אפילו למעלה מ- 4 ₪ לדולר) לעומת שער הדולר היום – כאן כבר מדובר בהפסדים גדולים בהרבה – אבל אלו בינתיים רק הפסדים "על הנייר" (הפסד מצטבר של כ- 40 מיליארד שקל). לא נורא ולא סופי.
הפסדים כבדים אלה גורמים לבנק ישראל, ובייחוד ל"מבוגרים אחראיים", לנדודי שינה חמורים – אך בכך לא תמו הצרות. בשנה האחרונה הולך ומסתבר לראשי הבנק כי ה"השקעות הסולידיות" כבר לא כל כך בטוחות: דרוג החוב של ארצות הברית נפגע במשהו ואפילו של צרפת בדרך, כולל זה של מדינות אירופאיות "נאורות" אחרות כמו בלגיה, אוסטריה ואיטליה. יש להניח שהבנק המרכזי שלנו מושקע ב"סל סולידי" של אג"ח מדינות – עכשיו נדודי השינה כבר מלווים בכאב ראש. סטנלי פישר בטח מצטער שלא רכש זהב ביתרות מטבע החוץ (כי רק פרימיטיביים קונים זהב). איך אנחנו יודעים שהוא לא רכש זהב? פשוט, כי בנק ישראל שומר בסודיות מוחלטת את "הרכב ההשקעות במטבע חוץ". אילו היתרות היו מושקעות בזהב, אז ראשי הבנק כבר היו מזדרזים לפרסם את "גאוניותם" ברבים, והממשלה כבר הייתה דורשת את חלקה ברווחים – חברה בקשיים מנסה לשמור בסודיות בעיקר הפסדים. רווחי בנק ישראל מועברים לתקציב המדינה על פי חוק – הפסדים בינתיים לא מועברים כי הם רק "על הנייר".
בשבועות האחרונים, כנראה מרוב נדודי שינה וכאבי ראש, החליט בנק ישראל להשיג תשואה גבוהה יותר על השקעותיו, בניסיון לעצור את הדימום. תשואה גבוהה יותר משיגים בהגדלת הסיכון של ההשקעה. בנק ישראל החליט להשקיע במניות בשוקי ההון בעולם.
סטנלי פישר נוהג כאחרון "הספקולנטים" ומשחק משחק מסוכן: כל ההשקעות ממונפות – הוא לוקח הלוואות כדי להשקיע בבורסה. לבנק ישראל אין כסף "שלו", הונו העצמי שלילי, הוא בגירעון הון. גרוע מכך – הוא מסכן את כולנו. נותר לנו רק "להחזיק לו אצבעות"...
מוטי היינריך
