המשבר הפיננסי הנוכחי בארה"ב ובמדינות מערב אירופה, אינו תוצאה של "תקלה" או טעויות של מנהלי בנקים. הוא תוצאה של מדיניות מכוונת של בנקים מרכזיים ומנהלי בנקים אשר רקדו לפי המנגינה של בנקים מרכזיים. בנקים מרכזיים אלו אינם יכולים "לתקן" מאומה, כיוון שהם עצמם המקור ל"לקלקולים". הם מנסים כעת למנוע התמוטטות פיננסית אשר תקומם את הציבור עליהם ועל הפטרונים שלהם (ועדות חקירה). כל מה שהם יכולים לעשות זה "להרוויח זמן" במחיר "קלקולים עוד יותר גדולים". כמה זמן?
בפברואר 1943 נכנע הצבא הגרמני המכותר באזור סטלינגרד ברוסיה. מאות אלפי חיילים גרמנים נהרגו, נפצעו או נשבו במערכה זו. זו הייתה המפלה הגדולה ביותר של הצבא הגרמני מתחילת מלחמת העולם השנייה. כמה זמן נמשכה עוד המלחמה? שבועיים? חודשיים? שנה? למעשה כשנתיים, עד שהצבא האדום נכנס לברלין באפריל – במאי 1945. ומדוע נמשכה המלחמה עוד שנתיים אחרי מפלה כזו? כיוון שהצבא הגרמני המשיך להילחם? לא. כיוון שהציבור בגרמניה אפשר לשלטון בגרמניה להמשיך את המלחמה. מעטים המקרים בהיסטוריה, בהם ציבור החליף שלטון, לפני שמעשי השלטון גרמו לחורבן. לכן, רק חורבן בתחום כלשהו, מביא ציבור לשנות סדרי שלטון. מעניין לציין פה כי דווקא השלטונות הקומוניסטים ברוסיה ובסין, הם דוגמא להחלפת שלטון לפני שנגרם חורבן טוטלי – השלטון "החליף" את עצמו. כיוון שתהליך זה עדין נמשך, אי אפשר לדעת אם הוא יצלח. כמה זמן? איש אינו יודע. מה שחשוב הוא הכיוון. והכיוון הוא מערבה.
משבר משכנתאות הסאב-פריים בארה"ב הוא כמו מפלת הצבא הגרמני בסטלינגרד, שאחריה כיוון התנועה של הצבא האדום היה מערבה לברלין. משבר הסאב-פריים סימל את תחילת סוף מודל הגלובליזציה, שלא היה מתאפשר בלי הבנקים המרכזיים בארה"ב ובאירופה. המודל "הכלכלי" שלפיו אפשר להחליף הכנסות מעבודה בהלוואות מבנקים וממתווכים פיננסיים, נמצא בתהליך קריסה מאז משבר הסאב-פריים בארה"ב. כעת הוא מתבטא במשבר חובות של ממשלות באירופה. זו אותה גברת בשינוי אדרת. בארה"ב הציבור נטל הלוואות כדי לפצות על ירידה בהכנסות מעבודה, ובאירופה – הממשלות עשו זאת ו"חילקו" את הכסף לציבור. זאת בנוסף להלוואות שנתנו בנקים וגופים פיננסיים לציבור. המודל "הכלכלי" הזה מתמוטט כיוון שאי אפשר לאורך זמן להחליף הכנסות מעבודה בהלוואות. ככל שעובדה זו מתבררת ומתפשטת במדינות המערב, הצבא האדום מתקרב לברלין. ככל שמחיר הזהב ממשיך לעלות, קטן המרחק של הצבא האדום מברלין. סימן נוסף מובהק לסוף עידן בנקים מרכזיים במדינות המערב בפעילות ב"מדיניות מוניטארית", הוא תהליך איפוס ערך המניות וההון העצמי של בנקים גדולים במדינות אלו.
כתבתי בעבר על התפקיד המרכזי שנועד לבנק המרכזי של ארה"ב במערכת המוניטארית העולמית ואת אי הסדר במערכת זו ככל שהוא מעל בתפקיד זה. לכאורה השלטון בארה"ב, אחרי המשבר בשנת 2008 פעל לתקן את "הקלקולים" באמצעות חוק לרפורמה במערכת הפיננסית בארה"ב. על זה נאמר "חלומות פז". המחוקקים למעשה השאירו את עיקר ההחלטות לרגולטורים ואלו עד היום לא התקינו תקנות שינהיגו רפורמה אמיתית. לא צריך לנחש מדוע. בבריטניה פורסמו כעת המסקנות של ועדה שמטרתה הייתה לעשות רפורמה במערכת הבנקאות. זאת אחרי שממשלת בריטניה נאלצה להציל מהתמוטטות בנקים גדולים. מוטיב עיקרי במסקנות הוא הצורך להפריד את הפעילות הבנקאית "הרגילה" מפעילות "ההשקעות" של בנקים גדולים כפי שהיה נהוג בארה"ב מאז שנות השלושים של המאה הקודמת ועד 1999 כאשר ממשל קלינטון ביטל חקיקה זו. אולם, במקום לדרוש הפרדה מלאה של פעילויות אלו, מציעים "לגדר" אותן במסגרת אותו מוסד וגם זאת רק בעוד 8 שנים. ניפגש ליד השעון בכיכר אחרי המלחמה. אם יהיה שעון ואם תהיה כיכר.
ההתנהלות הזו בארה"ב ובאירופה מוכיחה מה שידוע מההיסטוריה: שום שלטון שמשרת אינטרסנטים אינו עושה רפורמה אמיתית. זה קורה רק אחרי משבר גדול מאד. את זה ילמדו גם "המוחים" בישראל.
נעיר פה כי חיסול הגלובליזציה כפי שהיא נהוגה כיום, אין פירושו סיום תנועות סחר שמבוססות על יתרון יחסי, דהיינו יעילות וידע במקומות שונים בעולם. מה שיגיע לקיצו הוא ניצול עלות עבודה ב"תנאי עבדות" במדינות שמאפשרות מצב כזה. כל עוד הציבור במדינות המערב נהנה מכך, הוא היה אדיש למעשי השלטונות. ככל שיתברר לו שרמת החיים שלו מתקרבת לזו שבמדינות שהוא אינו מוכן להיות תושב שלהן, הוא ידרוש מהשלטונות תחרות חופשית בתנאים זהים. "הסכמי הסחר" של מדינות המערב ובייחוד של ארה"ב, עד כה נועדו רק למטרה אחת: לאפשר ניצול עבודה זולה במדינות אחרות. סביר כי לקראת 2013-2014 יהיו תנאים כלכליים שיעודדו מחאה פוליטית בארה"ב ובאירופה נגד מציאות כלכלית זו. אולם כפי שנאמר כבר, לעולם אין לדעת מתי ציבור אומר "לא עוד".
דר' שמואל גולדמן
מנכ"ל קרן נאמנות "למשקיע"